העשור החולף מצטייר כעשור אבוד. מעטים הפנימו את הצורך בשינוי הרגלים, הבעיות הולכות ומחריפות והמספרים מבהילים (מס’ כלי הרכב שנוספים מדי שנה, מס’ העוברים בנתב”ג, כמות הבשר שנקנתה לקראת יום העצמאות ועוד ועוד…). אם בתחילת העשור נדמה היה שהעלאת המודעות למצבנו ההולך ומתערער על פני הפלנטה תביא איתה התנהלות שפויה ביומיום ובכלל, דומה שהחידושים והשינויים שהביא איתו העשור מיסכו כל סיכוי לכך. לצד היאוש המתגבר יש גם פתח של תקווה….

שנה שעברה, כחלק מהניסיון להרחיב את מעגלי ההפצה של קורס הפרמקלצ’ר שלנו, כתבתי יומן פייסבוק בן חמישה חלקים שעסק בתשובות אישיות שונות לשאלה “מדוע אני מלמד פרמקלצ’ר”. כדי שלא יילכו לאיבוד בנבכי הפייסבוק, וגם כדי שאולי אצליח לעניין אתכם בקורס, החלטתי לאגד את כל חמשת החלקים למאמר אחד בבידיים. הרי הוא כאן לפנינו.

חג החנוכה הוא חג המסמל חירות, כוח רצון, חשיבה העצמאית. רגע לפני שאנו צוללים לתוך סיר השמן, בואו נאיר על כמה נקודות מעניינות על הקשר החסר בין צריכת שמן מטוגן לשימחת החג.

אני מאמינה שהחברה שלנו זקוקה נואשות לנשים פראיות. ואני מאמינה בזה לא מתוך איזה רעיון רוחני או תיאורטי,
אלא מניסיון ותהליך אישי עמוק ומרתק שאני עוברת בשנים האחרונות. ואת התהליך המרגש הזה אני חולקת עם נשים נוספות בשנה-שנתיים האחרונות, ובוחרת להמשיך לחלוק אותו איתך היום במאמר הזה. אז בואי נתחיל…