אחד המרכיבים במודל העבודה של יוזמת הטרנזישן, עליה כתבתי בחודש שעבר, ממליץ לחגוג את הכישלונות. הפעם אחגוג איתכם כמה כישלונות, חלקם מפוארים, בתחום הקומפוסט הדירתי.
יש גם כמה מסקנות, ובקרוב אכתוב על פתרון שאני מנסה בימים אלו.
רק הזמן יגיד אם הוא יצטרף למחלקת הכישלונות או ההצלחות.

לפני כמה שנים, כשגרנו בת“א, החלטתי לטפל בפסולת האורגנית שלנו במרפסת הדירה. בשלב הראשון ניסיתי לבנות חוות תולעים (מידע נוסף על תולעים אדומות ניתן לראות בסרטון הזה, או לקרוא קצת כאן, וכנראה שבקרוב נצטרך לכתוב מדריך בנושא ב”בידיים”). רבים וטובים אמרו שזה פתרון מוצלח לדירות ללא חצר. זו היתה ההתנסות הראשונה שלי עם תולעים בדירה. גידלתי אותן בארגזי תנובה ירוקים ומחוררים שערמתי אחד על השני, במרפסת האחורית. זה לא צלח. אני חושב שהיה להן חם מידי או יבש מידי.

מסקנה 1: תולעים אדומות לא אוהבות חום. להוסיף להן קרח מידי פעם בקיץ תל אביבי, זה לא מספיק…

מסקנה 2: תולעים אדומות צריכות לחות טובה וקבועה. לא להשקות אותן זה מחדל. לגדל אותן בקופסה פתוחה לחלוטין, כמו ארגז תנובה, יגרום להתייבשות גדולה מידי.

אחרי הכישלון הזה, עברתי לקומפוסט רגיל, באותה מרפסת. הצבתי חבית כחולה וגדולה. הזנתי אותה במיטב הפסולת הביתית. זה עבד באופן סביר ודרש להעלות עלים יבשים לדירה. עד שיום אחד היה שם משהו ממש מסריח. לא מסריח של קומפוסט שלא טוב לו, אלא מסריח של פגר.

לא היתה ברירה, צוות חיפוש וחילוץ יצא לבדוק את מקור הסירחון. מצאתי חולדה מתה. כאן נגמר פרויקט הקומפוסטר בדירה. בסופו של דבר הערמה ירדה ונטמנה מתחת לדירה, בצילו של עץ. שם דווקא היא התקבלה בשמחה. בהמשך היא הפכה לסוג של קומפוסט לא רישמי של הבניין, או למעשה שלי ושל שכנה ירוקה נוספת.

מסקנה 3: אם אתם עושים קומפוסט בדירה, תוודאו שאין ענפים של עצים שמגיעים לתוך המרפסת שלכם. הם יכולים להתגלות כעורקי תחבורה לאורחים לא רצויים.

חשוב להבהיר, זה לא שזה בלתי אפשרי – יש לי חבר ברחובות שעושה המון קומפוסט רגיל במרפסת הדירה, ואפילו קומפוסט של זבלאנושי. זה הכל עניין של תפעול נכון.

חלפו כמה שנים, עברנו לדירה בה אנו חיים כיום.
הניסיון הראשון כאן היה קומפוסטר בוקאשי. זוהי שיטה לטיפול בזבל אורגני בתנאים אנ-אירוביים בעזרת תערובת חיידקים. גם כאן הייתי חייב להתחכם וניסיתי לבנות דגם יותר נוח לעבודה מאשר הדלי הכפול והמקובל. עבדתי עם פח שפותחים בדריכה שעשיתי לו שיפוץ.
אז נכון שנפח הפסולת שם ירד. אבל מפלס הסירחון עלה לרמות קשות. המיכל לא היה אטום מספיק כדי להתמודד עם הריח. דבר שהעלה ספק לגבי השיטה בכלל. אם יש מבין הקוראים מישהו עם ניסיון חיובי בתחום – שיכתוב.

מסקנה 4: לפני שמתחכמים, יש ללמוד את הנושא היטב.

אז חזרתי לתולעים. שוב בארגזי התנובה. הפעם סגרתי את הדפנות שלהם בקרטון, מתוך מחשבה שזה חומר די נושם, אך שישמור על לחות בפנים. בניתי מכסה מהחומר הזמין שהיה לי – חתיכה של גבס. עשיתי מכסה מגניב ביותר עם ידית יפה משארית של רצועה.

הכישלון לא אחר לבוא. הפעם בצורה של עננת ברחשים, שריחפה בחדר הכביסה במשך כמה שבועות (דמיינו עננה, עכשיו תכפילו – ככה זה היה). לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להיפטר מהם. מנורה נגד יתושים, איוורור, הכל. זה היה הכישלון הכי מפואר. גם המכסה היה שטות- גבס מגיב ללחות ולא תפקד כסגירה טובה. ובכלל, האיטום היה חלש. כנראה שגם זרקתי הרבה מידי פירות, שגרמו לתסיסה ומשכו את אותם ברחשים מעופפים.

מסקנה 5: אם עושים קומפוסט או חוות תולעים בדירה, חשוב לסגור אותו היטב לחדירת ברחשים.

מסקנה 6: יש להיזהר בזריקת פירות פנימה. זה לא שאסור, אך יש להיות זהירים במינון. תסיסה מושכת ברחשים.

מסקנה 7: יש להשתמש בחומרים שידעו להתמודד עם הלחות.

