התנסותי הראשונה עם טכנולוגיית הקומפוסט הקדומה גילתה לי אמיתות ושקרים בעלי משקל רב לגבי העולם והשפיעה על פילוסופיית החיים שלי באופנים שלא יכולתי לדמיין קודם לכן

סביבת המחייה העירונית – אולי בניגוד לאינטואיציה – עשירה במשאבים. לצורך העניין, קיימות עירונית דומה לחקלאות ביער גשם כמו שקיימות ביישוב ספר דומה לחקלאות בנגב. רק שלמרות עושר המשאבים, המערכת בעיר מתוכננת כך שהמשאבים זולגים החוצה במקום להעשיר את המקום. האתגר של המרכז לקיימות שכונתית הוא לזהות את המשאבים הקיימים ולהפכם לנגישים ושימושיים עבור האוכלוסייה והסביבה. בכל פוסט נראה דוגמא לשימוש במשאבים קיימים בשכונה. ונתחיל (איך לא) בקומפוסט.

בין אם תרצו ובין אם לא, סביר להניח שבקיץ הזה תגלו בקומפוסטר שלכם רימות שמנמנות מנשנשות את הפסולת האורגנית בהנאה מרובה. אפילו הקשוחים שבאנשי/נשות הפרמקלצ’ר עלולים להיגעל למראה מלבב זה. אז לפני שאתם מדפדפים הלאה, כמה מילים אודות החבר השחור. הכרות והבנה תמיד עוזרים בביטול פחד וגועל…

התמזל מזלי וזכיתי לעבוד בעבודת סטודנט משובחת ביותר עם מלח הארץ, המומחה לתזונה טבעית וממציא הפירמידות בארץ ד”ר מרדכי הוכברג. בין הסיפורים מימי קום המדינה ובין בניית פירמידות ושאר עבודות כפיים, הספקתי גם ללמוד דבר או שניים.