מפתח הצינורות האדום בתמונה הבאה, אורכו “12 או בערך 30 ס”מ, והוא בערך כלי האינסטלציה הכי גדול וכבד שתצטרכו בבית. ואם נדייק – אם אתם באמת מתכוונים לעבוד עם כלי כזה, תצטרכו עוד אחד כדי לתת קונטרה.

בשימוש ביתי מזדמן, כלי מאיכות בסיסית שעולה כמה עשרות ש”ח ישמש אתכם שנים ארוכות. המפתח הזה אצלי לפחות שלושים שנה.

מפתח הצינורות הארוך בתמונה הוא לא משהו שאתם צריכים בבית. קניתי אותו “לקישוט” לפני שנים כאשר שווקי פשפשים היו באמת שווקי פשפשים ולא “חנויות וינטג'”. יש מדינות בהן מפתח בעל מנגנון כוונון כזה נקרא “מפתח שוודי”, ומה שמוכר לנו כמפתח שוודי – נקרא “מפתח פולני”

שיחרור האום הגובל

הכלי עבד קשה מדי אצל בעליו הקודמים וכמה חלקים התעקמו. החלודה עשתה שמות בהברגה, וטיפול ביתי סביר לא הזיז לבורג.

השיטות המוכרות לטיפול בכלי יד חלודים קטנים, כמו טבילה בחומץ ושיוף ידני – קצת קטנות על המפתח הזה. ריסוס  WD40 והעמדת המפתח ללילה על הראש כדי שהשמן יינזל לתוך ההברגה, עזרה מהסטודנט החסון שניסה לפתוח את הבורג עם זוג מפתחות צינורות – גם הם לא הועילו. יוטיוב מלא מומחים, אחדים מהם עוסקים בשיפוץ מכונות כבדות וכלי רכב ואצלם משחררים בורג גדול תקוע ע”י חימום עד שהמתכת הופכת אדומה, ואחר כך הפעלת כח.
חימום מתכת לצבע אדום משמש בעיבוד מקצועי של מתכות, אחריו עושים חיסום ע”י טבילה בשמן\מים\אוויר בהתאם לסוג הפלדה, והרפיה בתנור לכמה שעות. לא נראה לי לחמם משהו לרמה כזו בלי לדעת איך לחסם ולהרפות אותו אחר כך, וממילא אין לי מבער מתאים, ותנור האפיה הביתי קטן מכדי להשתש בו להרפיית הפלדה.

התמונות הבאות צולמו בסדנא הרבה יותר מצוידת משלי – אצל חברי שי שהוא רסטורטור מקצועי של רהיטים. חלק מכלי העבודה שלו הגיעו משווקי פשפשים ובהתאם התמקצע גם בשיפוץ כלים ולא רק רהיטים.

לדבריו מספיק חימום קל, עד שנראה שמן נוזל דרך ההברגה. בתמונות: חימום עם מפזר חום חשמלי, אפשר לראות שהשמן התחמם וחזר לנצנץ. עבודה עם פלאייר פטנט קדימה ואחורה תוך הפעלת כח רב עד לשיחרור הבורג. לא בתמונות – עבודה עם מברשת פלדה על משחזת זווית כדי להקטין את גובה השיניים בהברגה וליצור חופש.

פחחות

יישור אחד החלקים העשוי פח עבה מכופף – לחיצה במלחציים רציניים, ומשיכה בעזרת לום

מחשבות להמשך

בדרך כלל מביא כלים ישנים למצב עבודה, ולא יותר מזה. הפעם שקלתי לשפץ קצת הלאה, מה שנקרא to pimp, אם תסלחו לי על המילה. יש גישה לשיפוץ כלים שקוראת לפרק אותם לגורמים, להסיר את כל החלודה באמצעים מכניים, לצבוע בצבע אבקה בתנור, ספריי צבע למתכת, השחמה קרה או חמה, או ללטש ולהבריק לברק גבוה עד גריט 1,000 לפחות ולסגור בלכה.

כדי לעשות את זה כאן היה צריך לפרק הכל לגורמים – לנסר ולדפוק החוצה את שני הפינים בלסת התחתונה, ולהשחיז את הסליל האחרון של ההברגה שנפגם בכוונה כדי שהאום לא ייפול.
לנקות את החלקים שכרגע נסתרים בעזרת דיגריזר, לטבול בכלי גדול עם חומץ, לשייף ממושכות, ליישם גימור, להרכיב – ולשבור את הראש מהיכן להשיג שני פינים כאלה ועם אילו כלים ובאיזו הפעלת כח פיזי לקבע אותם במקומם מבלי לפגוע בצבע החדש.

להערכתי מי שהרכיב את מפתח הצינורות הזה הרכיב אותו כולו, וטבל אותו באיזו תמיסת שימור. לדוגמא השחמה חמה, שהיא בערך חימום הכלי כולו וטבילתו באמבט שמן.

פה שי כבר תקע בי מבט מזלזל: אין לך מה לעשות עם מפתח צינורות בגודל הזה כמו שלא השתמשת בו ב- 20 השנים ששכב אצלך בבית, אתה “הורג” כלים מחוסר שימוש.

ובכל זאת נמצא לו שימוש

יש כנראה כלים שכדאי להחזיק בשביל הפעם הבודדת שנזדקק להם. לפני המון שנים נתקעתי עם האוטו של אבא בכביש חשוך. אחד הצמיגים התפנצ’ר, ומפתח הברגים הקטן ברכב לא הספיק. נהג מבוגר וחסון הואיל לעצור ונחלץ לסייע עם מפתח צלב, תוך שהוא מסנן משהו על הבחור הצעיר שמסיע בחורות במכונית – אבל לא יכול להחליף בעצמו גלגל. למחרת קניתי צלב, ואחרי שנים גם בוקסה עם מוט טלסקופי ארוך (והחלפתי את הבוקסה אחרי שניסיתי להחליף גלגל במכונית הבאה והתברר שמידות האום שונות).

לענייננו, בסיבוב סיוע לשיפוץ מקלטים בשכונה נמצא פלאנג’ שכנראה לא נפתח 50 שנה, ולא נכנע גם ל WD-40 ולכח סביר. אולי גם הצלב או הבוקסה לעיל היו מתאימים, לא בדקתי את מידות האום. מכל מקום מפתח צינורות באורך כזה נותן מנוף נכבד והברגים החלו לזוז.

אחרי שיחרור ההברגה המשכנו עם זוג מפתחות קטנים יותר (שוודי, צינורות, רינג, פתוח – הכל הולך) כאשר אחד תופס את ראש הבורג מאחורה. השארת בורג אחד כאשר האום עדיין עליו, מעבר על הגומי עם סכין יפנית ולום עד לשיחרור. אחרינו מישהו צבע את הפלאנג’ ובחר להשאיר אותו תלוי על השרשרת – אני הייתי מוסיף בורג ואום ליתר ביטחון. התברר גם שהברגים שחוקים ויש להחליפם.