אולי זכורות לכם חוויותי עם משרד הבריאות בועדה לתקנון קמח ומוצריו, אז נציגי המשרד הצביעו נגד התקן החדש של הקמח המלא. פעמיים. גם בהצבעה בועדה וגם בערעור שהוגש לוועדה המרכזית למזון ומוצריו. ובאתר משרד הבריאות הם כמובן מתגאים בתקן החדש שהצביעו נגדו. מתי התקן יאושר? מי יודע מתי. אחרי כל זה הייתי סקפטי, למרות שיגידו לכם שאני אדם אופטימי מטבעי. ואז זה הגיע…

ט”ו בשבט הוא אחד החגים הכי מקומיים שיש לנו, המועד הזה אמור לסמל עבורנו את תהליך ההתחדשות של צמחיית המזון שלנו. זהו המועד, על-פי המקורות, שבו סיימו את חישוב המעשרות (המיסים) מיבול הפירות של השנה הקודמת והתחילו את החישוב של השנה הבאה. השקד, עץ הפרי הראשון לפרוח ולהבשיל, מסמל את תחילת שנת הפירות החדשה. ולמרות כל זאת אנו עסוקים בט”ו בשבט בעיקר באכילת פירות יבשים, מיובאים ומלאי חומרים משמרים למיניהם, כאשר הקשר בין פירות אלו לפירות ארץ ישראל הוא מקרי בהחלט.

תזונה אי-אפשר ללמוד בלי לערב את הבטן. כדי לייעץ לאנשים איך לאכול כדאי לדעת איזה טעם יש למלפפון כשהוא רק נקטף, איך מתנהג חומוס מונבט בבישול ואיך נראה השאור של הלחם כשהוא כבר באמת מעופש. ככה זה אצלנו, רוב הידע בא מתוך חיי היום יום, מתוך הבישול, הקריאה וההקשבה לגוף ולחוויותיהם של אחרים. אחרי שמתחילים לבדוק מה עושה האוכל בגוף שלנו, לומדים גם להקשיב לגוף – מה עושה עצירות? מה נותן אנרגיה? איך הגוף מתנקה? לומדים לחשוב לפני שאוכלים ולומדים ליהנות מכל ביס.

יש ערך רב לשימוש בכלי בישול דומים לאלה ששימשו לפני אלפי שנים. חוץ מהנוסטלגיה והסקרנות שיוצר שימוש בכלי כזה (ושימור הידע והמסורות, שקוסמים לי כהיסטוריון) – אלה כלים שמאפשרים פיזור חום מצוין, ושאיכותם ורעילותם נבדקה לאורך אלפי שנים, סביר לסמוך על כך שמי שהשתמש בכלים רעילים פשוט לא שרד להעביר את המסורות הקלוקלות הללו. לכן סביר שהכלים המסורתיים שיש בידינו לא יככבו יום אחד בכלבוטק. בנוסף לכל זאת, אלה כלים מקומיים, המתאימים לאזור בו אנחנו חיים ונוצרו ברובם מחומרים מקומיים. הם מתאימים לשימוש מרובה ובסופו של דבר מתכלים לחומרים שהטבע מסוגל לקלוט בבטחה בלי לחלחל רעלים למי התהום שלנו.

כבר כמה שנים שאני לא יודע איך לענות על השאלה: “אז מה אתה עושה?” מנסה להגדיר בצורה ברורה כלשהי, מנסה למצוא את המילים שיהיו גם ברורות וגם מתאימות. מה אני בעצם עושה? איזו שאלה מסובכת. והנה, לאחרונה הגעתי להגדרה ברורה,כזו שמכניסה את כל העבודה שלי תחת מטרייה אחת. באופן מפתיע, התשובה הגיעה בעקבות הצורך לצמצם את מה שיש לי להגיד לתוך מסגרת של 7 דקות.

לפני כחודש השתתפתי באירוע TEDx בסמינר הקיבוצים, ת”א. בהרצאתי דיברתי על חשיבות הצריכה המקומית ועל הדברים שלמדתי במהלך השנה בה צרכתי אך ורק מזון מגידול מקומי.

לחג השבועות ניתנו שלל שמות, ביניהם גם חג הביכורים וחג הקציר. “שבועות” ו”קציר” מכוונים לקציר החיטה באביב, המתרחש בין פסח לבין שבועות. “ביכורים” מכוון לאיסוף פירות הקיץ שמתחיל בשבועות ומסתיים בסוכות. אבל אף אחד משמותיו של החג איננו מתייחס למאכל העיקרי שמסמל אותו היום- החלב. חג שמחת החלב הגיע רק אחר-כך. אז בואו נדבר קצת על החלב.