מתקרבים, מתרחקים והולכים בתוך העיגול אבנים הזה עם מבט למטה ומחשבה על קירות בלתי נראים. מדמיינים. כשחוזרים מגלים שכל אחד הלך פנימה למקום שונה. אחד דמיין חורף ושואל איפה יהיה האח ואיך הארובה תעלה מתוך הגג, אחרת קיץ ותוהה האם יהיה חם ואיפה כיוון הרוח.מה רוצים מהבית, מה רוצים שיהיה בבית ואיך, הכל עולה לתוך הדיאלוג מקבל ביטוי ומזיז קצת את הקירות, החלונות והדלתות. בעיקר מזיז את המחשבה והדמיון.

“מה עם יסודות? מה עם חורף? מה עם קיץ? איך עושים גג? זה לא יהפוך לבוץ?” – “החומה הסינית מכירים? בנו מאדמה”. “ואיך אתה יודע לבנות את זה? זה קשה! ייקח מלא זמן ועבודה! מי ייבנה? אתה?” – “נעשה ונדע, ראיתי המון סרטונים ביו-טיוב, פשוט בונים”. “נו נשמע זול, כמה יעלה? כמה עולה אדמה? כמה זמן זה יקח?” – “זה זול, ייקח כמה חודשים ונסיים לפני החורף”. הטיית ראש אחורה שיכולה להתפרש לכמה פנים, חיוך. “שיהיה בהצלחה”.