הנה עוד דרך מעניינת ויצירתית לעודד שימושחוזר ושימושאחר. Swap-O-Matic, מכשיר מכירה, ממש כמו אלו של המשקאות והחטיפים, רק שזה שמאפשר לתרום ולהחליף חפצים בחינם.

לינה פנקיטיו (ניו-יורק), המעצבת הראשית ויוצרת המכונה, אומרת כי היא מקווה לקדם את שלושת ה-R-ים (יש מודל ישן בו קיימים רק שלושה), ויחד עם זאת להראות למשתמשים שחוויית ההחלפה יכולה להיות כיפית בדיוק כמו קנייה של מוצר חדש.

נדרשת הזדהות מינימלית, שנעשית באמצעות כתובת הדוא”ל, כיוון שהמחליפים “מרוויחים” ו”משלמים” בנקודות. מה שאומר שכדי לקחת חפץ תצטרך גם לתת. תרומה של חפץ (בלי לקחת) גם מעניקה ניקוד, בו המשתמש יוכל לשלם איתם בעתיד. את כל תהליך ההחלפה וההזדהות מבצעים המחליפים דרך ממשק מגע פשוט להפעלה.

נכון להיום, המכונה היחידה נעה בין כמה נקודות ברחבי העיר ניו-יורק בלבד, כחלק מהפרוייקט, שכמדומני אינו למטרות רווח.

 

על רגל אחת, השאלה היא עד כמה הקהל מתחבר לזה. אני בטוח שיש גם הבדלים בקהלים השונים (בטח ובטח שיש הבדלים בין הקהל האמריקאי והישראלי). הדאגה הראשונה שקופצת לי לראש היא כל הדרכים בהם נערים משועממים בתחנה המרכזית בשלוש בבוקר הולכים לחרב את המכונה עד עפר. אבל למה לחשוב שלילי כל הזמן?

יש כמובן גם את שאלת האנרגיה הגלומה (Embodied Energy). לפי וויקיפדיה האנגלית, אנרגיה טמונה היא:

…the sum of energy inputs (fuels/power, materials, human resources etc) that was used in the work to make any product, from the point of extraction and refining materials, bringing it to market, and disposal / re-purposing of it.

או בעברית (תרגום שלי):

סכום תשומות האנרגיה (דלק/חשמל, חומרים, משאבי אנוש, וכו’) שנצרכו בעת הפקת כל מוצר שהוא, מהשלב הראשון של כריית וזיקוק חומרי הגלם, הבאתו לשוק, ועד השלב הסופי של סילוק המוצר או ייעודו מחדש.

אז מה הקשר עכשיו אנרגיה גלומה? כדי שנדע באופן שלם יותר עד כמה פרוייקט מסויים חוסך אנרגיה ומשאבים, צריך יותר מאשר תחושת בטן. בהקשר שלנו – מכונת ה-Swap-O-Matic: נשווה את האנרגיה הגלומה של המכשיר עצמו (כולל תשומת החשמל להפעלתו לאורך חייו) עם האנרגיה הגלומה במוצרים שהוא חוסך לייצר (כיוון שאנשים מחליפים במקום לקנות). אם הסכום של הראשון קטן מהסכום של השני, הרי שבסיכום הכללי המכונה אכן חוסכת אנרגיה.

הבעיות עם קונספט האנרגיה הגלומה הן בעיקר בעיות טכניות – מאוד קשה לכלול את כל האנרגיה הגלומה בתהליך החיים של מוצר, על אחת כמה וכמה כשהוא תלוי בדפוסי שימוש אנושיים כמו אלו שה-Swap-O-Matic צריך להתמודד איתם. בעצם, הרבה יותר קל (ועדיין מורכב לאין שיעור) לעשות את הערכת האנרגיה הגלומה רק אחרי השלמת מחזור החיים של המוצר. לנוכח זה, חשוב לציין שאומדן בינוני עדיף על שום אומדן בכלל.

אך מכיוון שאנחנו חיים בעולם האמיתי, וצריכים לפעול היום, בסופו של דבר, לתחושות הבטן שלנו יש מקום חשוב. תחושת הבטן שלי אומרת שהרעיון שווה לפיתוח, במיוחד במקומות ותרבויות שבהם ששוק קח-תן, כמו שקורה מדי חודש ב“יש מאין”, לא עושה להם את זה, והם זקוקים לתחושה של מסך מגע בקצות האצבעות כדי להרגיש בסביבה בטוחה. יש לי תחושה חמוצה מעט על שיש אלמנטים פסיכולוגיים כל-כך חזקים בתרבות הצריכה עד שאנחנו צריכים לעטוף דברים טובים באותה עטיפה נוצצת של לוגו חלקלק וטכנולוגיה חדשנית כדי לאפשר להם לחדור את החומה. אבל זה המצב, וכאן אנו חיים.

ואם נחזור לרגע לSwap-O-Matic, אפשר לקחת את הרעיון צעד אחד קדימה ולתת הקלות במיסים עירוניים למשתמשים “כבדים” במכשיר, מה שיכול לתת תמריץ מעניין לסיפור. אם גם ככה המכונה כבר מחוברת לאינטרנט, זאת כבר השקעה קטנה לבנות ממשק שיאפשר את התוספת הזאת.

טל מוסיפה

טל שלחה לי רעיון שמצאה באינטרנט, ולדעתה הוא פועל בפריס. קו קח תן (ספרים) ללא מטרות רווח וללא “אנרגיה גלומה”. מעניין. אני חושב ששמעתי גם על משהו שרץ בארץ על תחנות אוטובוס בהם מחליפים ספרים, באחת הערים במרכז (רעננה אולי?). אולי זה קשור לזה שבכל הנוגע לספרים, יש לנו פחות רכושנות? בהשפעת תרבות הספריות שאיתנו כבר כמה מאות שנים לפחות (נראה לי). מחשבה.

התמונה מצורפת. תודה לטל.