זוג חברים שלנו נאלצו לפנות מחסן קטן שהיה להם, בבניין שיועד להריסה. אם אין מחסן צריך לאחסן את הגרוטאות בבית, וזה כבר עניין למשא ומתן זוגי. הסיכום היה ששתי כורסאות תואמות שהתפרקו עם הגיל יתוקנו כתנאי להכנסתן הביתה, והכורסא השלישית לא תיכנס לשם. ובעברית: “יעקב, בוא תעזור לנו להדביק שתי כורסאות, אה, ויש פה עוד אחת שאתה יכול לקחת אם אתה רוצה”.

הכורסא התנדנדה כולה, והוחלט לפרק אותה לגורמים, לשייף את כל הלכה הישנה וליישם לכה חדשה. לכן העבודה מסובכת יותר מאשר תיקון בלבד וצביעה בצבע אטום על הכה הקיימת.

לאחר פירוק המושב ולפני הפירוק הכללי, נראתה הכורסא בערך כך:

עם תחילת הפירוק התברר כי מי מבעליה הקודמים של הכורסא ניסה לחזקה דווקא במסמרים, ועוד כאלו שקשה לחלץ. המסמר השמאלי היה במקום מוזר ודי מיותר שכן פתיחת המחבר עם לום פירושה חילוצו הוודאי. המסמרים מימין כיסו על מחבר סין-וגרז או מחבר דיבלים כלשהו, בניצב לכיוון פתיחת המחבר, ולא נותרה ברירה אלא לכרסם בעץ קשות כדי לחלץ אותם.

נסיעה בהולה לדוד איתן, לעבודה עם דרמל לכרסום סביב ראשי המסמרים:

חילוץ המסמרים עם פלאייר שחלקו האחד שטוח כדי להקטין את עומק החפירה בעץ:

החלק התברר כמחבר סין-וגרז רגיל, כלומר מחצית המסמרים ננעצו שלא לצורך. הנה המחבר המפורק (לאחר שיוף שעדיין לא דובר בו):

לאחר פתיחת המחבר העיקש, היה יחסית פשוט לפתוח את יתר המחברים. מחברים פותחים כמפורט בפוסט קודם – מברג שטוח, לום, נדנוד הלוך ושוב, זהירות לא לשבור משהו. כמה מחברים לא נפתחו גם לאחר הפעלת כוח סביר והוחלט להניח להם כך. הנה ערימת החלקים על הרצפה אצל דוד איתן:

שיוף ראשוני של כמה מהחלקים הניב הבדלים בצבעי החלקים השונים, ובעקבותיהם שאלה למומחי פורום נגרות ב”תפוז”:

הנה מקרא:

למעלה נראה חלק ממסגרת המושב. הכתמים האפורים הם ריקבון בעץ, ייתכן שכרית המושב ספגה לחות והעבירה אותה לעץ. יש לשייף עד להגעה לעץ נקי.

משמאל נראית אחת הרגליים עדיין עם הפוליטורה המקורית. חלקה התחתון של הרגל איבד את הציפוי עקב מגע עם מי שטיפת הרצפה, ונסדק מעט. היה דיון ער ב”תפוז” האם לשמן חלקים אלה, מתברר כי שמן עשוי להפריע ללכה המתוכננת. סדק כזה נהוג למלא ב”דבש עץ” מעורב באבק ליטוש, אבל חומר כזה לא קונים ב”הום סנטר” ועדיין לא גיליתי היכן כן. מפה לשם נעלם הסדק בעת השיוף כיוון שהיה שטחי.

הקרש האמצעי משויף באופן יסודי יותר מהימני ולכן צבעו אחיד ובהיר יותר (נכון לעץ בוק ממנו עשוי הכסא).

בניגוד לחלק מהעצות, החלטתי להמשיך בליטוש הראשוני במלטשת רוטטת עם נייר גס, הנה ערימת החלקים לאחר הסרת כל הפוליטורה:

לכמה פינות אי אפשר היה להגיע עם מלטשת מלבנית, ונותר בהן קטע כהה של הלכה הישנה:

אפשר לנסות מלטשת עם ראש משולש (“עכבר” או כלי רב תכליתי), ואפשר לנסות לגרד בעזרת סכין. לנגרים מהסוג הישן יש סכין ייעודית שנקראת ציקלינה. אני נעזרתי בלהב של סכין יפנית. ראו הפס הבהיר שנותר לאחר מעבר הלהב:

ובאדיבות בתי שנחלצה לסייע בצילום, הנה הדגמה של עבודה בשתי ידיים. יש לקבע בדרך כלשהי את האלמנט המשויף, הסכין נטויה סביב 20 מעלות לאנך, אחורה מכיוון העבודה. כמידת האפשר, לעבוד עם כיוון סיבי העץ.

