תחנת אוטובוס. תיק מונחי ליד רגליי. עומדת. יד מושטת. רכב עוצר. סבא זקן בכסא הנהג. ”שלום! אפשר להצפין איתך?”. ”אני מגיע עד כפר ויתקין”. ”אחלה, מעולה.”. ”אל תעצרי טרמפים, אני לבנות ולנכדות שלי לא מרשה! בזמני… טרמפים היה בטוח, זו שגיאה שלנו, היינו צריכים להשאיר לכם מדינה יותר בטוחה”. לכי תסבירי לסבא זקן שכבר דעותיו מושרשות בו עמוק בפנים ושהוא משוכנע שהוא יודע וצודק, מה זה טרמפים בשבילך.