המושג טכנולוגיה נאותה (באנגלית Appropriate technology) נהגה לראשונה על ידי א. פ. שומאכר בספרו “קטן זה יפה” בצורה קצת שונה – “טכנולוגיית ביניים”, ומאוחר יותר השם השתנה לטכנולוגיה נאותה. המושג מתאר טווח רחב של טכנולוגיות, שהמשותף לכולן הוא היותן חסכוניות במשאבים מחצביים בייצור ובתפעול, ברות פירוק הרכבה ותיקון, מרוכזות במתן השירות ופחות במודל הרווח, בעלות בסיס ידע שמתפתח בצורה משותפת ומבוזרת ולרוב לא מפוטנט (לא סגור ומוגן תחת פטנט).
להגדרה זו נכנסות טכנולוגיות רבות ומגוונות ברמות שונות של פיתוח ומסחור – כלי רכב חשמליים, מערכות סולאריות, כל השיטות השונות של בנייה טבעית (אדמה, בלות קש, נייר-בטון, ספינות אדמה ועוד), תנורי בעירה יעילים (כמו תנורי טיל – Rocket Stoves), דרכים חסכוניות באנרגיה לחימום ולקירור, תנורי שמש, מתקני קומפוסט ועוד. גם כל תחום האופניים ככלי תחבורה הוא חלק מעולם הטכנולוגיות הנאותות לדוגמא.