עם אותו כלי מגרדים ומסירים שיירי דבק ישן, אם נותרו על המחברים. הנה תמונה מכסא אחר אבל היא ממחישה היטב את גודל הבעיה הפוטנציאלית:

שיוף ידני בחצר, נייר 120 ואחריו נייר 180. יש לעבוד בכיוון הסיבים, רצוי לתמוך או לכלוב את החלק המשויף:

השלמת דיבלים היכן שצריך:

טפטוף טיפת דבק נגרים צהוב “אלמרס” על סין (פין) של אחד המחברים, דבק עדין יחסית ממשפחת הדבקים הפלסטיים:

מריחת הדבק בעזרת קיסם כך שתתקבל שכבה דבקה ואחידה, שימו לב למרוח בעיקר על צידי המחבר ולא רק על קצהו:

בצורה דומה מורחים דבק גם בתוך החלק הנגדי (גרז, נקב) של אותו מחבר.

שלב ההדבקה עלול להיות קצת טריקי כשמדובר בכורסא שלמה שפורקה לחלקים. עם הדבקת החלקים וכליבתם בזה אחר זה, התברר שהעסק לא מספיק ישר. הפתרון שמצאתי היה פירוק הכליבות כולן, לחיצת המחברים אחד אחד בעזרת כליבה כאשר הכורסא משוחררת עד לסגירת המחברים, ואז כליבת כל הכסא מחדש. הנגר המקורי עשה עבודתו נאמנה כך שהמחברים התאימו בדיוק זה לזה, וצמיגות הדבק החזיקה הכל במקום בעת הההזות התכופות של הכורסא עד לסגירת כל המחברים. הקפידו לנגב מיד כל טיפת דבק עודף הנלחצת מתוך המחבר החוצה, לבל תפריע לאחיזת הלכה.

הנה הכורסא מוחזקת ע”י כליבות למשך יממה, עד להתייבשות הדבק:

כמה מילים על כליבות. להדבקת כורסא כזו לא די בכליבות הרגילות והקלות שאורכן חצי מטר. אם כבר קונים כליבות גדולות יותר, חשבתי קדימה על הדבקת שולחנות ושידות, וקניתי שתי כליבות באורך מטר. עוד 3 כליבות שאלתי מהחבר ג’. כליבה באורך מטר היא סיפור יקר, בין 100 ל- 200 ש”ח ליחידה, ומתברר שגם כבד וקשה לייצוב בעת ההידוק. למזלי שב בני הבכור מבית הספר בדיוק בזמן ונחלץ לסייע.

הרצועה הכחולה מהודקת באמצעות ידית ראצ’ט. יש מקומות שהיא מתאימה במקום כליבה נוספת, במיוחד להחזקת החלק עד שהדבק מתייבש, לאחר שהידקנו אותו היטב באמצעות כליבה רגילה. מחירה כ- 30 ש”ח בלבד.

את הכליבה השמאלית בצילום מהדקים בעזרת יד אחת. יתרונותיה בנוחות העבודה ובאפשרות להפוך את כיוון העבודה, ולהשתמש בה לפתיחת מחברי רהיטים. חסרונותיה: עוצמת ההידוק האפשרית ומחירה.

ועוד מילה על דיוק בעבודה. את מושב הכסא הנחתי במקומו בעת ההדבקה, כדי לוודא שהכסא לא יוצא עקום מדי. ראו התפר בתחתית התמונה, ואיך הוא נסגר מצד ימין אך מעט פתוח משמאל. בדיקה נוספת היא הנחת הכסא על משטח מפולס כדי לוודא שכל רגליו נוגעות בקרקע. על אותה בדיקה חוזרים גם לאחר סיבוב הכסא ב- 90 מעלות, מחשש שמא הרצפה אינה ישרה מספיק.

לאחר פירוק הכליבות יש לבדוק האם נותרו כתמי דבק על מקומות האמורים להיות גלויים לעין, ולהסיר אותם בעזרת להב סכין יפנית כמתואר לעיל. בדיקה אחרונה של הכסא כולו, שיוף מקומי היכן שצריך בנייר לטש 180, ושיוף הכסא כולו בנייר לטש 280 (העדין ביותר שמצאתי) כהכנה ללכה. אין צורך להשתמש בנייר עדין יותר.

