המקל השיכור

בעת טיול רגלי בבואנוס איירס, משך את תשומת ליבי עץ משונה. על הגזע היו קוצים, שקצת הזכירו לי את העץ שהכרתי בארץ כ”אלמוגן רחב עלים”, אך בפרי המוזר שלו לא הבחנתי בעבר – מתוך קליפה קשה שנראית כמו כדור פוטבול קטן, יצאה פלומה סבוכה של סיבים שנראתה קצת כמו כותנה. כל עץ החזיק עשרות ומאות פירות שכאלו.

אבא שלי, שזיהה את העץ בקלות, אמר שהוא מכיר את העץ בשמו המקומי – palo borracho (בעברית: “המקל השיכור”) – אך לא ידע מה שמו הלטיני, ומעולם לא שם לב לפרי יוצא הדופן שלו.

אספתי מהרצפה פלומה ושיחקתי עם הסיבים בין אצבעותיי. הפלומה הרגישה ממש כמו כותנה. ‘כותנה רב-שנתית, שגדלה על עצים?’, חשבתי לעצמי בתמיהה, ‘איך זה שאף אחד לא משתמש בפלומה לייצור המוני של סיבים? לא הגיוני שלא חשבו על זה כבר לפני…’. ואכן, זה לא היה הגיוני.

מחקר אינטרנטי עטור הסתעפויות וסתירות גילה לי שהעץ משתייך לסוג צייבה (Ceiba) מתת-משפחת הבומבקסים (Bombacoideae) בתוך משפחת החלמיתיים (Malvaceae), וללא קשר משפחתי לאלמוגן. בין המינים היותר פופולארים של הצייבה ניתן למנות את “Ceiba pentandra” (שנקרא בעברית “צייבה מחומשת”), ”Ceiba speciosa” (שאמור להקרא “צייבה הדורה”, אבל נקרא בעברית עדיין “כוריזיה הדורה”, בשמו הקודם) ו-”Ceiba insignis”, שנקרא בעברית “כוריזיה בקבוקית“.

לא התפלאתי להזכר כי גם הסוג כותנה (Gossypium) שייך למשפחת החלמיתיים. בערך “כותנה” בוויקיפדיה העברית צויין כי בשנת 500 לפנה”ס כתב ההיסטוריון היווני הרודוטוס את התיאור הבא:

“ישנם עצי פרא שם, שפריים הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש. ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה”.

סתם רעיון, מבלי לקרוא תיגר ממשי על ההגדרה – ניתן להעלות את ההשערה כי התיאור נכתב דווקא על עצים של ממש, מהסוג צייבה ולא על הכותנה השיח.  אזור התפוצה של העץ בדרך כלל מתואר כמוגבל לדרום ומרכז אמריקה, עובדה שהיסטורית סותרת את העובדה למצוא פריטים בשנת 500 לפנה”ס מחוץ לאמריקה, אך מספר מקורות מציינים שהמין גם מקומי במערב אפריקה הטרופית, כך שקיים הסיכוי שהעץ נפוץ ביבשת הגדולה עוד לפני גילוי האמריקות.

ואלו הם עקרי העובדות שכן הצלחתי לחלוב מהמקורות הרבים והלעיתים סותרים ברחבי האינטרנט.

צייבה מחומשת

על הצייבה המחומשת (הנקרא גם Kapok) קיים חומר כתוב רב ומאוד מעניין (קישורים תוכלו למצוא מפוזרים לאורך רשימה זו ובמקורות שבסופה), ולכן אשתדל להצביע רק על התכונות והעובדות שיותר חשובות לדיוננו.

צייבה מחומשת הוא עץ אדיר מימדים המסוגל להגיע לגבהים של 60-70 מטרים, ולגזע ברוחב של 3 מטרים בקוטר (כולל שורשי התמיכה). איזור התפוצה הטבעי שלו מוגבל לאזורים טרופיים בעלי ממוצע משקעים של סביב ה-1500 מ”מ, כשגם בתקופה הכי יבשה (תקופת הפריחה וההבשלה) העץ לא יכול לשרוד יותר מ-4 חודשים עם פחות מ-100 מ”מ משקעים  לחודש. בתנאים מועדפים הצייבה המחומשת יכולה לגדול כ-4 מטרים בשנה. העץ מתפתח בצורה אידאלית בגבהים נמוכים מ-500 מטר, וטמפרטורת של מתחת ל-17 מעלות בתקופת הנביטה של הזרעים מעקבות ומכשילות את התהליך. נתון שאולי מסביר איך קרה שהעץ מוכר לי מישראל אך לא ראיתי את פרותיו – באתר אחד (אבל רק בו) צויין כי העץ לא פורח כל שנה, ויש שיפרח רק כל 5-10 שנים. במצב כזה יש לשקול כדאיות לשתילה מכוונת לצורך תפוקת הפלומה (שהיא פנים הפרי). עם זאת, אין הנתון וודאי.

