הקונפסט

לא ארחיב על הרקע לאירוע (מי שמעוניין יוכל לקרוא באתר הרשמי, או באתר המקומי של האירוע בישראל). הג’אם התרחש בו זמנית ב-50 ערים בעולם, כשהאירוע הישראלי התרחש בבית העם, רוטשילד 69, תל-אביב. אני קיבלתי הודעה על האירוע דרך חבר, והחלטתי לבדוק את העניין מקרוב. הדבר שהכי עניין אותי הוא לראות מקרוב כלים לעיצוב קלאסיים יותר (כל מה שאני מכיר באופן מסודר מסתכם בכלי התכנון של הפרמקלצ’ר).

יום חמישי – מפגש מבוא והתנעה

מכיוון שהישראלים עובדים בראשון, התחלנו בחמישי בערב, והתחלנו את העבודה עצמה ביום שישי בבוקר, כדי לסיים ביום שבת בערב. זאת לעומת כל שאר העולם, שהתחיל ביום שישי בבוקר (בוקר מקומי) והמשיך עד יום ראשון בצהריים המאוחרים.

המפגש כלל את הצגת הקונספט, כללים מנחים מידי המארגנים, ושלוש הרצאות מבוא (ביניהן חגי קוט, על מדדים חלופיים לצמיחה, ומיכל איתן על חוק האריזות) שנבחרו בקפידה והיו מאוד מוצלחות לטעמי, בהתחשב בהפרעות מבחוץ.

 יום שישי – התנעה

ביום שישי בבוקר, מעט לפני “הבריף העולמי” עשינו סבב הכרות. גילינו שבערך 50% מהמשתתפים הם מעצבים בהכשרתם או סטונדטים לעיצוב, ו-50% האחרים הם תפזורת של יזמים, אמנים, אנשים בעלי רקע בהנדסה ובהייטק, ולכל אלו הייתה משיכה כלשהי לנושא הקיימות (יותר מפחות).

היום התחיל עם קצת בעיות טכניות, אך לבסוף התחיל.

 

התמה שנדרשנו לעצב אותה הייתה גני שעשועים (הילדים שמדברים על מה הם אוהבים לעשות, היו אמורים לתת לנו רמזים תוך כדי הסרטון). הגדרת הבעיה סביב התמה הזאת הייתה עלינו. הם רק נתנו את הנושא.

לוח לבן

במהלך 15-25 דקות המשתתפים היו צריכים לשתף כמה שיותר רסיסי רעיונות ואסוציאציות שעלו מהתמה, ומהמטרה (קיימות), על לוח אחד משותף לכולם.

בסופו היה הלוח מלא בהמון רעיונות, חלקם מעובדים יותר וחלקם פחות, בשלבים שונים של מוכנות וממגוון כיוונים. סוג של סיעור מוחות שהניב ארבע תת-תמות אליהן הקבוצות התחלקו פחות או יותר באופן שווה מספרית: גן שעשועים מודולרי/ צומח, גן שעשועים למבוגרים, גן שעשועים חינוכי, ועוד אחד ששכחתי את ההגדרה הראשונית שלו. זה לא כל-כך משנה, כי כמו שתראו, ההקשר בין תת-התמות לפרוייקטים הסופיים היה אסוציאטיבי משהו…

 

הגדרת הבעיה

מכאן ניתנו לכל קבוצה כ-45 דקות להגדרת הבעיה. בעיקר גילינו שאנחנו לא מסכימים על הנחות היסוד, ובכל זאת לאחר זמן קצר זה נתכנסו להציג את הגדרת הבעיה שלנו בשתי קבוצות, אחת מול השנייה.

 

תהליך המחקר

לאחר מכן יצאנו לרחוב לשלב המחקר. תוך כדי חומוס בארוחת צהריים, החלטנו לנצל את זמן המחקר על מנת לעשות שני ניסויים. האחד, לנסות לגרות משחק מבוגרים בשדרה ברוטשילד (לא במובן הגס! תצפו בסרטון), והשני לעודד משחקיות בתחנות אוטובוס.

 

 

 

 

גיבוש קונספט

סוף יום שישי, בזמן קצר מאוד עלינו כבר לגבש קונספט לעיצוב, לכיוון הסופי אליו אנחנו הולכים. שתי קבוצות יושבות אחת מול השנייה יחד עם מנחי הג’אם ומציגות אחת לשנייה את מה שעשו עד כה.

