לשאלה ”מה הדרך הכי פשוטה לטהר מים?” יש המון תשובות, אך אחת טובה מכולן לאין שיעור – לא לזהם אותם מלכתחילה. שירותים יבשים, או בשמם המקובל ”שירותי קומפוסט” חוסכים כ-9 ליטרים להדחה. במשפחה של ארבע נפשות במשך שנה מודחים כ-52,000 ליטרים של מים שפירים ישירות לביוב.
אה, כן… ושירותי קומפוסט יכולים להיות נעימים לשימוש.

הערות:

• המדריך לא יתאר את כל שלבי העבודה המדוקדקים של בניית הקירות. לצורך כך חפשו באתר “בידיים”, מדריכים על בנייה באדמה תחת “בנייה באדמה”
• ספרות רלוונטית: המדריך לזבל אנושי, מאת ג’וזף ג’נקינס

תכנון

החלטנו להחליף מבנה קיים של שירותי בור. במודל הישן לאחר שהתמלא בור השירותים, היה צריך לגייס ארבעה גברים חסונים ולדחוף בקושי את כל תא השירותים מעל לבור המלא. אז היה על הגברים לרוקן את הבור ב… את חפירה ולהעביר למקום המתאים. פשוט לרוקן בור של קקי. אי לכך בשירותי הקומפוסט החדשים החלטנו שנבנה:

• שירותים נייחים שלא צריך להזיז מפה לשם.
• שירותים שיכילו הרבה זבל אנושי.
• שירותים בהם הוצאת הזבל האנושי מהמיכל בו הוא נאגר תהיה פשוטה.

כך יצא שתכננו שירותים שהם תא אחד בו יהיה זבל אנושי. התא מחולק בעצם לשני תאים ומעליהם שתי אסלות, כך שבכל פעם אסלה אחת פעילה (כלומר צד אחד של התא מתמלא. כאשר הצד השני מתקמפסט לו לאטו, ולסירוגין). כל חצי תא (מתחת לכל אסלה) מכיל כ-1.2 קוב (1200 ליטר) פחות או יותר. דלת הגישה לתא תוכננה להיות מפח בצידו הדרומי של המבנה (כדי לעזור לקומפוסט לשמור על חום לצורך פירוק).

חפירות

כדי שכל חצי תא באמת יכיל 1200 ליטר, וכדי שלא נצטרך לטפס מאוד גבוה לאסלת השירותים, החלטנו למתן את גובה הרצפה על ידי כך שנחפור באדמה ונעמיק את קרקעית התא מתחת לפני הקרקע.
לצורך בניית קירות התא פשפשנו לא מעט במזבלה, ובחרנו בקפידה את הבלוקים השלמים ביותר. אם כן, גם חפרנו וגם הרמנו קירות מבלוקים וכך יצרנו את חלל התא, עד לגובה הרצפה של השירותים.

והופה…

טוב, אמנם חסרות כאן כמה תמונות, אבל אפשר לראות כי את ערימת העצים שמצאנו הפכנו לדק עץ שמכסה על כל התא. בנוסף, בנינו את שלד העץ (ללא גג עדיין) של מבנה שירותים.
הכיור יושב במקום יחד עם ברז שכבר מחובר למים.
בקיר האדמה המערבי יוטמע צינור המים אל הכיור. כרגע הצינור נראה חופשי כי עוד אין שם קיר.
בצד הצפוני תוכלו לראות חלון הזזה של רכב מסחרי, אשר הוטמע במסגרת עץ על שלד המבנה.
צינור פלסטיק ממוקם בצד הפנימי של הקיר המזרחי, כצינור מוביל כבל חשמל מבית הנורה ועד למתג ההדלקה של האור. כך אפשר להוביל חשמל בתוך קיר אדמה.
אל דאגה, כל העץ הזה יוסתר תחת מעטה של אדמה נעימה לעין.
אפשר לראות בתחתית התאים משטח פח , שמטרתו הייתה לצמצם (עד לאפס) חלחול נוזלים למי התהום. בגדול, הסתבר תוך כדי שימוש שזאת טעות. האדמה גם ככה יחסית חרסיתית באדמאמא (ניר משה), ומניעת החלחול הפכה להיות מטרד ריח מעודף נוזלים. בקיצור עדיף בלי.