קצת על השימושים השונים של הצייבה המחומשת – פלומת הפרי מאוד קלה, חזקה, ועמידה במים ולאורך זמן. קשה לטוות את הסיבים לחוט, אך משתמשים בהם למילוי מזרנים, כריות, בידוד וכו’. זאת ועוד, עד למחצית השנייה של המאה ה-20, פלומת הצייבה מילאה כמעט את כל ריפודי הרכבים וגלגלי ההצלה בעולם. פרח הצייבה הוא מקור חשוב לצוף ואבקה (מהאבקנים) עבור דבורים (ולכן גם עבור כוורנים).

לזרעי העץ יש תכונות דומות לזרעי הכותנה, ושמן הזרעים מתאים לייצור סבון ויתכן שגם לייצור ביו-דלק. מהגזע הרחב והארוך היו האינדיאנים המקומיים בונים סירות קאנו מאוד גדולות המכילות גם 40 אנשים יחדיו.

כצמח מרפא, הצייבה המחומשת משמשת לטיפול בשלשול וקלקולי כיבה, כאבי ראש, אסטמה, מחלות כבד, ואפילו סכרת סוג II. הצייבה גם ידוע כמעוררת חשק מיני, ומשחקת תפקיד בווריאציות מסויימות של סם האיואסקה.

עץ נפלא ורב שימושים ללא ספק, אך סכום התנאים המגבילים גורס כי העץ יהווה גידול טוב בין קוי הרוחב 20 מעלות מעל ומתחת  לקו המשווה, כך שלפי קו הרוחב שלנו (32), ישראל תאלץ להתספק באחים לאותה משפחה.

האחיות הכורזיות (ההדורה והבקבוקית)

בין הכוריזיה ההדורה והבקבוקית, לא הצלחתי להבדיל לפי המקורות האינטרנטיים והפריטים אותם פגשתי בפארקים וברחובות. המקורות מציינים תכונות חיצוניות דומות לשני המינים. לגבי התכונות המועילות לאדם (שצינו לעיל אודות אחותם המחומשת), הכוריזיה ההדורה ניחנת בהרבה מהתכונות באופן דומה, אך נופלת בכמות ובאיכות מהצייבה המחומשת בכל הסעיפים – הפלומה פחות עמידה ויותר כבדה, העץ נמוך יותר, השמן איכותי פחות, ולא מצאתי אזכורים לשימוש רפואי בכוריזיות. המצב של הכוריזיה הבקבוקית הוא עוד יותר “גרוע”. מצאתי עוד פחות מידע לגבי השימושיות ואיכות התוצרים של הכוריזיה הבקבוקית מעל ההדורה.

מה שכן, אם נתעורר לרגע מהחלום הרומנטי אודות יערות הגשם באמזונס – שתי הכורוזיות, ככל כנראה, עמידות הרבה יותר לאקלים שלנו. התפוצה הטבעית והמלאכותית של שני העצים היא רחבה, והם ללא ספק חיים יפה באקלים יבש הרבה יותר מזה הנדרש לצייבה המחומשת. למשל בעיר קורדובה בארגנטינה, בה ניתן למצוא שדרות שלמות מלאות בלפחות אחת מהכוריזיות (לא ברור איזו מהן כרגע), עם כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 750 מ”מ.

לפי וויקיפדיה האנגלית “הכוריזיה ההדורה” הוא המין העונה לשם “המקל השיכור”, אך לפי הוויקיפדיה העברית השם שייך דווקא לכוריזיה הבקבוקית. הסתירה הזו מחזקת עבורי את התיאוריה שהרבה מהחומר שפזור ברחבי האינטרנט הוא לא מדיוק עקב הדמיון הרב שיש בין שלושת המינים הללו.

בחיפוש באינטרנט בשפה העברית מצאתי אזכורים שונים על הצייבה המחומשת כעץ שצומח בארץ ונמכר במשתלות, אך כל התיאורים הבוטניים של המשתלה תאמו לכוריזיות ולא למחומשת (גובה, משקעים, עמידות וכן הלאה). נראה כי בארץ הכוריזיות תופסות את החלק הארי של התבטאות משפחת הצייבה, אך הידע אודות העץ, השימושים בו ואפשרויות הגידול כצמח תועלת מועט עד לא קיים.

