בשנת 1995 נקלעתי להרצאה ביתית של האדריכל דוד רנוב בנושא ספינות אדמה ואנשים שחיים בבתים וסביבות אשר מספקים לעצמם את כל צרכיהם החומריים. זרע נזרע בתודעתי. דלת צדדית נפתחה במסדרון המטריקס. באותו הזמן שמעתי איכשהוא על ארגון בין-לאומי אשר מקשר בין מטיילים לבין התנדבות בחוות אורגניות.. דרך דואר “כזה של פעם”… וכך מצאתי עצמי מסתובב בניו זילנד עם ספרון בדפוס זול במיוחד ובו רשימת כתובות (לא אמינות במיוחד) ומספרי טלפונים (שלרוב לא עבדו) של חוות ביתיות מסוגים שונים ומשונים. ככה הכרתי לראשונה את אורח החיים הפרמקלצ’רי.

שלום. זוהי קריאה לשינוי עמוק ורחב אשר נדרש מכולנו בימים אילו. האם נוכל להתמיר את יכולות שיתוף הפעולה, ההתגייסות, היצירתיות והגאונות האנושית אשר הביאו אותנו על הלום, לטובת התמודדות מודעת, אחראית ואינטיליגנטית עם המשבר, האתגר וההזדמנות הגדולים ביותר אשר הונחו בדרכינו עד כה? השינוי הדרוש הינו גדול והוא מתחיל אך ורק מכל אחד ואחת מאיתנו, כאן ועכשיו, בעצם ההסכמה לקבל את כל מה שעולה לנו מההקשבה לדברים הללו.