אני מניח שלכל אחד מאתנו מגיע רגע בחיים בו הוא מחליט בשל שהגיע הזמן לפתח מערכת יחסים רצינית, לטווח ארוך. שכבר נמאס לו/לה מהקשרים קצרי הטווח שיש להם מין הסתם דינמיקה וקצב אחר. קשר בין שני אנשים שנבנה לטווח ארוך שונה לחלוטין מקשר קצר טווח. קודם כל מפגישים את בן או בת הזוג עם החבר’ה. אחר כך בודקים איך מנגב/ת חומוס (רמז: שימוש בבצל) ובסוף כמובן מפגישים עם ההורים.

גינת ירק דורשת לא מעט תחזוקה אם ברצוננו לדאוג לתנובה שוטפת של ירקות ותבלינים, והמטלות שאנו נדרשים לבצע הן לא ממש מלהיבות.. תכל’ס למי ממש מתחשק כרגע לנכש עשבים בגינה? רובנו גם די עסוקים בלעבוד, ללמוד, לגדל ילדים וכו’. הזמן הפנוי היחיד שיש לנו להקדיש לגינה הוא בדרך כלל סופי שבוע וחגים… וגם אז יותר מתחשק לנו לנוח מאשר לשדד את הערוגות, לתחח את הקרקע, לפזר קומפוסט, לנכש עשבייה, לחפות את הקרקע, לזרוע, לשתול, לגזום, לטפל במזיקים, למשוך מאביקים… הדבר היחיד שרובנו נהנים ממנו בצורה מוחלטת הוא לקטוף את הירקות!

נושא העשבייה הוא נושא מרכזי בתחזוקת היער בחודשי החורף והאביב. אנחנו נוקטים בגישה שלפיה אנחנו לא מרססים (ברור….) וגם לא חורשים או הופכים את האדמה אלא נותנים לה להשתקם ולבנות את עצמה מחדש למרקם בריא ובר קיימא. לכן אנו נדרשים להבין איך מתמודדים עם נושא העשבייה. בשטחים קטנים יחסית העניין פשוט יותר – פשוט מעשבים. אך לעשב 17 דונם כמו אצלנו, איך לומר, זה לא פיקניק.

עברנו לגור באביחיל באוגוסט 2008, מימין ושמאל רק חול וחול, ולאט לאט החל להרקם לו חלום, או אם תרצו, חזון: להפוך את המקום למשק פרמקלצ’ר שיהיה מרכז הדרכה והדגמה למשקי עזר, יפיק את המקסימום מהמשאבים שעומדים לרשותנו ויחבר אותנו לחיים עם האדמה. המטרה שלנו להיות מרכז שבו ניתן לקבל ידע, התנסות, חומרים וחוויות שיאפשרו לכל אחד ואחת לחיות חיים מחוברים לאדם ולאדמה, להעצים את האמונה שלנו בעצמנו ולעשות טוב עם מה שכבר יש לנו.

שלום. זוהי קריאה לשינוי עמוק ורחב אשר נדרש מכולנו בימים אילו. האם נוכל להתמיר את יכולות שיתוף הפעולה, ההתגייסות, היצירתיות והגאונות האנושית אשר הביאו אותנו על הלום, לטובת התמודדות מודעת, אחראית ואינטיליגנטית עם המשבר, האתגר וההזדמנות הגדולים ביותר אשר הונחו בדרכינו עד כה? השינוי הדרוש הינו גדול והוא מתחיל אך ורק מכל אחד ואחת מאיתנו, כאן ועכשיו, בעצם ההסכמה לקבל את כל מה שעולה לנו מההקשבה לדברים הללו.

כשאני חוזר להתנגשות בין הגישה האקולוגית לגישה הטכנולוגית, אני מגיע למסקנה שהשאלה המרכזית היא האם האנושות מתקרבת לנקודה בה החגיגה עומדת להסתיים: פגיעה אנושה בטבע, פיצוץ אוכלוסין, הידלדלות מלאי הדלקים המאובנים (נפט, גז טבעי). עפ”י הגישה האקולוגית, זה הולך לקרות במוקדם או במאוחר, וההתעלמות מהסימנים שכבר נראים היום אינה חכמה. הפיתרון האקולוגי הוא לשנות את הדרך בה אנחנו חיים, ובמקביל, להשקיע עוד היום משאבים במציאת טכנולוגיות חלופיות וידידותיות לסביבה. הגישה הטכנולוגית גורסת שכרגע הכול בסדר, ואם נגיע למצב בו נהיה מוכרחים להתמודד עם משבר – נמצא את הכלים לצאת ממנו, כמו שעשינו פעמים רבות בעבר.