 

 

הכנה לאסלות

בדק העץ של הרצפה נחתכו שני חורים בקוטר דלי שחור (שגם לו חתכנו את התחתית). מעל שני הדליים נבנה משטח עץ נוסף , שאליו תחוברנה האסלות. הדליים משמשים כמובילי זבל אנושי לתאים.
צורת מושב האסלה סומנה ונחתכה , ישירות מעל הדליים הפתוחים משני צידיהם.
. חשוב: לדאוג שתהיה נפילה כמה שיותר חלקה בלי הפרעות של הזבלהאנושי כי אחרת תצטרכו בהרבה נקיונות. במקרה הזה הדלי הוא סוג של חרוט עם הבסיס הקטן כלפי מטה, מה שהתגלה כבעיה.
בין משטח העץ שהאסלות יושבות עליו לבין הרצפה מתחנו רשת לולים לצורך הטיוח שלהם בהמשך.

 

 

 

קירות זבל!

על מנת לחסוך בחומר ולהתנסות בעוד שיטת בנייה, בחרנו לבנות את שני הקירות הארוכים של השירותים (דרום וצפון) בשיטת “Wattle&daub”, ובעברית “טיח על סבכה”. לא נרחיב כאן אודות השיטה רק נאמר באופן כללי כי מדובר בעצם באדמה מזוינת (מזוינת כמו בטון מזוין, איזה ראש מלוכלך יש לכם…) ברשת. במקרה הזה מתחנו רשתות על כל שלד המבנה במרחק 10 ס”מ אחת מהשנייה, ודחסנו זבל בין הרשתות .
את שני הקירות הקצרים (הקיר המזרחי שרובו הוא דלת, והקיר המערבי) בנינו בשיטת הקוב. יש להשקיע מחשבה בנקודות החיבור בין האדמה לחומרים שונים אחרים (במבנה שלנו בעיקר עץ, רשת הלולים והזבל שכלוא בין הרשתות).
על טיוח הרשת נאמר רק שהוא צריך להעשות עם חומר יחסית רטוב, ולדאוג לעלות לאט לאט, כדי שיהיה לטיח החדש מקום להשען על הטיח הישן. בתמונות אפשר לראות טיח יבש למטה, וטיח רטוב חדש למעלה.
בקיר המערבי הטמענו חתיכות פרספקס כחלונות לאור. שימו לב לחיבור של הכיור בצינור ביוב אל הרצפה, ואיך הוא עומד בחלל של השירותים.
צינור המים שיוביל מים לכיור הוטמע בקיר הקוב המערבי. בקיר המזרחי, לצד הדלת, הטמענו בקבוקים וכלי זכוכית בצבעים לאסטתיקה ואור. שימו לב לשלד של הגג שכבר קיים וחצי מכוסה.

 

 

 

גימורים

עכשיו נשארו בעיקר אסתטיקה ועניינים פונקציונליים קטנים, למשל מעמד לנייר טואלט , שאפשר לראות בפעולה כבר אחרי תחילת השימוש . בפנים ניתן לראות טיח אדמה סופי, כשהחלק הכהה הוא אזור משומן בשמן פשתן להגנה ממים. המדרגות נבנו מאבנים מסותתות. יציאת הכיור חוברה לתאים עצמם, ודואגת להוסיף להם לחות. שתי דלתות פח מחוברות על ציר בצד הדרומי. בפנים ניתן לראות את בית הנורה מוטמע בקיר, ואת חלון ההזזה. בצד המערבי הצבנו ארובה ליניקת אוויר שיוצאת ישירות דרך קירות תא הקומפוסט הגדול. במיקום זה הארובה הכי פחות מפריעה וגם מקבלת שמש.

עדכון: הערות שקיבלתי אחרי השימוש מהמשתמשים, שרציתי לשתף את הציבור המקמפסט – דלתות מופנות לדרום זה תכנון אירופאי, בחום והיובש בארץ זה לא הכרחי, וברוב המצבים אף לא רצוי. שנית, כדאי שארובה תהיה לפחות 6 צול. אחרת היא לא יונקת מספיק חזק.

 

 

 

אלו שירותים, או מה?

לסיכום, שירותים יבשים אכן יכולים להיות נעימים לשימוש ולתחזוקה, כך אנחנו גם חוסכים כמויות אדירות של מים, וגם מייצרים דשן לשימוש בגינה. לגבי דשן מזבל אנושי, ידובר כבר במדריך אחר.

מציע למי שמתעניין לצפות בתחרות שירותי הקומפוסט 2011, שהתקיימה בהפנינג הפרמקלצ’ר הישראלי, בחוות “יש מאין” בנהלל. אפשר ללמוד הרבה מהתחרות, וגור רותם, האבא של אדמאמא, מדבר שם גם על השירותים האלו. לא באהדה יתרה או הכרת תודה, אך לעניין.