עד היום אף פעם לא הייתי ממש בקטע של רשק, על אף שאני מכיר את הרעיון כבר כמה שנים טובות. טוב, זה לא נכון לומר “עד היום”, מאחר שבחודשיים וחצי האחרונים אני מרשק את ארוחת הבוקר שלי די בקביעות.

אבל מה זה רשק?

אם אני לא טועה, את המושג הטמיעו אופק וחבריו הלקטים-תבונאים. חובה לתת ביקור באתר שלהם, וגם מי שלא בקטע של Raw Food יכול למצוא שם לא מעט תכנים חשובים לקריאה. הרשק, כמו שאני תופס אותו, הוא אחד מהרעיונות השולטים בתורת ה”אי-בישול” הטבעונאית, בדומה לאסאדו אצל הארגנטינאים או הטאבון במטבח הערבי. מתוך האתר (“תבונא“):

עדיין לא הבנתי מה זה הרשק הזה…

טוב, אז מדובר במשקה ירקרק שמורכב מעלים ירוקים שונים, ביחד עם פירות ומים בדרך כלל. את העלים והפירות שמים בממחה (בלנדר) וטוחנים לחלקלקות מירבית. שותים את זה!

אבל… למה?

זהו כלי שמסייע לאנשים לאכול ולהנות יותר מעלים ירוקים.

למה לאכול עלים ירוקים?

• כי כשיודעים כמה דברים על איך לאכול אותם… הם טעימים!
• כי יש בהם חלבון וסידן וסיבים תזונתיים
• כי יש בהם מינרלים וויטמינים ופיטוכימיקלים…
• ועוד כל מיני חומרים מזינים כמו כלורופיל!
• כי יש בהם ריכוז גבוה של חומרים מזינים, במיוחד ביחס לקלוריות
• כשקונים אותם טריים, מקבלים תמורה מירבית לכל שקל
• כי הם זמינים כל השנה, איפה שיש מים (במיוחד סביב העונה הגשומה)
• כי הם צומחים מהר, ולא צריך להרוג את הצמח בשביל לאכול אותם
• כי ובד”כ הם זמינים באופן חופשי, לליקוט
• כי אמא אמרה לי לגמור הכל יפה?

ולמה לרסק אותם ביחד עם פירות?

• פירות הם מקור טוב למרץ
• פירות רבים מתוקים מאד וניתן לעדן את המתיקות עם העלים
• עלים רבים מרירים או עם טעם חזק, וניתן לעדן אותם עם המתיקות מהפרי
• בניגוד למיץ – רשק הוא מזון מלא, עם כל הסיבים התזונתיים
• כי קל מאד להכין את זה! (וגם לשטוף אחרי)
• כי קליל ומהיר לאכול את את זה!

אז כמו שאמרתי, את כל העובדות הללו אני מכיר כבר כמה שנים. זה לא הספיק לי כדי לגרום לי ממש להכנס לזה. העדפתי להשקיע פי שתיים זמן בארוחת בוקר, מאשר להצליח להתרגל לשתות את ארוחת הבוקר שלי בכוס. זה פשוט לא הסתדר לי.

אבל אמרתי הרי שאני אוכל את הרשק כבר חודשיים וחצי. אז מה שינה את דעתי? יום אחד, בתחילת עונת הגשמים המדהימה הזאת (לפחות כך אני חווה אותה, בניגוד לסטטיסטיקות לממוצע עונתי באזור בו אני חי), עמדתי מעל שתי הטרסות הקטנטנות בכניסה לוואדי וראיתי את כל השפע הזה. הוא קרץ לי ואמר “תאכל אותי, תאכל אותי… מה אתה צריך להסיע את המזון שלך במשאית מהערבה או אפילו מהשדה, אני ממש כאן… נו בחייאת…”. נשבע לכם – בדיוק ככה הוא אמר לי. ה”נו בחייאת” הזה שבר אותי. אז החלטתי שהוא צודק.

