עברנו לעיר ושכחנו את המיומנויות שלנו להיות עצמאיים ויוצרים. הפכנו להיות צרכנים, עם בקשות וסטנדרטים משונים: את הפירות אנחנו רוצים גדולים, קשים ומבריקים, את הירקות אנחנו רוצים ללא שום סימן של חיים (בלי חורים, בלי אדמה ובלי שבלולים). במקום שנספק לעצמנו את מזוננו הפכנו להיות צרכנים המצויים במעין מרדף מתמיד אחר מבצעים בחנויות ובסופרים. מישהו אחר מחליט איך ומה נאכל!

נכון שאמרתי שלא אכתוב על קיימות בפן החומרי שלה – בשביל זה יש כאן גדולים וחכמים ומוכשרים ממני. להבריג בורג עם מברג זה בערך פסגת היכולות הטכניות שלי. אבל בכל זאת יש בתוכי את החיבור לקיימות כפי שהיא באה לביטוי בחומר. חיבור עמוק שלא ניתן להתרה.

רגע לפני תחילת השנה עברנו לגור בדירה. לפני כן, גרנו במשך שלוש שנים בבית קרקע כפרי וחמוד עם חצר רחבה והמון עצי פרי. בתור אחד שיש לו “אצבעות ירוקות” – ביטוי לחיבה לגינון – הגינה שימשה לי שדה מחקר וניסיונות לגידול ירקות בתנאים שונים, לרוב קשים. אבל מה אעשה בדירה בעיר? האם בכלל אפשר לגדל שם ירקות? ולמה בכלל לנסות?

מה היא סוקצסיה ומה עושים בזמן שממתינים שהיא תתפתח? על המעבר מחברות חלוץ לחברות שפע, וגם רעיונות בנוגע למה אפשר לעשות בזמן שמחכים, כולל ממרח חובסטו! הדס פורסת בשיטתיות את כל מה שצריך לדעת כדי לגדל יער מאכל

שאלה מהקהל (ל.ר. שואל): ”סיימתי קילו טחינה מצנצנת פלסטיק. להשקיע מים, סבון וזמן בשטיפה או לזרוק לפח?”. שאלה טובה מאוד, שנשאלת הרבה. להלן תשובתי.

מילון אוקספורד מגדיר הון כ”עושר בצורה של כסף או נכסים אחרים”, וכ”משאבים בעל ערך מסוג מסויים”. אם כך, מה הם ה”נכסים האחרים”? היכן קיימת מפה שלמה של ה”משאבים בעלי הערך” השונים? מה יש לפרמקלצ’ר לומר על הכלכה הגלובלית. תשובה אפשרית אחת.