סיקור של אסף בעל השם המפחיד “נפחות אפוקליפטית” הזכיר לי ביקור בעיירה סלובנית בשם קרופה. אפוקליפטית, כי העיירה מנומנמת, ריקה אפורה וגשומה ותושביה התפרנסו בעבר מייצור ברזל ומנפחות, וכל שמעיד על כך כיום הוא מוזיאון. לצד יצירות האמנות המרשימות בברזל, זכור לי דווקא פטיש פשוט שמי מהפועלים הכין לעצמו – גוש ברזל פחות או יותר מלבני, ולו ידית מענף עץ אלון מקומי, לא ממש ישרה ולא ממש מהוקצעת – אבל טובה דיה לבעל מקצוע.

היום שולטים הכלים החשמליים ובהם מנוע המסתובב במהירות עצומה ושלל רכיבים אלקטרוניים, ואותם אי אפשר לתקן לבד. כלי העבודה הידניים של פעם ישרדו גם אפוקליפסה, ואפשר לשמור עליהם שמישים שנים. בימים בהם היה בעל המקצוע הולך ברגל או רוכב על אופניים וכל כליו עליו, השקיעו בתכנון הכלים וכמה כלים שהתגלגלו אלי וכנראה יוצרו לפני שנולדתי, עדיין משמשים אותי בהנאה רבה לעבודות קטנות בבית. השחזת כלים היא נושא בפני עצמו, אבל הידיות היו פעם עשויות בעיקר מעץ, ועל כך נכתוב כאן.

שתי תמונות וכמה מילים על כלי גינון – עמיתי, יותם, כתב כאן על השחזת את חפירה. ללהב של כלי גינון מקצועיים כמו טוריה או את חפירה, חיים ארוכים מאשר לידית. התקנת ידית חדשה, ניקוי והשחזה אם צריך – ויש לכם כלי חדש. הנה דוגמא של מגרפת דשא לגננים של שבת, ששודכה למקל מטאטא, אורך המקל 1.20-1.50 מ’ לנוחותכם:

הקונוס בראש המקל די התאים לראש המגרפה, וכל שנותר הוא להדק את החיבור בשני ברגים. רצוי לקדוח קדחים מקדימים, אפשר גם להשתמש במסמרים ארוכים נעוצים עד מחציתם ומכופפים על המתכת.

אגב בהזדמנות אחרת חיברתי לאותה ידית מסור כדי לנסר משהו מעבר לגובה הושטת יד. לכלי גינון מסיביים יותר כמו את חפירה או מעדר, יש ידיות מיוחדות מעץ קשה, המתאימות לעומסים גדולים יותר, וגם אותן מחברים בצורה דומה. זה לא סיפור יקר, ידית כזו תעלה סביב 25 ש”ח.

בשיחה עם אבישי המסגר התברר כי אחד מתחביביו הוא מציאת ראשי פטישים ישנים וייצור ידני של ידיות משאריות עץ קשה של הנגריה הסמוכה. נדלקתי ובביקור אצל מוטי הנגר לקחתי איתי ראש פטיש טפסנים וביקשתי להתאים לו ידית משאריות עץ אלון (אפשר גם כל עץ קשה אחר כמו בוק, אין להשתמש בעץ רך כמו אורן). הנה ראש הפטיש ושתי פיסות עץ גולמיות להכנת ידיות, שמוטי ניסר על מסור שולחן (קרייזיק):

פטישים בגודל דומה שבדקתי, התאימו לידית במידות חתך 1.5×2.5 או 2×3 ס”מ. ראש פטיש זה התאים לידית במידות חתך של כ- 2×4 ס”מ. זו מידה קצת גדולה המוכרת לי מפטיש 2 ק”ג ולא מפטישים קטנים יותר, אבל זרמתי איתה. בהמשך שיניתי דעתי לאחר שבחנתי את המוצר המוגמר ופטישים אחרים מסוג דומה, ואילו הייתי בונה היום ידית לפטיש כזה המיועד לעבודה תוך הפעלת כוח רב, הייתי מתחיל מפיסת עץ בחתך 3×4 ס”מ, וכמובן בהתאם מוריד יותר חומר באזור ראש הפטיש. זו בחירה סובייקטיבית ומתבססת על נוחות אישית ועל מידות כף היד שלי, אני לא בחור קטן מידות. הידיות נחתכו באורך 32 ס”מ שהוא הארוך ביותר שמצאתי בפטיש אצלי בבית, מתוך מחשבה שלכל היותר אקצר קצת בהמשך.

השלב הבא אמור להיות החלטה מה חתך הידית הרצוי. אם נתבונן בידית של פטיש אנו אמורים לראות כי החתך האליפטי אינו אחיד לכל האורך, אלא יש בו שני אזורים בהם החתך קטן קצת יותר, ומסמן את נקודות האחיזה המומלצות: נקודה אחת בסמוך לעקב הידית המיועדת לעבודה גסה במומנט מירבי, ונקודה נוספת בסמוך לראש הפטיש, המיועדת לעבודה עדינה. בפטישים אחרים מקובל כי החתך הולך וקטן מעקב הידית עד לראשה, וזאת כדי למנוע העפה של הידית מהיד בעת שימוש בפטיש בכוח. הסבר מאלף דווקא מעולם פטישי הנפחים, אפשר לראות בסרטון בקישור.

