אפתח בוידוי אישי: תמיד אהבתי קפה. אני לא ממש יודע להסביר למה, אבל כשאני עובר ליד בית קפה ומריח את הריח משהו בי ממש מתכווץ בנוסטלגיה. עם הקפה הקבוע הפסקתי מזמן, לפני כעשור, אבל עד השנה המקומית הייתי לוגם מידי פעם כוס אספרסו, כשהמצב ממש דרש זאת. השנה המקומית עזרה לי להיגמל גם מההרגל הזה – אין בארץ קפה מקומי.

בהתבונני בבני הקטן מגרד את עצמו עד כדי פצע, מצאתי את עצמי חושבת על כך שפעולת הגרוד הינה פגיעה בעצמך בצורה המוחשית והגלויה לעין ביותר – במו ידי אני פוצעת ופוגעת בעצמי. בעצם כל המחלות האנטי-אימוניות, החל באלרגיות הקלות ביותר וכלה בסרטן, הן סוג של פגיעה עצמית. ומה עם כל סוגי הפגיעה העצמית העקיפות כביכול שאנשים נוקטים בהן, כגון עישון, הרגלי אכילה פוגעניים, התמכרויות ועוד… האם יש בכלל מישהו בעולם הזה שלא פוגע בעצמו בדרך כלשהיא?

בין אם תרצו ובין אם לא, סביר להניח שבקיץ הזה תגלו בקומפוסטר שלכם רימות שמנמנות מנשנשות את הפסולת האורגנית בהנאה מרובה. אפילו הקשוחים שבאנשי/נשות הפרמקלצ’ר עלולים להיגעל למראה מלבב זה. אז לפני שאתם מדפדפים הלאה, כמה מילים אודות החבר השחור. הכרות והבנה תמיד עוזרים בביטול פחד וגועל…

במקום להפקיד את חינוך ילדינו בידי ”נשות מקצוע” ש”זהו תפקידן”, ניתן להחזיר את תפקיד חינוך הילדים לידינו על ידי הקמת גן הורים. גן הורים מהווה אלטרנטיבה חינוכית חברתית, סביבתית וכלכלית, אך הקמתו ותפעולו דורשים לא מעט אנרגיות וזמן. איך עושים את זה? פרטים במאמר שלפניכן/ם.