הירגזי הוא ציפור קטנה וחמודה הנפוצה בארצנו. לרוע מזלה מינים פולשים אגרסיביים כמו הדררה והמיינה ההודית משתלטים לאחרונה על קיניה ומסכנים את עתידה. הירגזי גם אינו יכול לעמוד בתחרות עם בעלי כנף גדולים וקולניים כמו יונים ועורבים, האוכלים ומתרבים ללא הפרעה בתנאי העיר. כ”העדפה מתקנת” בנינו תיבת קינון עם פתח קטן המתאים לירגזים אך לא למינים הפולשים ולשאר ציפורים גדולות יותר. את תיבת הקינון יש לתלות על עץ בגובה 1.5-2.5 מ’ מהאדמה.

מלבד תיבות קינון יש עוד הרבה מה ללמוד על “גידול ציפורים” בעיר, לרבות בנית ותחזוקת מתקני שתיה והאכלה. ראו האתר המצוין של שלומית ליפשיץ הנמרצת.

הירגזי מקנן באביב ולעתים מקדים לינואר. נספר לכם איך להכין תיבות קינון כבר עכשיו, כדי שאולי תוכלו לחשוב, לעכל ולתכנן איך תהפכו עד אז לנגרים של ימי שישי.

אפשר לקנות תיבות קינון מוכנות, לדוגמא באתר “תיבות קינון”, או אצל שלומית ליפשיץ. אפשר גם לבחור ציפור אחרת לטעמכם ולתלות תיבה המתאימה לה, ראו באתר המפורט והמרשים לעיל.

המהדרין מקפידים (ובצדק) בבחירת סוג העץ ובצביעה בלכה עמידה לתנאי חוץ, יש גם תיבות שראוי להוסיף שייבת מתכת סביב הפתח כמפורט באתר “תיבות קינון”. כמנהגנו בנינו תיבה משאריות דיקט שנותרו מבניית המדפים בחדרו של בני. לא אידיאלי אבל זה מה יש.

יש להתחיל מחתיכת דיקט במידות כ- 15/155 ס”מ. עובי הדיקט 15 מ”מ והמידות בהתאם. אם הקרש שלכם במידות אחרות או בעובי אחר (הרצוי הוא עץ מלא בעובי כ- 20 מ”מ), שימו לב לשנות את מידות לוח החזית (זה עם חור הכניסה) בהתאם, ולהוסיף לאורכו עוד חצי ס”מ.

סימון העץ לחיתוך:

את הקרש מסמנים ומנסרים במקומות הבאים:

קרש גב נחתך לפי ס”מ 35 (במחשבה שניה היה רצוי 40 ס”מ), רצפה 15 ס”מ, דופן קדמית 25 ס”מ ועוד עובי לוח (במקרה שלנו סה”כ 26.5 ס”מ), שתי דפנות צד חתוכות באלכסון (אורך הצלע הצמודה ללוח הגב 27 ס”מ, אורך הצלע הצמודה ללוח החזית 25 ס”מ), מכסה 20 ס”מ.

הניסור נעשה ע”י מסור אנכי (ג’יגסו) ביד חופשית, אין צורך ברמת דיוק של רהיטים. ניתן לנסר גם בכל מסור ידני. מומלץ לקבע את הלוח לשולחן בעת הניסור, בכל אמצעי סביר (מלחציים\קליבות וכו’). מומלץ להגן על האוזניים באזניות מגן (כמה עשרות ש”ח) או אטמי אוזניים, על דרכי הנשימה בנשמית פשוטה (פחות מ- 10 ש”ח), ועל העיניים במשקפי מגן (כ- 30 ש”ח). כפפות עבודה הן עניין עדין באקלים התל אביבי, שימרו היטב על אצבעותיכם.

החלק הבעייתי היחיד כאן הוא קידוח פתח הכניסה שקוטרו 28 מ”מ.  את הפתח יש לקדוח סמוך לקצה העליון של לוח החזית (מרכז הקידוח סומן 3.5 ס”מ מהקצה העליון של הלוח, באתר אחר מצאתי כי המרחק צריך להיות 6 ס”מ). יש שני ראשי מקדח המתאימים לעבודה כזו: מקדח פרפר ומקדח כוס. במקדח הכוס בתמונה חסר המקדח המוביל, ראו בהמשך ואל תעבדו כך.

יתרונו של מקדח הפרפר הוא בקוץ הבולט במרכזו המסייע למירכוז הקידוח, ובכך שניתן לקנות מקדח בודד בקוטר המתאים. חסרונו הוא שהוא חופר בעץ ע”י שיופו והפיכתו לאבק תוך לכלוך רב וריח לא נעים של עץ שרוף. בשימוש לא זהיר עלול המקדח להיתקע, ואז המקדחה או האלמנט הנקדח עלולים לעוף ולפצוע אתכם.

מקדחי כוס מגיעים באריזה ובה כמה מידות של כוסות קידוח, אותן מלבישים על מוביל אשר במרכזו מקדח דק בולט אשר מסייע במירכוז הקידוח. מקדחי כוס (בייחוד בקטרים גדולים) מומלצים לעבודה עם מתקן עמוד למקדחה מסיבות בטיחותיות.

