RRRRR

כשהמשאבים הזמינים לאנושות הולכים ומדלדלים, אנחנו נקראים לדגל ונדרשים לתכנן מחדש את הצורה שבה אנחנו מעריכים את המשאבים ומשתמשים בהם. בעוד שבוויקיפדיה האנגלית חמשת ה-R-ים מוגדרים כאסטרטגיה לניהול פסולת, לדעתי ניתן להרחיב את היריעה, ולהגדיר אותם כאסטרטגיה לניהול דפוסי צריכה. בעוד שעצם המושג “ניהול פסולת” בהכרח מעיד על קיומה של פסולת שאותה יש לנהל, אסטרטגיה לניהול דפוס צריכה מאפשרת לנו להביט באופן רחב יותר על מעשינו, ומדגישה את אחריות הצרכן למעשיו, כשהיא מסיתה את הזרקור מהפסולת אליו.

החידוש שלי הוא בשימושחוזר בעקרון של שימושחוזר. לפני ואחרי העקרון תיקון, ובהמשך אסביר מדוע. אם כך, שימוש חוזר יופיע פעם אחת כשימושחוזר, ופעם שנייה, אחרי תיקון כשימושאחר.

והרי הם לפניכם – סירוב (Refuse), הפחתה (Reduce), שימושחוזר (Reuse), תיקון (Repair), שימושאחר (Reuse 2), ומחזור (Recycle).

יש כמה וכמה ווריאציות של הכלי הזה. הווריאציה שאשתמש בה כאן לקוחה מכמה מקורות פרמקלצ’ר, והיא זאת שנלמדת בקורסי הPDC (קורסי מבוא של 72 שעות). אפשר להוריד, לשנות ולהוסיף, אך העיקרון הוא אותו עקרון. היכן שיש שני אנשי פרמקלצ’ר יש לפחות שלוש דעות, אז נפסיק עם זה כאן, ונעבור לR-ים עצמם.

ה-R-ים מסודרים לפי סדר החשיבות, כשככל שיורדים ברשימה איכות המשאב יורדת ומושקעת יותר אנרגיה בטיפול בו.

Refuse – סירוב

לסרב לצריכת משאבים היא הפעולה הראשונה בשרשרת, כיוון שהיא מונעת את כל הייצור מלכתחילה. סירוב בדרך כלל אומר שאני מוכן לחיות ללא האלמנט שאני מסרב לתת לגיטימציה לייצורו, או שאני מצפה ללכוד את אותו משאב נמוך יותר בשרשרת הR-ים. למשל, אני יכול לסרב לקנות בגדים, ופשוט למצוא בגדים שאנשים אחרים לא רוצים, ולהשתמש בהם מחדש (Reuse). סיכוי סביר שרובנו נבחר באפשרות השניה של Refuse mine for Reusing others (בעברית: לסרב לשלי כדי להשתמש מחדש בשל אחרים) מאשר באפשרות הראשונה של סירוב מוחלט לבגדים.

במזון, אפשר לדבר על סירוב סוגי מזון מסויים, כמו הסירוב המפורסם ביותר של צמחונות וטבעונות, וכאן אני מדבר לאו דווקא מהפן המוסרי אלא מהפן הצרכני כסירוב להשתתף בתעשיית מזון עתירת אנרגיה ומדלדלת משאבים (למרות שאי אפשר לנתק את הדיון המוסרי מהצרכני ממש). דוגמא נוספת היא הסירוב לאכול מזון שאינו מקומי, כמו שחברינו אורי מאיר-צ’יזיק לקח על עצמו ב”אתגר השנה המקומית“, ועשה את עצמו Locavore, לפחות לשנה אחת (locavore – אדם שאוכל רק מזון מקומי).

