כמעט 5 חודשים חיינו בציפייה לבוא החורף, גם קצת בחשש – האם הבידוד שהדבקנו טלאים טלאים בתחילת הקיץ יעשה את עבודתו נאמנה? האם נצליח לחמם את ביתינו הקט בקלות או שנצטרך להילחם ברוחות פרצים וחדירת קור מקירות הבד? היום אנחנו נושמים לרווחה, הגשם יורד והקור כבר מתחיל להיות מורגש (7 מעלות אתמול בערב). חמים כאן ונעים בפנים, יבש להפליא, ותנור הספיראלה בעל 3 הפסים מחמם נפלא.

מיד אסביר על התכנון, השגת החומרים והביצוע של הפרוייקט, עלי רק לציין שלא אכתוב כאן איך בונים את המבנה עצמו, על כך אפשר לקרוא ברחבי הרשת בקלות. יש הרבה דרכים שונות לבנות, במקרה שלנו (ושל רבים אחרים בארץ) מדובר במבנה עשוי מצינורות ברזל מגלוון שנמעכו כל אחד בקצוותיו וחוררו כך שאפשר יהיה לחבר אותם יחד עם ברגים ואומים וליצור את צורת הכיפה הגאודזית.

השכבות

ישנן 3 שכבות שונות שהלבשנו על המבנה, תחילה אסביר את העקרון של השכבות, ואחר כך אפרט על כל אחת מהן בנפרד:

1. השכבה הראשונה, או הפנימית ביותר מבין ה3, היא כיסוי הבד. יש בה צורך רק מסיבות דקורטיביות, הבד מסתיר מבפנים את שכבת הבידוד (תכף) שמעליו כדי שלא נחייה בתוך מה שנראה כמו חללית אלומיניום
2. השכבה השנייה היא הבידוד עצמו. הבידוד עשוי מחומר שנקרא Snowhite (או SWMX) ומגיע ביריעות ארוכות מגולגלות. השכבה הזו מבודדת טמפרטורה, גם חום וגם קור – לא אוטמת כניסה של מים או רוח.
3. השכבה השלישית והחיצונית ביותר היא הכיסוי האוטם, עשויה משמשונית (PVC) ובה גם חלונות, ריצ’רצ’ים ועוד.

כיסוי הבד - תכנון וגזירה

את כיסוי הבד הכנו מבד אפק, שנקרא גם בד ערבי או בד צופים. זהו בד לייקרה נמתח וזול מאוד (350 ש”ח לכמות שהספיקה לכיסוי דום בקוטר 7 מטר, ולשימושים נוספים מסביב). החסרון שלו הוא שהוא גם נקרע בקלות, וכבר בעת המתיחה שלו על המבנה התחילו להיווצר קרעים בחיבורים – לכן אני ממליץ למי שיש קצת כסף להשקיע בבד ולא ללכת על הבד אפק. אם בכל זאת אתם מתעקשים, קונים אותו בקיבוץ אפק שליד קרית ביאליק, במפעל של אסיב.

כמה בד צריך? בדקו מה רוחב הבד שאסיב מוכרים וחשבו בעזרת קובץ החישוב שכאן מה גודל הנגזרת שאתם יכולים ליצור וכמה כאלה תצטרכו.

עכשיו כשיש את הבד הגיע הזמן לגזור ממנו נגזרות ולתפור יחד. הצורה הסופית צריכה להיות כיסוי כיפתי שתואם את גודל הדום, עם טבעות (עייניות, eyelet, grommet) בהיקף התחתון של הכיסוי כדי שיהיה אפשר לקשור אותו למבנה. חלונות ודלת ושאר פתחים עדיף לדחות לאחר ההלבשה.

על מנת לגזור בצורה מדויקת כמה שיותר את כל הנגזרות יצרנו שבלונה (מקרטון או משהו דומה). נעזרנו במדריך הזה ובקובץ חישוב הנ“ל כדי לקבל את המידות המדויקות לפי גודל הדום שלנו. חשוב מאוד: הוספנו 5 ס”מ מצלעות ימין ושמאל בכל נגזרת כדי שיהיה מספיק מרווח לתפירה לאחר מכן, וכן מרווח של כ10 ס”מ בבסיס של כל נגזרת כי לתפור מאוחר יותר מכפלת עם עייניות.

מניחים את השבלונה על הבד, מסמנים מבחוץ ומבפנים של השבלונה, וגוזרים לפי הסימון החיצוני. את שאריות הבד כדאי לשמור לאחר כך.

