זיהוי וליקוט צמחים מצריך מאיתנו התבוננות וסבלנות. כאשר הנבטים מתחילים לצאת מן האדמה אני מציעה להתבונן מהם בקרוב. לזהות מהם המאפיינים היחודיים שלהם שיהיו כללי הזיהוי בפעמים הבאות. בימים הבאים צריך להיות סבלניים ולעקוב אחרי ההתפתחות של הצמח ולראות מהם העלים שצומחים ממנו. פעמים רבות יציאת העלים כבר מאפשרת זיהוי של הצמח, אבל אם העלים הראשונים לא מספקים תשובה, נמשיך לחכות בסבלנות להתפתחות צמח בוגר לפני ליקוטו.

הליקוט בתקופה הזאת משנה את אופיו מתקופת החורף בה המרבדים הירוקים השתרעו לכל עבר והשדה היה מלא בעלים וגבעולים ירוקים ורעננים אשר הזינו אותנו במינרלים וויטמנים ונפחם היה רב מאוד ועשיר במים, תקופת הקיץ מגיעה עם מרבדים צהובים בהם הגבעולים והעלים התייבשו והשאירו מאחוריהם את מהות הצמח מזוקקת לתוך זרעים.

שנים רבות אני מכירה את קוצי הגדילן הזהובים, מטיולים קיציים בהם ראינו אותם בצידי השדות, שורה ארוכה של קוצים בלי “שערות” לבנות. היינו עושים תחרות מי יבעט אותם רחוק יותר ויפזר את הזרעים שלהם למרחק. כל השנים שחשבתי שהגדילן הוא צמח שרק מפריע, אבל לפני כמה חודשים גיליתי שהגדילן הוא צמח מזין וטעים שאפשר לאכול אותו מכף רגל ועד ראש או במקרה שלו – משורש ועד פרח.

השבוע שביקרתי את הורי נהינתי ממרבד עצום של “ירוקים” שהטבע והפסיביות המשפחתית הצמיחו עבורי. במקום להתאמץ ולטפל בדשא למען החצר תראה מתוקתקת ומצוחצחת, גדלים להם פרא מיני צמחי בר (מלווי אדם) רבים כמו: חלמית, מקור חסידה, חמציץ, חרדל, גדילן, ברקן או סרפד, וגם פטריות גדלות אבל איתן אני ממליצה להיזהר ולהיות קפדנים בזיהוי.

הנה, עכשיו, גם אנחנו מצטרפים – הסדנא הקהילתית לקיימות בטבעון היא בית מלאכה פתוח לציבור הרחב שבא אל העולם על מנת לקדם את תרבות ”עשה זאת בעצמך” ברוח הקיימות. אנחנו מאמינים שכדי להתמודד עם המשבר הסביבתי עלינו לגלות מחדש את חוסנה של הקהילה ולצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלנו. לשם כך, עלינו לפתח תרבות חדשה חיובית, שמבקשת לעשות, לחתור לפתרונות ובאופן אקטיבי לקחת אחריות אישית על מה שקורה סביבה.