Reduce – הפחתה

ההפחתה באה לומר “אוקי, אז יש כאן צורך שאני לא יכול לסרב לו לגמרי, אבל איפה אני יכול לקצץ?”. בתרבות השפע שלנו, לכל אחד יש איפה לקצץ. השאלה היא עד כמה הוא מוכן לעשות זאת מבלי לפגוע בדימוי שיש לו על עצמו, ועד כמה הוא יכול להבליג על שינויים לא-חיוביים בדימוי שיש לאחרים עליו. לדעתי זאת המכשלה העיקרית, מכיוון ששינוי הרגלים לא יתממש ללא תרומה להערכה העצמית שלנו.

כדוגמא אפשר לדבר על נסיעה ברכב, ולחשוב היכן אנו יכולים להפחית את תדירות ואורך הנסיעות למינימום שעוד נוח לנו איתו. למשל, מראש למצוא מקום עבודה באזור ה-8-10 ק”מ ממקום מגורינו (מרחק שאם יום אחד נחליט לנסוע אותו באופניים זה יהיה אפשרי), ובכך להקטין את השפעת היוממות שלנו.

דוגמא נוספת היא להפחית בבישול המזון (לאכול יותר raw-food, מה שגם נחשב, בחוגים מסויימים ליותר בריא), ולהפחית בכמויות המזון, כך שמזון לא יזרק (גם אם הוא נזרק לקומפוסט) ולא נאכל יותר ממה שאנו באמת צריכים. לא אכנס כאן לנוחסאות שאני לא בקיא בהן ודיאטות שונות, אבל העקרון ברור.

Reuse – שימושחוזר

חלק מהאלמנטים בחיים שלנו מתוכננים כך שיהיה אפשר להשתמש בהם שוב, ולו רק בגלל שגם במערכת הכלכלית הקיימת, להשתמש בהם שימוש חד פעמי יהיה מוזר ממש, לדוגמא – מכונית. אם היינו משמידים כל מכונית אחרי שימוש אחד, היינו מגיעים לאפס משאבים כבר לפני עשרות שנים. עם זאת, ישנם אלמנטים שמתוכננים (לפחות כרגע) כאלמנטים בהם נעשה שימוש אחד בלבד. הדוגמא הבולטת ביותר, שהשימוש החד פעמי אפילו מתבטא בשם עצמו היא כלים חד פעמיים. אני בטוח שרבים מכם נזכרו, כשהם קראו את הצירוף הזה (שבצבא אפילו יש לו קיצור משלו – חד”פ, וברבים חד”פים) באותו יום שישי שהתווכחתם עם הדודה למה עכשיו צריך לעמוד ולשטוף כלים כשאפשר לזרוק את הכל, ככה, בתוך המפה החד פעמית – ישר לפח.

כדוגמא (לא בנאלית כמו להשתמש שוב באותה מכונית) לשימושחוזר אפשר לקחת את שקיות הפלסטיק מהסופר ולהשתמש בהן שוב ושוב עד שהן מתבלות, להשתמש בשקית בד במקום או בכלל בשקיות אסיף. דוגמאות נוספות: לשמור עטיפות מתנה כדי לעטוף בהן פעם נוספת; מגשי שתילה שבהם נזרע פעם אחר פעם, שימושחוזר בצינורות השקייה, בטפטפות, ועוד.

שימושחוזר בדרך כלל יעשה עד שהאלמנט מתבלה כך שאי אפשר או לא משתלם לתקן אותו (הR הבא), ואז מגיע השלב של שימושאחר (הסבר יגיע עוד מעט). דוגמא לכך היא חולצה שמתבלה לאיטה בשימוש, כך שבאיזה שהוא שלב, כשהיא צוברת חורים ולכלוך שאינו בר הסרה, אני מעביר אותה לסטטוס של “חולצת עבודה”, כזאת שמיועדת למשימות מפוקפקות יותר, עד שבסוף בסוף כשאי אפשר יותר לתקן או להשתמש בה שוב, אני מעביר אותה לשימושאחר כסמרטוט.

Repair – תיקון

כאן אנו דנים בכל מה שאפשר לתקן כדי להחזיר לשימוש, במחיר אנרגטי קטן. הדוגמא שכולם מכירים היא תיקוני בגדים – במקום לזרוק חולצה טובה בגלל חור קטן או תפר פרום, נתקן אותה ונחזיר לארון, אך הדבר נכון לכל דבר שניתן לתקן – מכוניות, מכשירי חשמל, ארונות, צעצועים – כל דבר.

