התנסותי הראשונה עם טכנולוגיית הקומפוסט הקדומה גילתה לי אמיתות ושקרים בעלי משקל רב לגבי העולם והשפיעה על פילוסופיית החיים שלי באופנים שלא יכולתי לדמיין קודם לכן

אני מגלה וחווה מחדש את הסוקסציה של החיים, של האימהות, של יחסי הגומלין בינינו (בני ובנות המשפחה) ושלי בתוך כל הדבר המופלא הזה. ישנם גילויים חדשים של מקורות עוצמה, אליהם אנחנו נמשכים ומגלים שכדאי לטפח אותם. החיים הולכים ומתפתחים.
הלידה הקלה והטובה ממשיכה לתת לי כח, ואני מגלה שעם הלידה גם נולד לי מצבור חדש של כוחות לתפקד. לא משנה כמה ימים ולילות אני לא ישנה טוב, בחמש וחצי בבוקר אני קמה כמו פנתרה ליום חדש.
המשפחה והמעגלים החברתיים ממשיכים לעטוף אותנו וזה מאוד מאוד משמח ותומך.

בזמן שבילינו ביחד, באחד השבועות הראשונים לחייה, פתאום נחתו לי המון אסימונים ביחד (בטוח שהסאונד מוכר לכם.. צ’יצ’יצ’ינג..). לנגד עיני ראיתי איך כל העקרונות של הפרמקלצ’ר מתחברים לי להורות (הצעירה) שאני חווה. והחלטתי לכתוב יומן שבו אבחן את החיבורים האלה. אנחנו חיים בבית ובמבנה משפחתי שמחובר לאתיקות של הפרמקלצ’ר, ושאלתי את עצמי האם העקרונות יוכלו להנחות אותנו בהיבט החינוכי, ערכי, תיפעולי של הבית.

במהלך המחשבות שלנו בתנועת דרור ישראל על הקמת “המרכז לחקר הבנייה ברוח החברותא” – לקחתי על עצמי לכתוב מאמר עמדה שהוא סקירה מדגמית על מצב הבנייה בארץ ובעולם מהזוית של בניית חברה טובה ומקיימת ובחינה מחדש של המושגים “חומרי גלם” ו”בנייה”. מושג שיעלה כאן מספר פעמים הוא “החברה ברוח החברותא” – אידיאל וקריאת כיוון שהמשיג […]