שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

הפרק הקודם השאיר אותנו עם שלבי תריס מוכנים להרכבה במרפסת חדרה של בתי, אך ללא המסגרות שהתעוותו. יצחק, נגר ותיק ואיש יקר, נחלץ לעזרה. נסעתי למחסן עצים רציני, מהבודדים שמחזיקים עץ מתאים, ויצחק הסביר טלפונית למחסנאי מה לתת לי. בחרתי שתי קורות ישרות, לא לחות מדי מצד אחד, ולא יבשות מדי (לא סדוקות) מצד שני, של עץ אורן באיכות גבוהה, לא מוקצע. הקורות נוסרו למידה שאפשר להוביל במכונית, ונסעתי לנגריה של יצחק.

במדריך שליאור פרסם לפני כמה שבועות, הוזכר הנושא של מילוי חורים בעץ באמצעות חומר קנוי שנקרא שפכטל עץ (שהוא בעצם חומר מילוי, בדומה לשפכטל לטיח מלט). ובכן, לפני כמה שנים, חבר הכין דלת מלוחות בודדים, וחיפש באינטרנט כיצד ניתן לסגור את הרווחים בין הלוחות. האינטרנט אמר לו “תכין שפכטל עץ מנסורת ודבק נגרים”. הוא סיפר לי על הרעיון הזה ומאז כל חור (בעץ) שאני צריך לסתום, אני מכין את השפכטל בעצמי. וכך אני עושה זאת.

הדרך הקלה היתה למצוא איזו חתיכת עץ מתאימה ולצור ממנה קושרת, לדפוק כמה מסמרים, להבריג איזה בורג וזהו. בחרתי בדרך קצת ארוכה יותר, שכן כבר זמן מה מסתובב בראשי הרעיון שככל שמרבים להשתמש בעץ זבל או למחזר ריהוט ישן, כדאי להשקיע קצת יותר בחיבורים טובים ונכונים, וגם לתת קצת כבוד לנגרות.