הדוגמאות פשוטות מאחר והקונספט של הR הזה די מסביר את עצמו. תיקון הוא תיקון.

Reuse – שימושאחר

שימושאחר מתייחס לאלמנט או מוצר שבו אי אפשר להשתמש בשימוש המקורי שלו, אך בלי להשקיע כמעט אנרגיה ניתן לעשות בו שימוש אחר מהשימוש המקורי, וכך לנצל עוד קצת מאותו משאב.

דוגמא אחת היא לסדר את המסמרים והברגים בכלים של טחינה, להכין מאופניים ישנות מכונת כביסה, מסננת ישנה תהפוך לאהיל, ומגירות ישנות מארון שהתפרק ל”כוורת” שתולים על הקיר.

Recycle – מיחזור

משמעות המילה מיחזור היא לפרק אלמנט למרכיבים שלו, להחזיר אותו למצב של חומרי גלם, על מנת לחזור ולייצר ממנו מוצר דומה או אחר מאוחר יותר. בכל המקרים הפירוק הוא תהליך שבעצמו דורש אנרגיה ומשאבים, וזאת היא הסיבה שמחזור נמצא בתחתית השרשרת. בנוסף תהליך המחזור בדרך כלל דורש משאבים נוספים בתחום השינוע, כיוון שאת רוב מוצרי הצריכה שלנו איננו יכולים למחזר בעצמנו ועלינו להעביר את הפסולת למפעלים מרוכזים עתירי טכנולוגיה לצורך תהליך המחזור.

תהליך המיחזור היחידי שהצלחתי לחשוב עליו שאני מוכן לקדם כאן כפתרון קצה הוא הקומפוסט. את שאריות המזון שלנו, לצורך מחזור שלהן (פירוק לחומרי גלם לצורך יצירה חדשה) לא צריך להסיע רחוק, והאנרגיה המושקעת היא זניחה (הובלת הקומפוסט בתחומי החצר). המפעל הסופר טכנולוגי שמפרק את הקומפוסט שלנו הוא השכבה הפעילה באדמה עליה הקומפוסט יושב והמיקרו אורגניזמים שנודדים ממנה אל הערימה. כל האנרגיה שמושקעת בפירוק עצמו היא אנרגית שמש לא מנוצלת והאנרגיה שהמיקרואורגניזמים בעצמם מוכנים להשקיע לצורך התזונה האישית שלהם.

סיכום

היתרון הגדול של חמשת ה-R-ים ככלי תכנוני נעוץ בפשטות שלו. כמו שראינו מאוד קל לקחת כל מוצר שהוא, להעביר אותו בשרשרת, ולנסות לקצור ממנו את מקסימום האנרגיה שהושקעה בייצור שלו.

בעזרת כלי זה אנחנו גם רואים ומבינים שמיחזור, למרות היותה מילת קסם, היא בסה”כ פתרון מפוקפק יחסית שעדיף להמנע ממנו. לעיתים אפילו אם הגענו לתחתית הפרימידה לא בטוח שעדיף למחזר מאשר להטמין, ואני אומר את זה משיקולים סביבתיים, ולא כלכליים. הרבה פעמים המחזור, שאותו כל כך אוהבים בתקשורת, הוא רק מסתיר בזבוז גדול יותר של משאבים.

אם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי, כדאי להתרכז כמה שיותר בשלושת השלבים העליונים של השרשרת.

וכדי לצאת עם טעם טוב, אני משתף בשיר שהפך להיות ההמנון האישי שלי בשבועות האחרונים, בעיקר כי הוא מדבר על הדברים, אבל עושה את זה בכיף, והוא ממש ממש קליט וזמזים (בר זימזום). הוא נכתב על עקרון הפרמלקצ’ר “לא לייצר פסולת” והוא ממש שר את חמשת ה-R-ים בתוכו.