התערוכה – קבוצת בוץ

האירוע נפתח בתערוכה של קבוצת בוץ, שללא ספק הינה פורצת דרך בתחומה במדינת היהודים. חברי הקבוצה, שרובם ככולם עברו בשלב כלשהו בקיבוץ לוטן (שנחשב גם כפורץ דרך בתחום), מציגים מקבץ עבודות מצומצם אך איכותי ברמת גימור מקצועית שעוד לא נראתה בארץ. התערוכה נותנת טעימה מעולם הבנייה הטבעית בתמונות, והסברים בסיסיים על השיטות שבהם הקבוצה עובדת, כולל דוגמיות של חתיכות קיר בגודל אמיתי. בנוסף, ניתן לראות דוגמיות טיח טבעי שיכולות לגרום לכל טייח קונבנציונאלי להמיר את דתו. התערוכה בהחלט מפיגה את הספק של המבקרים, אם קיים כזה, לגבי התוצאות הסופיות של תוצרי הקבוצה.

למתעניינים שכבר התנסו בבנייה טבעית או למדו אודותיה התערוכה בהחלט לא תחדש, אך ללא ספק תדגדג את קצה העצב שגורם לאנשים לרצות לבנות. התערוכה תציג בחודש הקרוב במתחם “קווים” שבנמל, ואתם מוזמנים להגיע ולהתרשם.

תכנון ירוק במידות גדולות?

לאחר ההכרזה של חברי קבוצת בוץ על פתיחת התערוכה, לקח את המושכות האדריכל עמנואל ארגמן, והחל את ההרצאה העונה לשם “תכנון ירוק במידות גדולות”. כשמצגת דלה מאוד מלווה אותו (יחד עם צורך בהגהה רצינית), ניסה ארגמן לענות על מספר שאלות בנוגע ל”שכונות הירוקות” שצצות חדשות לבקרים ברחבי הארץ, ולהשוות אותן למה שמתרחש היום בעולם. בהתחלה זה נראה מבטיח, כשדיבר ארגמן בזיק של ביקורת על הגרינוואש הארץ ישראלי, זה העושה שימוש מטעה במושג “שכונה ירוקה”, אך ההרצאה דעכה במהירות, כשהתרחקה מהכיוון הראשוני והציגה דוגמאות לפרוייקטים בחו”ל בצורה שטוחה ומגוייסת, וסיימה בקול ענות חלושה.

בצד המסקנות שוב לא הצליחה ההרצאה ללכת רחוק, עקב היותה בינונית ומאוד לא מדוייקת. על רגל אחת הגיע ארגמן למסקנה המתבקשת כי גם בנושא המדובר, כרגיל, ישראל מפגרת אחרי העולם: השכונות הירוקות שלנו הן גרינוואש, לתו התקן הישראלי לבנייה ירוקה אין שיניים, והדרך להניע יזמים לבצע פרוייקטים “ירוקים” באמת, היא באמצעות תמריצים כלכליים שונים. מסקנות אלה בהחלט אפשר היה להניח גם ללא דעה של אדריכל. בין השורות אפשר היה לשמוע את המסקנה המרכזית של ההרצאה: רוצים לראות אדריכלות ירוקה במידות גדולות? סעו לאירופה, כי כאן אף אחד לא יודע על זה כלום.

במידות קטנות זה דווקא עובד

בניגוד להרצאה הראשונה ההרצאה השנייה דווקא קלחה. באנגלית פשוטה ובהתלהבות של אדם שאוהב את עבודתו, אדריכל ג’רמי (משהו?) הציג תיק עבודות חמוד ומקצועי של תכנון ושיפוץ מבנים קיימים בטכניקות תכנון וביצוע של בנייה ירוקה בבתים פרטיים בלוס אנג’לס. מתוך המצגת אפשר היה להבחין בבירור כי כמה מעקרונות הבנייה הירוקה, כגון מחזור חומרי הבנייה ומינימום הפרעה לשטח הקיים, קיבלו תשומת לב גדולה יותר מאשר עקרונות תכנון אחרים. בעבודותיו בלטו בעיקר החומרים והעיצוב המודרניים, שנתנו נקודת מבט נגדית לעבודה של קבוצת בוץ העובדת מא’ ועד ת’ בבנייה טבעית.

מעבר להתלהבות של ג’רמי ולמקצועיות של הפרוייקטים שהציג, היה משמח לראות שיש מישהו שבאמת עושה “בנייה ירוקה”, וגם עושה את זה טוב, ואפילו מתפרנס מזה. אני אומר זאת אף על פי שהנטייה האישית שלי היא לכיוון הבנייה הטבעית הבתר-תעשייתית. ג’רמי מוכיח בעבודותיו כי לפחות בחלק מהמקומות בעולם, בנייה בת-קיימא הבשילה מספיק כדי להגיע לבית הפרטי, ולא כאוונגרד אלא ממש בהיקף רחב.

מיקרוקוסמוס של ה”ירוק” הישראלי

האירוע כשלם גרם לי להבחין שוב עד כמה התחום “ירוק” אצלנו (“ירוק” במובן הצבאי של המילה). תודעת הבנייה בת-הקיימא בישראל בתולית עד כדי כך שבאותו האירוע דרות בכפיפה אחת הבנייה הטבעית והבנייה הירוקה התעשייתית ב”מידות גדולות”. שתי אלה, לא רק שהן לא מתנגחות אחת בשנייה, ואפילו לא מגבות אחת את השנייה, הן פשוט לא מדברות זו עם זו. אמנם לחבורת האנשים שהציגו באירוע עניין משותף, ולכל אחד מהם קול חשוב, אך אין הם מצליחים לשיר יחד. זאת מפאת בוסריות התודעה העצמית של הבנייה המקיימת בישראל.

ניתן להתנחם בעובדה הידועה שהדברים נוחתים אצלנו באיחור, ולכן גם הבנייה בת-הקיימא הגיעה אלינו “רק” אחרי עשרים שנה. לבסוף, גם היא תחדור לתודעתנו, וכשהדבר יקרה היא תשאר להרבה זמן.