הנה לדוגמא כמה ידיות של פטישים, מלמעלה למטה: פטיש נפחים בסגנון בריטי, פטיש טפסנים של איקאה עם ידית מתכת מצופה גומי, פטיש טפסנים מאוסף הגרוטאות ולו ידית מתכת בעלת חתך אחיד שהותאמה ברישול, ופטיש 300 גרם ביתי. ל- 3 מתוכם חתך משתנה של הידית לשם אחיזה ושימוש נוחים. לידית של פטיש חשיבות גם בשיכוך זעזועים, לכן נראה בפטישים ידיות עץ, מתכת מצופה גומי, פיברגלס ולא ידיות מפלדה בלבד.

אם יש זמן לעצור ולחשוב, מוטב לשרטט על דופן הבלוק ממנו מתחילים, את המקומות בהם נבקש להצר את הידית, להוריד חומר בניסור במסור נימה או מסור קשת ידני, ורק לאחר מכן לעגל לקבלת חתך אליפטי. ייתכן וכדאי להתחיל מבלוק עץ גדול יותר כדי לאפשר חיתוך רציף לכל אורך הידית. הנה סימון לדוגמא:

אני חמור ולכן התחלתי עוד בנגריה של מוטי את השיוף הגס ועיגול הפינות, על מלטשת הסרט שלו. למי שרגיל למלטשת ביתית, זה כלי מסוכן ועלול לשייף לכם איזו אצבע. לכן למרות הנוחות בשיוף חומר בקלות, השארתי את עיקר העיבוד לעבודה עם המלטשת המלבנית בבית.

התאמת ראש הפטיש לידית נעשתה בניסוי וטעיה – החדרת הידית במכות פטיש ביתי, בדיקה היכן העסק נתקע, פירוק במכות פטיש בכיוון ההפוך, גילוף בעזרת הלדרמן, הרכבה שוב ואיזון עד שראש הפטיש אנכי לידית. היזהרו בשימוש בסכין כזו והקפידו לגלף מכם והלאה. זה מה שעשיתי כאדם לא מיומן ועל אחריותי (וכמובן ללא צילום שלבי הגילוף) – מי שרוצה לגלף ברצינות, לשבת בניחותא חצי שעה כל פעם ולגלף את כל הידית – מוטב יעשה אם ירכוש סכינים ייעודיות וכפפות מגן, ויחפש הדרכה מקצועית. מי שיש לו שולחן נגרים עם מלחציים טובים, טוב יעשה עם יקבע את הידית בעת הגילוף ויעבוד עם מפסלת טובה (שוב – גילוף מכם והלאה). אפשר גם להתאים את ראש הידית בשיוף – איטי אך בטיחותי יותר.

חתך הידית התחיל כמלבן. ציירתי אליפסה על קצה המלבן הרחוק מהידית, והתחלתי לשייף. מאחר והשיוף היה די מייגע, ביקשתי עצות מהחברים בפורום נגרות של תפוז. חלקם מגלפים ידיות עם מפסלות או סכיני גילוף, ומשתמשים בנייר לטש רק לגימור הסופי. ניסיתי עצה אחרת והתחלתי לעבוד עם שופין גס מאוסף הכלים הישנים. אכן ירד חומר אך במחיר שריטת העץ  – זה כלי שמתאים למי שיש לו שולחן נגרים מסיבי ויודע איך להשתמש בשופין מבלי לקרוע את סיבי העץ. המשכתי בשיוף במלטשת רוטטת מלבנית חזקה ונייר ליטוש גס ביותר מס’ 40, תוך אחיזת הידית ביד אחת על שולחן והחזקת המלטשת ביד השניה. בהמשך נמלכתי בדעתי וחזרתי להשתמש בשופין, הפעם שופין עדין יותר. לאחר הגעה לצורה המבוקשת, יש להמשיך לשייף ידנית עד לקבלת ידית חלקה לטעמכם ולפי הגמר שתבחרו. אם בחרתם בגמר שמן או לכה סינטטית, לטשו בנייר 80 ואחריו 120 ו- 180. אם הכיוון הוא סנדינג סילר (מין לכת יסוד של חרטי עץ מקצועיים), ואחריה לכה איכותית, תגיעו גם לנייר לטש 300 ומעלה.

והנה ידית הפטיש פחות או יותר מוכנה, לפני שיוף עדין סופי ולפני גימור. להדגשת המקומות בהם שייפתי את הידית לשם נוחות האחיזה, צילמתי על רקע כסא הצבוע בצהוב עז, עליו אכתוב באחד המדריכים הבאים. שיוף דומה נעשה גם בצידי הידית.

