ישנן הרבה גישות תרבותיות ובריאותיות הנוגעות לא רק בשאלה ”מה לאכול?” אלא גם בשאלות: ”מתי? כיצד? ואף מדוע בכלל אוכלים?”. אולי תפתיע העובדה שיש לא פחות גישות כאשר מדובר בסוגית ההימנעות מאוכל. יש כל מיני סוגים של הימנעות ממזון: צום אידאולוגי או שביתת רעב, צום דתי-פולחני, צום רוחני, צום למען שיפור הבריאות, צום לשם בקשה או אבל. כל סוגי ההימנעות הללו שונים זה מזה לא רק בשאלת ה”מדוע” שלהם אלא גם בשאלות ה”מתי” וה”כיצד”.

לי זאת הפעם השלישית שאני בונה בית מאדמה. הפעם הראשונה הייתה לפני כ-13 שנה במושב עופר כאשר בנינו לקהילת החינוך הביתי דאז (בעזרתו והדרכתו של יואב אגוזי), גן/בי”ס עגול שנבנה מבאלות קש וגג קונוסי מקסים מסנדות אקליפטוס עם ספירלת שדרות ענפי תמר, וכרעפים כפות ושינגטוניה.

סביבת המחייה העירונית – אולי בניגוד לאינטואיציה – עשירה במשאבים. לצורך העניין, קיימות עירונית דומה לחקלאות ביער גשם כמו שקיימות ביישוב ספר דומה לחקלאות בנגב. רק שלמרות עושר המשאבים, המערכת בעיר מתוכננת כך שהמשאבים זולגים החוצה במקום להעשיר את המקום. האתגר של המרכז לקיימות שכונתית הוא לזהות את המשאבים הקיימים ולהפכם לנגישים ושימושיים עבור האוכלוסייה והסביבה. בכל פוסט נראה דוגמא לשימוש במשאבים קיימים בשכונה. ונתחיל (איך לא) בקומפוסט.

אני גדלתי במעלות ואני זוכר את המכולת השכונתית שלי במעלות – היא עמדה בקרוואן קטן, צבוע בצהוב, בתחתית שכונת הסיגליות. בכניסה היו יריעות פלסטיק כדי לשמור על הקרירות בפנים. לבעל המכולת קראו מקסים ואני גם זוכר את הילדים שלו. היינו קונים בהקפה, הוא הכיר אותנו. הוא ידע לאיזו משפחה אנחנו שייכים, הוא היה חלק מהשמחות המשפחתיות וחלק מהשכונה. הילדים שלו היו איתנו בבית-ספר. אתם יודעים איך קוראים לבעל הסופר שלכם??? אולי נוחי?

איך להכניס מימד רוחני לאקטיביזם שלנו או להכניס מימד אקטיביסטי לרוחניות שלנו? אישה שהגיעה דרך התעוררות רוחנית לתודעה חברתית-אקטיביסטית ואישה אקטיביסטית שהגיעה לתודעה רוחנית נפגשו לכוס תה ודיברו על זה…