כמו כל דבר טוב, האתר התפתח מצרכים ממשיים. ליתר דיוק, שני צרכים ממשיים:

א. מחסור בתוכן מעמיק ופתוח לכל בעברית אודות פתרונות עשה זאת בעצמך לחיים מקיימים יותר.

ב. כאדם שחוקר באופן מתמשך את מושג ה“קיימות“, ברבדים מעשיים ותאורטיים כאחד, עלה בי הצורך לשתף את התובנות, התוצאות והמלצות שלי, ולאפשר גישה חופשית אל התוכן הזה.

משם זה התחיל, אך הרעיון רקם קוד ומילים והמשיך והתעצב תוך כדי תנועה. מה שדחף ודוחף את האתר קדימה הוא הגילוי וההפנמה שאותם הצרכים שציינתי עלו ועדיין עולים לא רק אצלי, אלא גם אצל אנשים אחרים. קיבלתי הרבה פידבקים חיוביים במהלך הדרך על התוכן וההשקעה בתיעוד – למבקרים באתר היה חשוב לומר שהמידע רלוונטי ועוזר להם בחיי היום יום. גיליתי מסביבי עוד אנשים כמוני, שחוקרים “קיימות” אך מסיבות טכניות, בעיקר, הידע שהם צוברים נשאר חבוי מרוב האנשים שזה עשוי לעניין אותם.

לדוגמה, זהו תיאור שאני מציג לפעמים לחוקר שחוכך בדעתו האם להצטרף לחוקרי “בידיים“: החוקרים לא הופכים להיות חוקרים עבור “בידיים”. הם עסקו במלאכה החשובה הזו עוד לפני, באופן עצמאי – ניהלו רשימות, דוחות ויומנים, ובסופו של דבר עבור כל תחום שחקרו, כבר הגיעו לתובנות ולעתים רבות אף ליישום, כשאפילו התיעוד מוכן כמעט לגמרי, ממש 90% – אבל רק 90%. אז הרשימות והידע מוכנים, אך הם לא מעובדים דיים כדי להציגם בפני קהל.

כאן בדיוק “בידיים” נכנס לתמונה, כשהוא מאפשר לחוקרים להתגבר בכוחות משותפים על ה-10% הנותרים של התיעוד. הלוא הם ה-10% החשובים יותר, כי הם אלה שמבדילים בין נתונים ומידע, לבין ידע נגיש ובר הבנה.

קראתי לרעיון הזה פעם “המעבדה הווירטואלית“, ואני חושב שהשם מתאר חלק משמעותי מהתהליך שמתרחש. כל חוקר, ביום–יום, עושה את עבודתו מבית המלאכה, מחדר העבודה, או משטח האדמה שלו, בעצמו ובאופן המועדף עליו. על דפי האתר, החוקרים נפגשים. נפגשים עם הקהל, ונפגשים זה עם זה. מגיבים לעבודה, מציעים פתרונות לבעיות שעולות תוך כדי, ומשתפים זה את זה במחשבות ובתהיות אודות איך חיים חיים מקיימים.

יש עוד הרבה להיכן להתפתח, כמו שנראה בהמשך.

ההשראה

יש לא מעט פרויקטים שנותנים השראה ל“בידיים“. ארבעה מהעיקריים שבהם:

Instructubles – אתר אמריקאי ענק (גם בנפח התנועה, וגם בכמות התוכן) שמאפשר לכל המעוניין לפרסם מדריכי עשה זאת בעצמך ומקיים תחרויות נושאות פרסים בין הגולשים, ועוד.

OpenSource Ecology – פרויקט ענק שמטרתו לייצר תכניות בקוד פתוח לכלים חקלאיים וסמי–תעשייתיים, כשהחזון הוא שחרור הציבור מהתלות בחברות מסחריות, ופיתוח עמידות וגמישות לקראת השינויים שיחולו בחברה האנושית בעקבות המשבר הסביבתי והידלדלות המשאבים.

Appropedia – אתר בינלאומי, שבנוי כמערכת וויקימדיה (כמו וויקיפדיה), ומטרתו להוות ספרייה מעשית לחיים מקיימים (שמו נגזר מהמושג “appropriate technology”, בעברית – “טכנולוגיה נאותה”).