מבט לקצה הפטיש מראה כי למרות שהידית הוכנסה לראש הפטיש בלחץ, הרי שבצד השני של ראש הפטיש יש מרווח סביב העץ. במקרה כזה מומלץ לתקוע טריז מתכת לתוך הראש ולהרחיב אותו. ראו מימין טריז מפטיש אחר, הטריז שלי עדיין לא הגיע. פרט נוסף אותו אפשר לראות בתמונה הוא כיוון סיבי העץ, במצב האידיאלי נראה קווים אנכיים בחתך הידית.

ועוד עניין הקשור לפטיש זה. פטיש בעל זוג שיניים חולצות מכונה בארץ “פטיש טפסנים”, מטרת השיניים היא לחלוץ מסמרים מטפסות (תבניות) עץ ליציקת בטון. במדינות רבות בונים בתים גם מעץ ושם זה נחשב פטיש כללי לעבודות בנין. המעניין בפטיש שלנו הוא החירוץ בראש הפטיש שמטרתו למנוע החלקת הפטיש בעת הכאה בכח רב על מסמרים גדולים (למטרה זו מיוצרים מסמרים גדולים עם ראש מחוספס), יש המסווגים פטיש מחורץ כזה כ”פטיש גגנים”.

כמה ימים לאחר מכן מצא מוטי הנגר ידית שבורה של טוריה, ומיד חשב עלי. חתך הידית 3/4 ס”מ – קצת רחב אבל עשוי להתאים לפטיש 2 ק”ג:

חיתוך ראשוני של ראש הידית, וסימון של האזור שצריך להצר כדי שייכנס לראש הפטיש. מידת אורך הידית אינה חשובה כעת, ממילא יינזק עקב הידית בהמשך במכות פטיש בעת ההרכבה. סיבה נוספת לחיתוך ראשוני של הידית באורך גדול מהנדרש, היא שאני בסך הכל חובב, ואם אטעה בגדול בגילוף ראש הידית או אשבור אותו, אוכל תמיד לקצר בכמה ס”מ ולהתחיל מחדש.

סימון מקורב של צורת האליפסה אותה אמור לקבל ראש הידית:

ברור היה כי האליפסה המסומנת קטנה מדי, שכן בעובי הניכר של ראש הפטיש קשה היה להצמיד את העיפרון לדופן החור. הרחבתי את הסימון ביד חופשית. מי שיש לו גישה למלטשת סרט שהוזכרה לעיל, עבודתו תהיה מהירה והתוצאה טובה. מי שיודע לגלף יסתדר גם הוא. בהיותי בבית החלטתי דווקא לנסר כמו בעת הכנת מחבר סין וגרז:

הכוונה היתה להיעזר במסור להורדת חומר כדי לחסוך בזמן שיוף, ולעגל את התוצאה בשיוף ידני בהמשך עד שתתאים למקומה. התברר שהורדתי יותר מדי עץ ולכן ניסיתי להיעזר במקומות בהם לא הורדתי מספיק, כדי לדפוק את הידית בכח למקומה.

כמה מכות פטיש חצי קילו והידית לכאורה במקומה. הטריז הישן במקום ומוכן להחדרה לשם קיבוע הידית:

פינת הפשלה הקטנה, חלק א’ – כיוון שלא היה מגע מלא בין ראש הידית לראש הפטיש, נוצרו סדקים סביב הטריז:

פינת הפשלה הקטנה, חלק ב’ – נהוג להשאיר “כתפיים” סביב מקום כניסת הידית לראש הפטיש. מהצד החיצוני של הכתפיים נקבל ידית גבוהה ורחבה ומתאימה ליד שלנו, מצידן הפנימי נקבל ראש צר כדי להיכנס לראש הפטיש. עוד מטרה של ה”כתפיים” היא לתמוך בחוזק המחבר. אבל – יש חמורים שלא ניסרו את שתי הכתפיים באותו גובה:

התוצאה מתאימה אולי לשימוש מזדמן, מה שמתאים לי כי ראש הפטיש התגלגל אלי לאוסף ואיני משתמש בכלים כבדים כאלה. לו היה זה כלי עבודה עיקרי אצלי, הייתי מנסר בחיבור בין הידית לראש, קודח ועובד עם מפסלת עד פינוי כל העץ מתוך ראש הפטיש ומכין מהתחלה את ראש הידית. הנה עוד סיבה מדוע מראש רצוי להתחיל בחיתוך ידית ארוכה מדי.

כשהראיתי את התוצאה הסדוקה של הפטיש האחרון לאבישי המסגר, נזכר ביצרן של כלי עבודה עם שיטה אחרת לקיבוע ידיות פטישים: לפני החדרת הידית לראש מורחים שכבה נדיבה של דבק אפוקסי, ולאחר ההחדרה מנגבים את העודפים ומניחים לייבוש. שופין וכמה כלים נוספים שהכנתי להם ידיות כך – מתוכננים להצגה באחד המדריכים הבאים.