 

הישורת האחרונה

יום שבת הוקדש כולו לעבודת העיצוב עצמה, והתחלק לשני חלקים. בחלק הראשון עבדנו על אב-טיפוס לרעיון, סקיצה, אותו הצגנו מול קבוצה אחרת בשעה 12:00. לאחר ההצגה המשותפת (בסרטון שלמטה) נשארו לנו בערך עוד שלוש-ארבע שעות לעבודה על הפרזנטציה.

 

והפרזנטציה…

והרי לפניכם הפרזנטציה הסופית כפי שהוצגה ביום שבת ב-17:30 לערך.

 

סיכום

• כשקראתי את הפלייר חשבתי שאוכל ללמוד הרבה מהעבודה המשותפת בקבוצה של מעצבים שהעבודה בה מונחית בכלים של מעצבים. בסוף יצא שבקבוצה הקטנה שעבדתי בה רובנו לא היינו מעצבים, וההנחייה הייתה חופשית מדי מכדי שאוכל ללמוד כלי עיצוב מסודרים.
• הרעיון שזה קורה בבת אחת ב-50 מדינות וכולם עובדים ממוקדים על פחות או יותר אותו תחום, הוא מעניין.
• יצא שהתמה שהוכתבה מהארגון העולמי (Play grounds) הייתה נתונה בפרשנות רבה – מתוך ארבע הקבוצות שלנו, לפחות שתי הקבוצות שגיל היעד היה מבוגרים (ביניהם זו שלי), יצאו מההקשר
• לדעתי יש בעיה בסגנון העבודה הזה בהגדרת הבעיה. לפחות בקבוצה שעבדתי בה (ואולי גם בשאר הקבוצות) התקשנו להסכים על הגדרת הבעיה, וזאת משום שלא שהמניע לעיצוב לא הייתה הבעיה עצמה, אלא – בסופו של דבר – הרעיון הכי מגניב שחברי הקבוצה הצליחו להתחבר אליו. בפרמקלצ’ר, הגדרת הבעיה והתבוננות עליה (ארוכה ומעמיקה, יש לציין) היא השלב הראשון, והמניע לתכנון. במקרה הזה, ישירות לאחר שהתקבלה התמה מהארגון העולמי, התבקשנו לעשות סוג של סיעור מוחין ולהעלות את כל הרעיונות שיש לנו על לוח מחיק, ולאחר מכן התחלנו לפרש אותם. יוצא שלפחות בשלב הזה של הגדרת הבעיה, לטוב ולרע, חוויות תכנון הפרמקלצ’ר עבורי היא תהליך הרבה יותר נסיבתי (לתכנון תמיד יש סיבה) ומחושב, בעוד שהחוויה מהג’אם הותירה בי טעם חמוץ של פזיזות אומנותית – הרעיונות המגרים ביותר הם אלו שנבחרו. שוב, לטוב ולרע. את בעית הגדרת הבעיה גררנו הלאה, ולמשך כל התהליך הרגשתי שאנחנו מתבססים יותר על ניחושים ותחושות בטן מאשר על מה באמת הצרכים והדפוסים של קהל היעד שלנו.
• בערב יום שישי, הסתכלתי לאחור על מהלך היום, והופתעתי מאיך שהרעיון התחיל ולאן הוא הגיע. לחבר שנפגשתי איתו באותו ערב, תיארתי את התחושה כמי שחפר תעלה במשך יום שלם ובסוף היום מרים את ראש ונדהם מכמה התעלה עקומה, וזאת בהשוואה לאדם שחופר כל היום תעלה, אך מרים כל מספר דקות את ראשו כדי לנוח אך גם כדי לתקן את הכיוון, הרוחב, העומק, או בקיצור – נותן פידבק תוך כדי העבודה. במהלך הג’אם אמנם התקבצנו במפגש דו-קבוצתי על מנת לתת משוב אחת לשניה, אך לדעתי המשוב היה מעט מדי ומרוחק מדי – קבוצה אחת היא מעוטת פרספקטיבה על התהליך האינטנסיבי שקבוצה שנייה עוברת ביומיים שכאלו. זאת ועוד, הרגשתי שצורת העבודה והמגוון האנושי נתנו לגיטימציה נמוכה למשוב פנימי בתוך הקבוצה. אולי אני מקובע, אבל היו חסרים לי ניתוח פונקצונאליות ומ”ד המצ”ב, כמו שאני רגיל מהפרמקלצ’ר, כמו שאני גם מאמין שנכון לתכנן.

עד כאן. ולמי שרוצה לראות את הפרוייקטים של כל הקבוצות מכל הערים, מוזמן לגלוש לאתר הפרוייקטים, ולהתרשם.