והנה מה שקרה כאשר ניסיתי לקדוח במקדח כוס ביד חופשית וללא מקדח מוביל.התמונה ממחישה מקצת מהסכנה כאשר עובדים לא נכון והמקדח מתחיל לטייל:

חזרתי למקדח הפרפר. כיוון שקוטר המקדח בארגז הכלים היה 30 מ”מ ואילו המומחים המליצו על 28 מ”מ, קדחתי ראשית חור רדוד במקדח הפרפר הקיים, ובהמשך השלמתי את הקידוח לכל עומקו במקדח כוס 28 מ”מ:

למי שאין ראשי מקדח כאלו, ניתן לסמן בעיפרון עיגול במיקום ובקוטר המתאים, ולקדוח בהיקפו חורים בקוטר קטן, רצוי במקדח עץ דק 4 מ”מ, סמוכים זה לזה עד שאפשר לשבור את העץ לקבלת החור המבוקש. במקרה כזה יש לשייף ולעגל את דפנות הפתח בעזרת שופין מתכת. לחילופין אפשר גם לקדוח חור אחד משיק לעיגול שסומן, להשחיל דרכו את המסורית של הג’יגסו, ולאט ובזהירות לחתוך על הסימון בתנועה מעגלית איטית.

חלקי התיבה שויפו קלות במקומות החיתוך וסביב הפתח שנקדח:

הקטנצ’יק התכבד בהברגת לוחות התיבה יחד:

הוספנו ציר שעלה 3 ש”ח, 4 חורים בפינות לוח הגב להשחלת חוטי ברזל לתליה, והנה המוצר המוגמר מוכן לצביעה, קישוט ע”י הילדים ותליה:

וכמנהגנו, פינת הפשלות הקטנות. ליאוניד השיפוצניק אומר “חנטריש עושה עבודה פעמיים”, יש גם אמרה “מדדו פעמיים, חתכו פעם אחת”. ראו הטעות בחיתוך אחד מלוחות הצד שתוקנה בהוספת בדל לוח נוסף, וכן לוח החזית קצת קצר מדי ואינו מכסה את דופן לוח הרצפה. כל אלו לא ישנו לציפור אבל אולי נלמד אנחנו משהו.

אשתי העיפה מבט אחד בתיבת הקינון וסיננה בפולניות: “מחר אנחנו הולכים לבקר חברים, הנה מתנה נפלאה לילדים שלהם”.

מיד קיבלתי את הדין, אבל כמה ימים אחר כך נפלה לידי הזדמנות שציפיתי לה מזה זמן – אתר הבניה של המגדל הנבנה מולנו (לא בדיוק מבנה ירוק), השליך לרחוב ערימת דיקטים משובחים ושמישים דיים לצרכי הציפורים. הוא שנאמר בכותרת – צדק פואטי.

הנה הדיקט שנבחר למטרה ראויה זו. זה דיקט עמיד במיוחד עם ציפוי עמיד ברטיבות, המשמש להכנת טפסות (תבניות) ליציקת בטון:

ראשית נחלוץ את המסמרים, כדי לשמור על להב הג’יגסו בעת החיתוך. הבה נכיר את ידידנו הפלאייר חולץ המסמרים, ואת פטיש הטפסנים המשובח מתוצרת איקאה:

כעת נהפוך את הדיקט, נחפש מסמרים עקומים, ניישר אותם ונדפוק עליהם בפטיש עד שראשם יבלוט מספיק כדי לאפשר מקום לשן החולצת של הפטיש. כעת נשתמש בכח המנוף ונעקור את המסמרים.

עכשיו ננקה את פני הדיקט בסמרטוט לח, ולא רק מסיבות אסתטיות – כך נוודא שהלכלוך אינו מסתיר מסמרים נוספים:

הפעם בחרנו לצ’פר ציפור אחרת – הדרור. תיבת הקינון גדולה קצת יותר. רוחבה 20 ס”מ במקום 15 ס”מ, ופתח הכניסה בקוטר 38 מ”מ במקום 28 מ”ר. כל יתר המידות וההסברים נותרו בעינם.

והנה המלאכה המוגמרת בין עצי המכנף הנאה בגינה השכונתית:

היה עוד ניסיון למחזר קרשים בחתך 2/10 שליאוניד השיפוצניק השתמש בהם כסרגלים לטיח. שיוף קל השאיר בהם טקסטורה וכתמי צבע יפהפיים. קצת נסחפתי עם האותנטיות כאשר ניסיתי לחבר את הקרשים במסמרי בנין חלודים, מה שהביא לתזוזת הלוחות בעת החיבור, ולשבירת חלק מהם. מומלץ להישאר עם ברגים ועם קדיחת קדח מוביל לכל בורג. אתר “קרשים” עושה דברים נפלאים עם חומרים כאלו, מניח שאנסה עוד בהמשך.