מסקנה 8: קופסאות עמוקות, עם חומר בלחות גבוה, יוצרות אזורים שיכולים לתסוס/להתפרק באופן אנאירובי/להתחמם מידי עבור התולעים. או לסיכום – לא טוב.

במקביל עשיתי עוד שני דברים. במשרד שעבדתי בו גידלנו חוות תולעים בקלקר. ראיתי כאלו בעבר, והנחתי שזה פשוט. פתחתי בו ניקוז, הוספנו קרעי עיתון וקדימה. גם לכאן לא איחרו לבוא ידידי המרחפים הקטנים. אומנם לא באותן כמויות, אך בכל זאת.

מסקנה 9: אל תתחילו ניסויים במקומות זרים. (לא עשו לי עם זה בעיות, אך בעיקרון מקומות עבודה אינם המקום להתגלח על זקנם בתחום הזה).

מסקנה10: אם אתם לא שולטים בזבל שנכנס לקומפוסטר, תשקלו שנית – רצונם הטוב של אנשים למחזר פסולת אורגנית יכול להביא ליתר עומס/פירות על המערכת.

מסקנה 11: בחוות תולעים מומלץ לפרוס עיתון או בד שיכסה את התערובת של שאריות האוכל והמצע. באופן כזה אין דברים רקובים חשופים באופן שמושך ברחשים.

בנוסף, בניתי ארובות תולעים לתוך ערוגות הפתיל שלי. הן עובדות מצויין. בחורף החולף, אפילו זכיתי לראות את התולעים בארובה – היה יותר קריר והן עלו קצת (רוב הזמן הן חיות להן בפנים באין רואה ומפריע). הבעיה היא ששתי הארובות שיש לנו לא מספיקות לכל כמות הפסולת האורגנית שאנו מייצרים.

כל אלו דחפו אותי לנסות למצוא פתרון משלים. אני עדיין תומך בחוות תולעים קטנות בדירה, והחלטתי לנסות שוב, אך הפעם ללמוד את הנושא יותר לעומק (הפקת לקחים ממסקנה 4…).

יש ערכות של חוות תולעים שניתן לקנות. מניסיון של כמה אנשים ששוחחתי איתם, כנראה שזה גם די עובד. אלו לא ערכות זולות, אבל למי שרוצה ללכת על משהו יותר בטוח, כנראה שזה הפתרון. בתור חוקר ב“בידיים“, הרגשתי מחוייב לנסות לבנות אחת בעצמי. רוב המידע שמצאתי אצל ד“ר גוגל לא היה מספק (הסרטון הזה או זה או המדריך הזה). היה נראה לי שהוא מגיע ממקומות בהם מזג האוויר אולי שונה, ואולי הם לא נמצאים בטווח הברחשים.

המאפיינים שחיפשתי: החומר יהיה פלסטיק – עמיד בלחות, קל לניקוי וטיפול וזול, בצבע אטום ולא שקוף. חשוב שיהיה אוורור וניקוז, אך גם שיהיה אטום לכניסת אורחים לא רצויים.
החווה תיבנה לגובה – במגרות/קומות, שכל פעם זורקים לאחת אחרת, כך הפירוק הדרגתי ולא עמוס, יש אוורור והמשקל של החומרים לא דוחס את הערמה. נקרא לזה עיקרון תוכנית הטלוויזיה – רדוד ושטוח זה פשוט ומוצלח.

חיפשתי כל מיני סטים של מגירות בשוק, קופסאות שונות. לבסוף הגעתי לדגם מסויים, שבימים אלו נחנך. אפרט עליו בפעם הבאה.

לסיום, כדי להראות שחוות תולעים זה עסק טוב, אשתף אותכם בכמה מסקנות שחלק איתי קיקי מצחיקי.
קיקי למד פרמקלצ’ר אצל יונתן תפוחי והחליט לקחת את נושא חוות התולעים צעד אחד קדימה. מביתו שבאבן יהודה הוא מגדל כמה תאים של חוות תולעים בהצלחה רבה. הוא עושה הבחנה ברורה בין תהליכי קומפוסט לבין חוות התולעים. לדבריו, תולעים אוהבות קור, קומפוסט, לעומת זאת, לפעמים מתחמם מאוד, לכן לא כדאי להוסיף אותן לקומפוסטר רגיל.
קיקי מזין את התולעים שלו בעיקר בירקות וקצת בזבל סוסים ודואג להן למזון מגוון (חשוב לכל היצורים החיים, לא?). הן גדלות בתנאי צל ולחות גבוה.
את הפרדת התולעים מתוך ההומוס המוכן הוא עושה בנדידה כלפי מטה. לטענתו חוות תולעים בגודל קטן-דירתי, לא תייצר הרבה הומוס. אבל זו לא סיבה לא לעשות אותה. בכל זאת, זה פתרון קצה טוב לפסולת הדירתית.

קיקי מוכר הומוס והומוס נוזלי איכותיים, שהוכנו באהבה ותשומת לב רבה. הוא גם נותן גרעין רבייה קטן למי שרוצה להתחיל חווה בעצמו. למעוניינים – קיקי מצחיקי 0523680507

הערה חשובה: מקורן של התולעים האדומות אינו מקומי. לכן יש להתייחס אליהן בחזקת זהירות רבה. מכיוון שאיננו יודעים אם הן עשויות להוות מין פולש, אני ממליץ להיעזר בהן רק במקומות מנותקים מהקרקע, ולהצניע בערוגות רק הומוס נקי, ללא תולעים או ביצים.