מאז המהפכה החקלאית, מרכיב התזונה המרכזי בכל מסורות העולם הוא הדגן. הפחמימה. באסיה זה האורז, בדרום אמריקה התירס, ובמזרח התיכון ובאירופה – החיטה. אמנם, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל יש להודות שמרגע שיש על המדף מלאי חיטה לאפיה לכל השנה, ואספקת הלחם מובטחת, הכל הרבה יותר רגוע, לפחות בנוגע לאבטחת התזונה. לכן, עבור אלו מאתנו החולמים לגדל לעצמם את מזונם, בראש סדר העדיפויות תעמוד החיטה. הלחם. אך משום מה, דווקא ייצור הלחם – מרכיב המזון הבסיסי ביותר בתזונה המערבית – הוא גם הכי אפוף מסתורין וחששות.

האידיאל האקולוגי הוא לעבוד עם חרמש ידני: אין שימוש בדלק, אין פליטות גז, אין שינוע מעבר לים, אין צורך בחלפים. במרבית חנויות ציוד גינון מקצועיות ניתן למצוא, גם היום, חרמש ידני, ויש לו ביקוש בכפרי המיעוטים ובחוות אקולוגיות. הבעיה, לפחות עבורי, שעבודה עם חרמש ידני מחייבת כוח, ושרירים קצת יותר מפותחים ממה שיש לי. אז אני משתמשת בחרמש מכני, בעל מנוע שתי פעימות, בנפח קטן, שמשקלו נמוך יחסית.