צייבה כחלק מיער מאכל

ציטוט קטן מתוך פרסום של סער אוסטרייכר לפני כמה חודשים כאן באתר, על חורש מאכל (להרחבת הקריאה, כאן):

ברחבי העולם קיים ניסיון מוצלח בעיצוב מערכות חקלאיות כחיקוי של מערכות אקולוגיות טבעיות. הרעיון פשוט ואלגנטי: על ידי יישום עקרונות אקולוגיים בחקלאות נוכל לעצב מערכת אשר מתנהלת באופן בר קיימא כמו מערכת אקולוגית טבעית, ויחד עם זאת מניבה תוצרת מועילה לאדם כמו מערכת חקלאית. הרעיון מיושם בהצלחה באזורים טרופיים וממוזגים, ומטרתנו היא להתאים את הרעיון לתנאים המקומיים: ליצור מודל לחקלאות בת קיימא בהשראת החורש הים תיכוני. חורש המאכל יורכב מפוליקולטורה של צמחייה רב שנתית ורב תכליתית המעוצבת במודע לתועלת האדם.

ניתן להבין כי מעבר לתוצרת אכילה (המתבקשת מהשם “חורש מאכל”), הציפיות ממערכות חורש מאכל כוללות הרבה מעבר, כמו שסער מתאר ברשימה הבאה:

• תוצרת גבוהה ומגוונת של מזון, דלק, סיבים, מספוא, דשן, תרופות וחומרי גלם.
• אספקת שירותים אקולוגים, כושר נשיאה גבוה ושימור מגוון מינים.
• יכולת התחדשות עצמית, דישון עצמי ותחזוקה עצמית, ויחס מעולה של תשומות-תפוקות.
• עמידות גבוהה לבצורת, מזיקים ומחלות.
• ערך אסתטי: סביבה מגוונת ועשירה בעלת מראה טבעי.

אם כך, הצייבה המחומשת, כבר עכשיו יכולה לשחק ומשחקת תפקיד ביער המאכל הטרופי. העץ אכן בעל שימושים מגוונים רבים לאדם, גם אם לא כתוצרת אכילה.

השאלה כיצד והאם הוא יוכל להשתלב בחורש מאכל ים תיכוני. הוא אמנם לא מכאן, אך שתי הכורוזיות (לכל הפחות אחת מהן) משמשת יפה כעץ נוי בישראל. האם הכוריזיות מניבות תנובה מספקת, באיכות ובכמות? האם הן בכלל מניבות בישראל? כיצד הצייבות מגיבות למינים שונים הגדלים לצידן? כל אלו שאלות שמן הראוי לענות עליהן על מנת להעריך את מידת השימושיות של המין עבור הקונפסט התכנוני שנקרא “חורש מאכל ים תיכוני”.

סיכום

כמו שאמרנו, יש צורך להבין אלו מהמינים אכן גדל בארץ, מה התוצרת של אלו שכן גדלים בארץ, והאם יש להם את מה שצריך כדי להשתלב בחזון “יערות המאכל”. אשמח לתמיכה של יודעי דבר או כל מי שיכול לתרום ולו פרט מידע אחד קטן ו(בתקווה) מהימן.

אמורים להיות הבדלים בין המינים מבחינת התפוקה והיעילות, ואם ברצוננו לנסות לשלב את הצייבה ביער שכזה, עלינו להבין איזה משלושת המינים הוא המתאים ביותר בשקלול של מגבלות הגידול, העמידות והתפוקה של העץ.

בנוסף, פרוייקט מחקר ופיתוח של חורש מאכל ים תיכוני, בניצוחו של סער אוסטרייכר ממשיך לתפוס תאוצה בכיוון, ואני מזמין כל אדם שהרעיון נגע לליבו ליצור קשר עם הקבוצה. אפשר גם לתמוך בפרוייקט חורש המאכל בהצבעה עבורו בתחרות “לעשות יותר מפחות”

מקורות שונים

• באתר זה ניתן לקנות זרעים של צייבה מחומשת – http://www.tropilab.com/ceiba-pen.html
• הסבר כתוב על הנבטה של זרעי צייבה מחומשת בפורום – http://ask.alibaba.com/Q/800416952-Kapok-tree-how-to-cultivate-and-how-rapidly-We-give-a-possible-way-brother-ah-.html
• מידעון נובמבר 2007, המידעON של השירותים להגנת הצומח – קובץ להורדה
• http://www.globinmed.com/index.php?option=com_content&view=article&id=80270:ceiba-pentandra-l-gaertn&catid=367:c
• http://www.blueplanetbiomes.org/kapok.htm