שולחן הנגרות ממשיך ועובר שינויים ומקבל תוספות, ולאחרונה הושאל לאורח מאוד מכובד

כל מי שהתנסה בנגרות בכלים חשמליים, מכיר את ההרגשה – העבודה מהירה וקל להגיע לתוצאות סבירות, אבל כל העסק מלווה ברעש ובענן אבק.
לעומת הכלים החשמליים המפוררים את העץ לאבק, הולכת ונפוצה כיום בעולם חלופה לחובבים שזמנם בידם – עבודה שקטה עם כלים ידניים, כאשר העץ העודף מוסר תלתל אחרי תלתל.
בעולם הכלים החשמליים, כאשר נייר הלטש או ראש המקדח מתבלים, פשוט זורקים אותם וקונים חדשים. בעולם הידני – משחיזים.

המשך הכנה עצמית של חלק מכלי עבודתו של הנגר החובב, והפעם כליבות קטנות וקצת מורכבות יותר

על כליבות כבר כתבתי בעבר. כליבות עץ הן מין יצור שכמעט עבר מן העולם. יש להן יתרונות שאין לכליבות מתכת – לחיי הכליבה רכות מכדי לשרוט את העץ הנכלב, ואפשר לכלוב לוח בעמידה. בעולם הנגרים החובבים ודלי התקציב, מקובל להכין חלק מכלי העבודה לבד – והנה ניסוי קצת ארוך ומסועף, בחלקו מוצלח ובחלקו הרפתקני.

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

בהמשך למדריך קודם, הפך העניין למנהג, וכל מיני שאריות עץ הפכו לתיבות קינון ונמסרו לילדי חברים לתליה על עצים באזורי מגוריהם. חברים מגיעים אלינו הביתה ומיד פוזלים למרפסת לראות האם יש משהו ב”מלאי” לקחת. בדרך כלל בנוי שלד התיבה מסנדביץ’ מסודר, והחזית ולפעמים גם המכסה – משאריות יותר מעניינות.