הטכנודרים – זה משלנו (!), ממש כאן בארץ המובטחת, בעיר חיפה. מועדון טכנולוגי (או סדנה קהילתית, אם תרצו) שעוסק בהנגשה של כלים ומכונות לציבור, המסייעים להפוך רעיונות מטורפים למציאות, ומעודדים שיתוף, ידע והעתקה.

כל אחד מהפרויקטים האלה מקסים וחשוב בפני עצמו, אך בכל אחד מהם חסר משהו למטרה הספציפית של “בידיים“.

החזון

החזון של אתר “בידיים” תלוי בתפיסת המעגלים שלו, כמו שאציג אותם כאן.

מעגל החוקרים

קיימות היא נושא מאוד רחב. בעצם, נכון יותר לתאר קיימות כגישה, ולא כנושא בפני עצמו. קיימות היא פריזמה דרכה ניתן להסתכל על הכל – עולם החומר והרוח, התנהגויות ותפיסות עולם, מהביוכימיה בתזונה, דרך מערכות אנרגיה מתחדשת ועד לשאלות קיומיות אודות החיים ומקורם.

בתוך גישת הקיימות, לא כל החוקרים עוסקים באותו תחום, וטוב שכך. גידול מזון, עיבוד מזון, חקלאות, אנרגיה, פסולת, תיאוריה ועוד. חלק מהחוקרים עוסקים בנושא אחד (ויחסית) ספציפי, בעוד אחרים חולשים על נושאים רבים.

הניסיון מלמד אותנו שהחוקרים מתחלקים לשני סוגים. האחד – חוקרים בעלי ישות כלכלית, שביום יום מתפרנסים מלימוד ויישום מחקריהם באמצעות הישות הזאת. השני – חוקרים שאינם מתפרנסים ישירות מתחום מחקרם, או אפילו שפרנסתם אינה קשורה כלל לעיסוק הקדחתני שלהם בקיימות. הזמן הראה שהחלוקה לשני הסוגים היא פחות או יותר חצי חצי.

חזון “בידיים” הוא להוות המעבדה ובית הדפוס של חוקרי קיימות עצמאיים – מרחב, וירטואלי ברובו, בו החוקרים יכולים להיפגש, לשתף פעולה, ולפרסם את מחקריהם בידיעה שמסקנותיהם והידע יישארו פתוחים לעד לכל דורש. במעבדה החוקרים יגבשו סטנדרטים למחקר ותיעוד וגישות עבודה.

מעגל הקהילה

על אף הגישה הבלתי אמצעית למחקר שהמעבדה הווירטואלית מקדמת, וכן ההבנה הראלית שהידע אינו שייך לאיש, ושכדי לייצר מידע רלוונטי אין אנו זקוקים בהכרח לבירוקרטיה אקדמאית – לא כל אדם מוצא את הזמן והמניע הפנימי כדי להיות חוקר קיימות באופן מתמשך.

אותם אנשים, שאינם מוצאים את עצמם כחוקרים, עושים עבודה חשובה לא פחות.

חברי הקהילה מיישמים בשטח ומעבדים את המידע שנוצר במעבדה, תוך כדי שהם נותנים משוב ומציגים מסקנות אישיות על התוכן המדובר. כשהמשוב מצטבר הוא מניע תגובה חזרה מצד אחד או יותר מהחוקרים או מחברי הקהילה לקדם את המחקר לשלב הבא.

מעגל הקהילה, מתוך היותו המעגל הרחב, תומך במעגל החוקרים ובמעבדה עצמה על ידי הצטרפות לתכנית החברים שלנו, כשאותה האנרגיה מושקעת חזרה במערכת.

אז איך כל זה נעשה בפועל?

אנחנו עדיין לומדים את המנגנון המיוחד הזה יחד עם כל הקהילה. לצורך כך, אנו נצטרך לפתח מודלים כלכליים נאותים שיוכלו לתמוך בפעילות שלנו. תכנית “החברים של בידיים” היא ניסיון ראשון שכזה.