כיסוי הבד - תפירת עייניות

לאחר שיש לנו מספיק נגזרות (במקרה שלנו היו 12, זה תלוי ברוחב הבד שלכם וגודל הדום) יש ליצור מכפלת ובה לשלב את העייניות. העייניות הן טבעות מתכת המשולבות בהיקף התחתון של הכיסוי ומטרתן לאפשר קשירה נוחה למוטות הברזל של הדום. אנחנו עשינו עיינית בכל 30-40 ס”מ, ככה שבהיקף דום של 21 מטר, יש לנו בערך 60 כאלה. ככה זה נראה:

ניתן לקנות אותן בחנויות תפירה מקצועיות, וראיתי גם בחנויות כלי בניין (משתמשים בזה גם לקשירת רשתות צל). כדי לחבר אותן לבד הנמתח שלנו בלי שייקרע היינו צריכים לתפור אליו קודם כל חתיכות קטנות של בד מתווך: בד קשיח במיוחד שמכיל דבק בתוכו, כשמגהצים אותו בצמוד לבד הנמתח הדבק נמס והבדים מתחברים למקשה אחת (שאינה נמתחת). אלו השלבים:

1. גוזרים מספר ריבועים של בד מתווך כמספר העיינות שנרצה לשלב. כל ריבוע בגודל 5×5 ס”מ.
2. נגזרת אחרי נגזרת, מצמידים ריבוע של בד מתווך אל תחתית הנגזרת, היכן שהשארנו 10 ס”מ עודפים.
3. מקפלים את 10 הס”מ העודפים כך שנוצרת מכפלת בגובה 5 ס”מ (חצי) ובתוכה מוסתרת ריבוע הבד המתווך.
4. מחברים עם סיכה את המכפלת עם הבד המתווך. חוזרים כך בכל נקודה בה מיועדת להיות עיינית.
5. אחרי שהמכפלת מסוככת היטב והבד המתווך בתוכה – מגהצים את הבד המתווך עד שהוא נדבק.
6. לחיזוק החיבור בין הבדים: תופרים את הבד המתווך לבד הנמתח בתפר מכונה רגיל, עדיף מכמה וכמה כיוונים כדי שלא יוכל לזוז בעת מתיכת הבד.
7. תופרים את המכפלת כולה, בכל הנגזרות. מוציאים את הסיכות.
8. בכל מקום בו חיברנו בד מתווך עושים חור קטן מאוד.
9. לפי ההוראות שמגיעות עם ערכת העייניות מחברים עיינית לכל חור. לרוב העייניות עשויות משני חלקים כל אחת; מהדקים את שני הצדדים אחד לשני מבעד לחור בבד, ולוחצים אותם יחד עם פטיש או פלאייר מיועד שמגיע עם הערכה. הנה סרטון הסבר שמצאתי ומסביר את המלאכה היטב.

כיסוי הבד - תפירת הנגזרות יחד

כאשר לכל הנגזרות יש מכפלת עם עייניות מחוברות, מגיע שלב החיבור. זהו שלב ארוך קצת, אבל די מהנה – פשוט יושבים מול המכונה עם בדים ענקיים ותופרים, אפשר לשתות כוס קפה מדי פעם. לא הייתי מנסה לתפור כמות כזאת ללא מכונה, מדובר בכמה מאות מטרים של תפר.

התפירה נעשית על ידי הצמדת שתי נגזרות אחת לשניה, כשהסימון נמצא כלפי חוץ בשתיהן וסיכות מחזיקות את הנגזרות יחד כך שהסימונים על שתי הנגזרות יהיו חופפים. לצורך הנוחות אני מציע לתפור קודם את כל הנגזרות לזוגות, אחר כך להתחיל לחבר זוגות לרביעיות, שמיניות וכן הלאה עד שהכל מחובר. התפירה האחרונה היא התפירה שמחברת את כל הנגזרות למעגל אחד ונוצר כיסוי דמוי מצנח.

אנחנו השתמשנו במכונת תפירה מסוג אוברלוק (overlock), שהיא מכונה משוכללת בעלת 4 חוטים וסכין. התפר שנוצר דומה מאוד לתפרים שיש בבגדים שאנחנו קונים, זהו תפר שמתאים לבדים נמתחים. הסכין חותכת את שארית הבד (5 הס”מ העודפים) בצמוד לתפר. אם אין לכם אוברלוק, שמעתי שגם תפירת זיגזג צפופה מתאימה לבדים נמתחים.

בידוד - איך וכיצד

הבידוד כאמור הוא בידוד לטמפרטורה, וגם מעט לרעשים. ישנם חומרים רבים בשוק, טבעיים יותר וטבעיים פחות, זולים ויקרים. אנחנו בחרנו להשתמש בחומר בשם Snowhite, עליו הומלץ לנו מכמה בוני דומים/יורטים בארץ. החומר מיוצר בישראל על ידי חברת “האמה” במגדל העמק. היתרון המרכזי שלו לעומת צמר סלעים (חומר בידוד פופולארי בתחום הבניין) זה שהוא ידידותי למגע ולנשימה, לא מגרד בכלל.

Snowhite, או SWMX בשמו המדויק, הוא יריעות של משהו דמוי צמר גפן לבן עטוף בשני צידי היריעה במשהו דמוי נייר אלומיניום. הוא מגיע בגלילים גדולים, במידות ובעוביים שונים. אנחנו השתמשנו בSWMX 450, כלומר שהוא שוקל 450 גרם למטר מרובע. מה שמעיד על יכולת הבידוד שלו. כאמור, יש גם כבדים (ועבים) יותר, לדוגמה 800 גרם, שהם מן הסתם גם מבודדים טוב יותר. עלה לנו 1,790 ש”ח סך הכל כדי לבודד את כל הדום, ואפילו נשאר טיפה. אמנם ינואר עוד לא כאן, אבל בנתיים ה450 הזה עושה עבודה משובחת.

אבל כמה חומר אני צריך בשביל הדום שלי?
זוכרים גאומטריה במרחב? בואו נניח שהכיפה הגאודזית היא באמת כיפה, לא אחת שעשויה ממשולשים, כלומר שבסך הכל צריך לחשב שטח פנים של כיפה. שטח הפנים של כדור הוא , כלומר תחלקו ב2 והנה לכם כמה מטר מרובע של בידוד אתם צריכים לקנות.
לי יש דום בקוטר 7 מטר, כלומר רדיוס 3.5 מטר, כלומר 4*3.14*3.5*3.5/2 = 76.93 מ”ר.
בפועל קניתי 90 מ”ר ליתר בטחון. שימו לב שהמחיר של SWMX הוא לפי מטר רץ ולא מ”ר.

איפה קונים?
כנסו לאתר של האמה, צרו קשר ותבקשו את איש המכירות שלהם (נדמה לי קוראים לו מקסים). הוא יודע מה זה דום ומה זה יורט פחות או יותר, וישמח לעזור ולמכור גם כמויות קטנות.

כיסוי חיצוני

הכיסוי החיצוני זה החלק היקר ביותר בדום שלנו (כ9,500 ש”ח). אפשר אמנם להכין אחד לבד מפרסומות ישנות, יריעות של חממות וכו’, אבל אנחנו החלטנו לא להתפשר היות וזה הולך להיות בית המגורים שלנו ושילמנו על אחד בהזמנה אישית. בעצם אני רק יכול להסביר מה זה הכיסוי הזה, איך תכננו את הכיסוי ובהמשך גם איך הלבשנו אותו על הדום.

הכיסוי עשוי חומר שידוע בארץ בתור שמשונית, שזה בעצם PVC. דומה מאוד לחומר שעשויות ממנו בריכות שחיה להרכבה ביתית, וזה אכן אותו החומר (פחות או יותר) ממנו עשויים שלטי חוצות שתלויים על בניינים. יש הרבה מאוד יצרנים של הדבר הזה, ומכיוון ששוק הדומים/יורטים קטן כל כך המחירים משתנים בין יצרן ליצרן בהבדלים של אלפי שקלים. אז עצה ראשונה – תבדקו טוב ברחבי הארץ.
מה שאתם מחפשים זה לא מי מייצר את החומר, אלא מי מלחים אותו לפי גזרה לבחירתכם. אפשר גם לפנות לחברות שמייצרות דומים/יורטים ולהזמין אחד, זה עשוי להיות יקר יותר אבל זה כנראה שווה את זה היות והם בעלי נסיון בתחום. אשמח להמליץ בתגובות על מי שעשה עבורנו את העבודה.

כשמגיעים למלחים שמשוניות שכזה צריך לתת לו תכנית מדויקת, אנחנו השתמשנו בתכנית של דום שמצאנו באינטרנט (במקרה שלנו מסוג V2). אני מציע להתעכב על הפרטים הקטנים: אופן הפתיחה של החלונות והדלתות, רשתות ליתושים, מיקום חור לארובה (עתידית), אם יש “נפילה” של כמה סנטימטרים מסביב לדום כדי למנוע כניסה של מים/רוח מלמטה, עייניות בהיקף התחתון של הכיסוי, ועוד. עדיף למצוא מלחים שכבר עשה דברים כאלה בעבר.

הכנת המבנה

אוקיי, בשלב הזה צריכות להיות לנו כל השכבות: כיסוי פנימי, גלילי יריעות הבידוד, כיסוי חיצוני. וכמובן צריכה להיות קונסטרוציה עומדת של דום.

למרות שהלבשת הבידוד אינו השלב הראשון, יש להכין עבורו נקודות חיבור. לקחנו כפיסי עץ ארוכים וצרים (לייסטים) וחיברנו אותם בעזרת ברגים קודחים אל צינורות הברזל. חיברנו במספר רב של נקודות, אולי שני כפיסים באורך 15 סנטימטר האחד לכל מוט ברזל. אל הכפיסים האלה ניתן יהיה להדק את הבידוד בעזרת אקדח סיכות, אחרת הבידוד לא יהיה יציב ויזלוג מטה.

בנוסף, כדאי מאוד לקחת את שאריות הבד שנשארו מהכיסוי הפנימי וללפף אותן סביב החיבורים של צינורות הברזל. בצורה זו הבורג והגראדים (שבבים) של המתכת אם יש לא ייקרעו את הבד כשנמתח אותו על המבנה.

הלבשת המבנה - כיסוי פנימי ובידוד

כאן מתחיל החלק המסובך. נדרשים לפחות 3 אנשים, ו3 סולמות גבוהים כגובה הדום (או יותר).

הרעיון כאן הוא להלביש מלמעלה למטה את כיסוי הבד הפנימי, ועליו לפרוס את יריעות הבידוד ולהדק לכפיסי העץ. אם יש לכם חור מתוכנן בגג הדום (skylight), יהיה לכם קל לפרוס קודם כל את כל הכיסוי הפנימי (ולקשור אותו למטה למוטות) ואז כשאדם או שניים עומדים על סולמות מבחוץ ואחד דרך החור בגג להדק את יריעות הבידוד על הכיסוי. אם אין סקיילייט, כמו במצב שלנו, צריך להלביש את הכיסוי ולחבר את הבידוד סימולטנית: פורסים מטר או שניים של כיסוי, מותחים אותו היטב, מצמידים אליו חתיכות מיריעת הבידוד ומהדקים; מתקדמים עוד כמה מטרים כלפי מטה עם הכיסוי, מהדקים עוד בידוד וחוזר חלילה.

היות וצורת הדום אינה באמת כיפה, את הבידוד היינו צריכים לגזור לחתיכות לא ארוכות מראש (במספריים פשוטות). בנוסף להידוק שלהן למבנה הדבקנו את נקודות החפיפה ביניהן עם מסקינטייפ מבודד. זהו מסקינטייפ כסוף שניתן לקנות בחנויות חומרי בניין רציניות, אני ממליץ מאוד על הסוג המשוריין (עם תפרים בתוכו). המליצו לנו לא להשאיר שום רווח או חפיפה בין יריעות הבידוד ללא הדבקה של המסקינטייפ.

כאן אני מרשה לעצמי להודות שלהסביר את התהליך הזה בכתב עלול להיות לא מובן בעליל. הרשו לעצמכם לשאול בתגובות או ליצור קשר בפרטי ואנסה להסביר טוב יותר.

הלבשת המבנה - כיסוי חיצוני

זהו זה, החלק האחרון והמרגש ביותר הגיע: הרמת הכיסוי החיצוני.

כאן כבר היינו 7 אנשים, ובלי הכמות הזו אני בספק אם היינו מצליחים. מכיוון שמסוק לא היה בנמצא, היינו צריכים להיות מלחים גיבורים ולמשוך את הכיסוי הענק והכבד הזה כמו מפרס על ספינה. פרסנו את הכיסוי על האדמה בצמוד לדום; קשרנו מספר חבלים ארוכים לעייניות באחד הצדדים שלו; זרקנו את החבלים מעל הדום לצד השני והתפצלנו לשתי קבוצות – המושכים והמרימים. היה גם אחד שפיקח על סולם מלמעלה על התיאום בין הקבוצות, ובעיקר ניסה למנוע מהבידוד להימשך ולהיקרע עם כל משיכה.

שפצורים, חלונות וכו'

השלבים הקשים מאחורינו. כעת נשאר לגזור בבד הפנימי ובבידוד חורים במיקום של הדלת ושל החלונות, להדק והלדביק איפה שנראה רופף, לוודא שהכל קשור היטב לבסיס המבנה, ולהתרווח!

לסיכום

מאז יום ההקמה עבר קצת זמן, בנתיים יש חשמל, מים וגז, שירותים ומקלחת עם מים חמים, גינה ועוד. קמין עצים עוד אין, אבל מסתבר שהספיראלה מספיק בהחלט. המסקנות העיקריות בדיעבד היו: לא להשתמש בבד אפק כי הוא נקרע בקלות מדי; להקפיד שהריצ’רצ’ים של החלונות יהיו נוחים לשימוש; לא להתפשר ולהשתמש בהרבה דבק כסוף (משוריין!) כדי שהבידוד לא ייתלש בעת משיכת הכיסוי החיצוני; לעבוד עם משקפי שמש וקרם הגנה כי הבידוד נורא מסנוור.

אשמח לענות על שאלות בתגובות, לשמוע על הצלחות ועל מסקנות אחרות בתחום.