מה שמיוחד במרחבים הללו, הוא היכולת של אדם להסביר לעצמו שעכשיו זה “בסדר” להיות מה שתמיד חלמתי להיות – אמיץ, יפה, נועז, מיני, משוחרר, נשי, ומגוחך. יש ממש ברית שכל המשתתפים במרחב האוטונומי הזמני מקבלים על עצמם – שבמקרה הזה היא ברית של שחרור האדם ויצירה. אני חושב שאחד הדברים שכל כך מיוחדים בברית הזו היא שהמחשבה המשותפת היא על שיתוף וקידום האנושות – זה החזון.
