על כליבות כבר כתבתי בעבר. כליבות עץ הן מין יצור שכמעט עבר מן העולם. יש להן יתרונות שאין לכליבות מתכת – לחיי הכליבה רכות מכדי לשרוט את העץ הנכלב, ואפשר לכלוב לוח בעמידה. בעולם הנגרים החובבים ודלי התקציב, מקובל להכין חלק מכלי העבודה לבד – והנה ניסוי קצת ארוך ומסועף, בחלקו מוצלח ובחלקו הרפתקני.

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

לפני זמן הסתיים שיפוצון בחדרי הילדים בניצול מלוא התקציב, ובהתאמה מחדש של אותה דלת שהיתה בין חדרה של הקטנה לבין המרפסת, אך ללא התריס שהיה שם בעבר. לדלת במידות 1.5/2 מ’ הפונה למרפסת קטנה, מוטב להתאים תריס גלילה. יש לנו בדירה תריסי “חבל” במידות כאלו, אבל הם לא מתאימים לכוח פיזי של ילדה. על תריסים חשמליים כבר חיוויתי את דעתי בפוסט קודם, תריס פתיחה, אי אפשר כיוון שהמרפסת קטנה מדי, ונותרנו עם דלתות הזזה. ביז’ו חושב שהוא מבין בנגרות, ויצאנו להרפתקה.

מקדחה היא כלי עבודה מיתולוגי. ילד תמיד יתרגש מטרקטור (רצוי צהוב), ממכונית מכבי אש, וממקדחה. מבוגרים יזכרו לבומבה צור את פטיש האוויר בתעלת בלאומילך. במשפחתה של אשתי זוכרים את סבא שלמה וה”בור משינקה”. אצלי הילדים עומדים בתור כדי לקדוח בעזרת המברגה (קידוח בעץ רך בקוטר קטן ותחת השגחה צמודה שלי, כמובן), או המקדחה הידנית.