וכך, בחודשיים וחצי שאחרי (כולל היום, ועד להודעה חדשה), המרכיב היחיד של הרשק שלא הגיע מהגינה שלי הוא 4 תמרים שנסעו מהערבה. זה הכל! כל השאר, בטווח של עשרה מטרים מהממחה (בלנדר). מה בעצם כולל הרשק שלי? ובכן, כמו שאמרתי, התאהבתי ברעיון של לאכול את ארוחת הבוקר הכי מקומית שאפשר.

במתכון המדובר תמצאו 3-4 תפוזים (די קטנים) מהעץ שליד המטבח (עץ מדהים שלא מקבל מים שפירים כלל, רק מי גשם כשישנם, וכנראה השורשים שלו התחברו לאיזו דליפה של צינור ביוב או משהו בסגנון), בערך עשרה עלים של כובע הנזיר, ארבעים עלי חובזה, שני עלי חרדל (הם חריפים ממש, אז שניים מספיקים) וארבעת התמרים שדיברנו עליהם קודם.

איך עושים רשק?

או יותר נכון, איך אנחנו עושים אותו. מתחילים מלקלף את התפוזים ולשים את הפלחים ככה, עם הגרעינים. בבלנדר בסוף לא מרגישים גרעינים, ואם כך, אז יופי לנו כי הם בטוח מזינים. יחד עם התפוזים למטה-למטה שמים את התמרים (ללא הגלעינים שלהם, עליהם הבלנדר לא יוכל…). חשוב לשים את התמרים למטה ובהתחלה ולא בסוף, כי אחרת הם לא נטחנים מספיק, והמתיקות שלהם נשארת בכדורי תמרים קטנים שמפתיעים אותך מדי פעם תוך כדי, במקום להתפזר באופן אחיד.

לאחר מכן, אפשר להכניס את כל שאר העלים. אנחנו מורידים את קצות הגבעולים (הפטוטרות), לפחות אלו של עלי החובזה. התשובה לשאלה עד כמה צריך לשטוף את העלים היא תשובה אישית, ותלוייה במי שידו על כפתור הממחה.

לכל הסיפור אנחנו מוסיפים, על ממחה שלם, כוס גדולה של מים – בערך 250 מ”ל, עוד לפני שמפעילים את הממחה, כיוון המכשיר לא יעבוד כראוי ללא המים. חשוב ללמוד את כמויות המים הנכונות עם הניסיון, כי מעט מדי מים יקשו על הממחה והתוצאה הסופית תהיה יבשה מדי – פחות משקה, יותר סיבים טחונים – ויותר מדי מים יגרמו לרשק להיות דליל מדי. אבל מה אני מקשקש?! מה שחשוב הוא שתמצאו את המרקם המועדף עליכם ותצליחו לשחזר אותו פעם אחר פעם. זה הכל.

הבלנדר המלא שאתם רואים כאן, לחלק לשניים, שווה ארוחת בוקר ירוקה של כוס גדולה מאוד אחת. אם רוצים יותר, אז עושים עוד, אחרי הכוס הראשונה או מראש. אני גיליתי שעבורי זאת ארוחת בוקר שמשאירה אותי טיפה רעב לארוחת הצהריים. יכול להיות שזה בגלל ההרגל של לאכול הרבה יותר פחממות בבוקר (כמו שהייתי נוהג לעשות עד לא מזמן), ויכול להיות גם שזה מעט מדי. אבל כל אחד עם הכמויות שלו, כמובן.

טיפ אחרון לסיום – הרבה יותר קל לנקות את הכלים – הממחה והכוסות – ישר אחרי השימוש ולא לחכות עם זה. ממש אחרי השימוש הכל נשטף בקלות יחסית עם מים, אך כמה שעות אחרי זה ממש צריך לקרצף עם סבון כי השאריות הקטנות של הרשק ממש מתקשות ונדבקות לממחה. אם אין זמן אז לפחות להשאיר את הקנקן של הממחה עם שטיף מים וקצת מים בתחתית בכיור, מה שיקל בהרבה על הנקיון מאוחר יותר.

בתאבון.

ולקינוח, סרטון חמוד שעשו החבר’ה בתבונא אודות הרשק. מתכון שונה משלי, אך הכוונה היא אותה כוונה.