כעת נעבור על הכסא כולו במטלית רטובה. מטרת הטיפול היא לגרום לסיבי העץ “לצאת” כך שנוכל לשייף אותם. בימים שהיו עובדים עם פוליטורה, היה גוון העץ הרטוב אינדיקציה למראה העץ לאחר גימור שקוף. עם לכה סינטטית – רק נוסטלגיה שלא מבשרת על כלום.

שיוף סופי בנייר 280 להסרת הסיבים הבולטים, ולאחריו ניקוי קפדני של האבק במברשת רכה.

לאחר התייעצות ב”תפוז” נבחרה לכה: ורנית עמידה במיוחד של טמבור על בסיס מים, בגוון שקוף ובגימור מט משי, ביישום ע”י ספוג. חנות הצבעים הרגילה שלי בת”א לא מכירה ספוגים כאלה ולכן נסעתי לחנות של טמבור ליד קניון איילון. קניתי לכה וספוג וקיבלתי הסבר איך להשתמש בו.

לפני העבודה שוטפים היטב את הספוג וסוחטים אותו חלקית. העבודה נעשית עם ספוג לח עד רטוב, טובלים בלכה אחת מפינות הספוג ואותה מעבירים על העץ. התחושה מוזרה למי שרגיל למברשת או לרולר, בייחוד בשכבה הראשונה המדוללת בכ-20% מים – קשה לדעת האם העץ סופג לכה או מים. לשכבה הראשונה מומלץ לדלל כמות קטנה של לכה בכלי נפרד.
לאחר השכבה הראשונה ממתינים שעתיים, מלטשים ליטוש קל בנייר 280, מנגבים את האבק וממשיכים. מכאן אין מדללים את הלכה, והשיוף בין השכבות מינימלי. למעשה זה שיוף של הלכה ולא של העץ. זה מזכיר את מסדרי הגילוח בטירונות – עוברים עם היד במקביל לנייר הלטש כדי להרגיש היכן נותר חספוס קל. מתרגלים גם לעבודה עם ספוג, מתברר שנוח לנגב לכה עודפת עם חלקו הנקי של הספוג הלח. לעומת מברשת או רולר בהם שכבות הלכה בעלות עובי ניכר ולכן ניתן להסתפק ב2-3 שכבות, פה זה עניין ליותר – כמידת שביעות רצונכם מאחידות הצביעה, מהגוון ומהברק (כל שכבה תכהה את התוצאה ותבריק אותה מעט). את השכבה האחרונה לא מלטשים. רצוי להחזיק בצד מברשת קטנה “1, להגעה לפינות שקשה להגיע אליהן עם ספוג. מחצי ליטר לכה נותרו פחות מחצי. ועוד הערה: למי שמסוגל לעבוד עם כפפות, כנראה שזה מומלץ כאן. לאחר העבודה התגלה שכפות הידיים מצופות בשכבת לכה שקופה ומעט שמנונית, שירדה רק לאחר שפשוף בסבון אגרסיבי.

הנה ספוג, לכה, נייר לטש עדין ומברשת לניקוי האבק:

והנה התוצאה לאחר ארבע שכבות לכה:

רפד מקצועי היה חותך ספוגים בדרגת הקשיחות הנכונה, בדיוק למידה המתאימה לכריות הגב והמושב, גוזר בד במספריים ארוכים, תופר במכונת תפירה, מלביש את הבד על הספוג, ואת התפר האחרון היה תופר ביד מעשה אומן ובמיקום נסתר. הקטנצ’יק אימץ לעצמו את הכורסא, ויחד איתה זוג כריות שהיו פעם כריות גב בספה ישנה שכבר לא איתנו, ושימשו למטרה לא ברורה בחדר הילדים. הוחלט לכבד בינתיים את רצונו, התוצאה פרועה משהו אך נוחה מהמצופה:

מאחר ואי אפשר לנקות לגמרי כורסא שנצבעה בצבע כהה, ולהביאה למצב חדש לגמרי ועוד בגוון הבהיר הטבעי, הושארו כמה מסימני הגיל – שיירי בייץ (צבע) שנספגו עמוק מדי בכמה מקומות בעץ, שריטות וחורי מסמרים: