שלושת רובדי המעגל (או העומק שניתן לצלול אליו בדינאמיקה שאני מנחה)

מעגל גברים ניראה לי לעתים כשלולית או ימה שהמשתתפים מוזמנים להיכנס לתוכה. כל אחד לפי רצונו ועד כמה שהוא מרגיש בטוח ומוכן לחשיפה ולעבודה רגשית. אני מזמין את המשתתפים להיכנס לעומק המתאים להם ביותר אך מציע את האפשרות לעומק העמוק ביותר שאני צללתי אליו.
במקום שאני נמצא היום מבחינה אישית והנחייתית אני יכול לזהות שלושה מעגלים או רמות עומק שניתן להגיע אליהם במעגלים שאני מנחה. כל רמות העומק הן טובות וראויות והכי חשוב הדרגתיות ומתאימות לגבר המשתתף בזמן הנכון לו.
לרמה הראשונה אני קורא רמת “מעגל ההקשבה”. ברובד זה לומדים המשתתפים להקשיב לעצמם ולאחרים, לפתח יכולות של אמפתיה, חמלה ותמיכה. המשתתפים מביאים את סיפוריהם והמעגל מקשיב ללא תגובה. יש כאן ערך של איך להקשיב לסיפור של מישהו, לראות איך אני רוצה להגיב, בכל מיני צורות, להשהות את הצורך הזה ופשוט לתת לאדם את המקום. ברמה זו הריפוי מתרחש אך ורק מתוך כך שיש מקום ותוקף לסיפור האישי שלי.
לרמה השנייה אני קורא מעגל ההדהוד. ברובד זה אנשים מביאים את סיפור חייהם והמשתתפים האחרים מתנסים בכמה פרקטיקות בסיסיות שמזמינות את הגבר אל תוך עצמו – שאילת שאלות, הדהוד ושיקוף. לשאול שאלה נכונה זה אומר לכוון את האדם למקום העמוק והנוגע בתוך עצמו במקום לפרטים הטכניים או אלו הפחות חשובים בסיפור. בעזרת הדהוד מוזמנים המשתתפים לספר איזו אסוציאציות עולות בהם בעקבות הדברים. מה שיפה בהדהוד הוא שאין חובה שיקביל לסיפור הנשמע. זה יכול להיות פשוט הזיכרון הראשון שעולה ובדרך כלל אם אנשים לא עושים חשבון של מה נכון או לא נכון לומר, ההבזק הראשון שעולה הוא גם המדויק ביותר. בעזרת ההדהוד האדם המספר שומע איך סיפורו משתרג ומשתלב בחוויותיהם של אחרים, שהוא נמצא יחד עם אנשים כמוהו בעולם והאוניברסליות הזו מרפאת מאוד. ההדהוד הטוב ביותר הוא הדהוד רגשי כלומר איזה רגש עולה בי כאשר מישהו מספר את סיפורו. לדוגמא מישהו יכול לספר משהו מאוד כאוב או מרגש אבל יש במעגל ניתוק רגשי או קושי להתחבר לרגש. אולי כי האדם מנותק מהרגש שלו או אולי כי הוא דוחה עזרה ולא מאפשר מקום של כאב ופגיעות אצלו. הדהוד במקום זה יכול גם לשקף לאותו אדם שדבריו נשמעים אבל משהו שם לא עובר. שיקוף הוא כלי שצריך להשתמש בו בעדינות. אין כאן כוונה שהמשתתפים יאמרו לבנאדם “אתה ככה וככה או בגלל שעשית דבר כזה אז דבר אחר הגיע אליך”. זה לא שיקוף. זו פרשנות וניתוח ובדרך כלל אני לא מאפשר אותם במעגל. ניסיוני הראה לי שאנשים לא צומחים שמנתחים, מפרשים ומייעצים להם. שיקוף יכול להיות משהו בסגנון “ניראה שאתה מפחד או אני מרגיש כעס או כאב בדבריך או שאתה מספר בתשוקה על כך אני מתרגש איתך”.
לרמה השלישית אני קורא מעגל היחסים. רובד זה הוא העמוק, המאתגר והמתגמל ביותר שיכול להיווצר. בתוך המעגל נוצרים יחסים בין האנשים. אני מאוד אוהב מישהו בלי לדעת למה או מאוד סולד\מתעצבן שמישהו אחר מדבר וגם לא מבין מדוע זה קורה. מישהו גורם לי להזדהות ואמפטיה והאחר גורם לי לחוש דחייה. היחסים בתוך המעגל מבטאים מיקרוקוסמוס של עולמי הפנימי גם בחיים. האם העולם בטוח עבורי, האם יש לי מקום בעולם, האם אני מעריך ואוהב את עצמי והאם אני ראוי לאהבה וסליחה. כל השאלות הללו ואחרות משתקפות בהיכל המראות של המעגל. כאשר אנשים מרגישים אט אט בנוח הם חושפים את עצמם במלואם ואז גם החלקים הפחות יפים יכולים לצאת. ברגע שאני מביא את עצמי במלואי במעגל גם היחסים שאני חווה שם יהיו אמיתיים. אז מתאפשר לבוא במגע עם קונפליקטים בין אישיים, תחושת תלות ופגיעות, ביקורת ושיפוטיות יכולות לעלות וכל אותם דברים שאנחנו נוהגים להחביא, להסתיר ולהדחיק. כאשר מעגל מגיע לרמת היחסים ומסוגל לעשות שם עבודה, התגמול והערך הגבוה הם המספקים ביותר.

מעגל גברים
גברים בדרך

טכניקות עבודה עוקפות מיינד במעגל גברים

גברים רבים עובדים עם הראש. אנחנו מנתחים, מהנדסים מצבים, בודקים אחר עובדות ומחפשים פתרונות. לפעמים גבר יעשה הכול רק כדי לא להיפגש עם הרגש שנמצא במצב שהוא חווה. הוא יעדיף לשתף (דבר טוב לכשעצמו) ולדבר אבל שהמעגל ישאל אותו למה הוא זקוק או איך הוא מרגיש, לא תמיד ידע לענות. לשם כך יש את הגוף הפיזי, הנשימה, התחושות וגם יחסים בין חברי הקבוצה שיכולים להתבטא בעזרת מחוות גוף.
למשל, גבר המעגל רצה לבטא יותר אסרטיביות ולדעת איך לשים גבול בינו לבין האחר. הזמנתי אותו לקום למרכז המעגל ולמצוא לו “יריב ראוי” מבין המשתתפים. הוא בחר במישהו חזק וגדול ממנו ובתוך שמירה שלי שניהם הוזמנו לערוך מאבק בטוח של דחיפות ומשיכות הדדיים. בתוך כך הנחיתי אותם לשים לב לגוף, לנשימה שמבקשת להיעצר ולמידת הכוח והאנרגיה שהם משקיעים. גם לבטא קול בתוך המאבק מאפשר לגוף להיות בתנועה במקום לדחוס ולהישמר. החוויה היתה ללא מילים אך גם שם ניתן לזקק משפט אחד קצר שאותו אני רוצה להטמיע בעצמי.
דוגמא נוספת. גבר סיפר על זיכרון ילדות בו הוא עומד במגרש הכדורגל וחווה רגשות של פחד, בלבול ודחיה נוכח ילדים אחרים שהיו שם. השאלות שעלו בו -האם אני ראוי חזק ומסוגל להיות כפי שאני? הנחיתי אותו לעמוד מול שאר המעגל שגם עמד בחצי גורן והביט בו. התגובה הראשונית של הגוף היא להתכווץ, לעצור נשימה, לשלב ידיים ולנסות להתחבא. ההנחיה היא פשוט לנשום לתוך התחושות הגופניות והרגשות העולים תוך כדי שאני מזכיר לו שהוא במקום מוגן, שהאנשים מביטים בו בעיניים טובות ואוהבות ושאני שם ושומר עליו ושהוא יכול פשוט להרפות. אני מציין שהכול נעשה ללא מילים וללא מגע. רק נשימה לתוך מה שקיים בגוף. רק לתת מקום למה שמגיע.
עוד דוגמא. באחד המעגלים לה חזק הקול של האבא. כל אחד והאבא שלו. לאחר שהמשתתפים הביאו את החוויה והזיכרון שלהם ההנחיה שלי הייתה לעמוד במעגל ולפנות שמאלה. נוצר מעגל של גברים שכל אחד מביט אל גבו של זה שעומד לשמאלו. כעת אחד המשתתפים הסתובב לאחור ועמד מול האדם שלימינו. ההנחיה הייתה שכעת הוא מדבר אל אביו האמיתי (בחיים או מת) ואומר לו משפט אחד, מבקש משהו, מביע משאלה או כמיהה. האדם שמייצג את אביו פשוט מביט בעיניים ומקשיב, לוקח על עצמו תפקיד לרגע לשמוע את הדברים בצורה אמפטית ובעיניים טובות. לאחר מכן “האבא” מסתובב והופך להיות בן לאדם שמימינו ועושה את אותו הדבר, אומר לאביו את אשר על ליבו בצורה מזוקקת. ככה המעגל ממשיך מאבא לבן עד שחוזר לאדם הראשון שמגלם בסוף הסיבוב את האבא. בסוף הדברים הוא אומר לאדם שהי בנו: “אני אבא שלך ואתה הבן שלי. והבן עונה לו אתה אבא שלי ואני הבן שלך ומסתובב חזרה וממשיך בכיוון ההופכי עד שמגיע לאדם האחרון. בסוף מתחבקים ויושבים לעבד את הדברים בדיבור.

מעגל גברים

מעגל הגברים כחיסון וחוסן לניכור וריחוק

מאז תקופת הקורונה ואולי תהליכים שעוד החלו לפניה אך זורזו ע”י המגיפה, אני חש ומתבונן בבני האדם סביבי ובי. עד כמה אני זקוק למגע חברתי – קהילתי – בין אישי. העבודה של אנשים רבים יכולה ונעשית מהבית דרך מחשב, אוכל מוזמן ע”י שליחים, סדנאות, קורסים, קבוצות תרגול, חוגים ולימודים שלמים נעשים דרך יישומי וידאו. אפילו שיחות טלפון הפכו להיות משהו שצריך “להזמין” מראש ואנשים מעדיפים להתכתב בהודעות או לשלוח הקלטות קוליות.
אני שם לב על עצמי שאני זקוק למפגשים חברתיים ותקשורת ישירה אך באותה נשימה מפגשים אלה גם מעוררים בי חרדה לעיתים וגובים ממני אנרגיה רבה. איך אדע מה המרחק הנכון ביני ובין האחר? ומה הכמות של הנרגיה שברצוני להשקיע במפגש ומה מפגש זה יתרום לי?
מעגלי הגברים נותנים מענה בעולם משתנה ובחלקו נעלם. המעגל מפגיש גבר עם אחיו הגברים במצבם הטבעי וברצון הנבחר שלהם לשבת יחד ולשוחח ברמות העמוקות ביותר על חייהם. כאשר גבר יודע שיש לו אחת לשבוע מקום אימונים על יחסים בין אישיים, תקשורת בין אישית קרובה ודרך אל עצמו במפגש עם אחרים משמעותיים – בחוויה שלי צורך גדול מקבל שם מענה. לא בדקתי זאת אבל אני מאמין שהרבה מהורמון האוקסיטוצין (הורמון האהבה והקשר) מופרש אצל גברים במפגשים מסוג זה. כאשר גבר יכול להביע את עצמו בצורה כנה ואותנטית ועל הדרך ללמוד מה הופעתו מייצרת בעולם, איזו השפעה יש למי שהוא – מתגלה ריפוי גדול. בתוך הכאוטיות, שפע הגירויים שהמרחב המודרני מציע והבילבול ותחושת העצבות והחרדה שנלוות לכך, המעגל הוא אי של שייכות וביטחון ובכך מחסן ומרפא את המשתתפים.