סיבה להתחיל פרוייקט

בביתי החדש, הקטן והחמים, היה עלי למצוא דרכים יצירתיות לאחסן את כל השמעטס המשרדי (כלי כתיבה, מטענים, דפי טיוטא, וכו’). מרחב גדול לא היה, ולכן גם אם הייתי מנסה לחפש, כנראה שלא הייתי מוצא ארונית שתתאים בדיוק למרווח שנשאר לי. על כן המידות המוזרות של הארונית המדוברת, כפי שניתן לראות בשרטוט.

הארונית במקרה הספציפי המדובר, הוותה חלק ממחיצה שהפרידה בין חלל העבודה לבין הסלון. לפיכך, ההגיון היה שהארונית תפתח לשני הצדדים, כך שיהיה אפשר להשתמש בה מכל הכיוונים. כמו שאפשר לראות בשרטוט, במקור היו אמורות להיות ארבע מגרות, אבל מחסור בעץ דחף אותי לשלוש, מה שהתגלה כלא כל-כך נורא בסופו של דבר. הרעיון היה שהמגירות פשוט יהיו קופסאות עץ שיחליקו-ידחפו בתוך ה”צינור” המרובע שמכיל אותן, ללא מסילות, ישר על העץ.

עץ מהזבל

מדי פעם אני אוהב להזכר באימרה של חבר טוב שהפכה כבר מטבע לשון עבורי וסוג של מנטרתDIY: “אם אתה רוצה לבנות דברים מזבל, אתה חייב שיהיו לך כלים טובים”. כל פעם המשפט הזה, שנאמר כדרך אגב על כוס קפה, חוזר ועולה ומוכיח את עצמו מחדש. המשפט הזה נכון גם עבור בנייה בעץ ממוחזר, עץ-זבל. בדרך כלל עץ שמוצאים בצידי הדרכים ובמזבלות הוא עץ שישב זמן מה, ספג לחות (אולי גם גשם, אם יש חורף כמו החורף הנוכחי), התייבש בשמש, ספג עוד לחות וחוזר חלילה. כדי להוציא את המיטב מעץ-זבל אנו זקוקים לכלים טובים, או שנצטרך להתפשר על התוצאה. במקרה שלנו כלי טוב יהיה מסור אנכי טוב, כי מסור ידני לא מתאים לחיתוכים שצריכים להיות מדוייקים (המגירות צריכות לזוז בתוך המסגרת שלהן ולהפתח לשני הצדדים ולצורך זה המגירות והמסגרת צריכות להיות ישרות ושוות).

כלי חשוב נוסף שאחראי על שיפור הטקסטורה והמראה של העץ הוא מלטשת רוטטת. המלטשת יכולה, בעזרת נייר הליטוש המתאים, להחזיר לחיים עצים שכשראיתם אותם לראשונה אמרתם לעצמכם “אין מצב שאני מכניס את זה לבית שלי”. זה בערך מה שאפשר לומר על העץ שעבדתי איתו בהכנת הארונית. שכבה עבה של צבע לבן אך לא אחידה, פצעים רבים בעץ, ואזורים בהם העץ החל להשחיר מרטיבות. כל אלו נעלמו כלא היו אחרי ליטוש ראשוני בנייר לטש גס, ולאחריו מעבר מהיר עם נייר לטש מהיר. אפשר כמובן לראות על העץ, בתוצאה הסופית, שהוא עץ עם ותק, אך אחרי הליטוש שהוציא מהעץ את כל הטוב שבו החוצה התחושה הכללית הוא של רהיט עץ עם סגנון גס וזהו.

הכנת המסגרת

הכנת הארונית, שתוכננה לפי רווח מדוייק בין ארון הספרים לשולחן מכונת התפירה, הצריכה חישוב מדוייק. חשוב מאוד לשים לב שלמסגרת עצמה יש עובי. השלב הראשון בבניית המסגרת למגירות, הייתה הקופסא הגדולה עצמה. כיוון שלא היה לי עץ רחב מספיק, הקירות הגבוהים עשויים משני קרשים צמודים זה לזה. זה לא מפריע, בייחוד שאותם קירות יהיו מוסתרים משני הצדדים על ידי רהיטים אחרים, בארונית הספציפית הזאת.

לשים לב – חשוב לקדוח לפני הברגה עם מקדח עץ דק, כי עץ מהזבל כבר בדרך כלל בשלבי התרככות ואנחנו לא רוצים שהברגים יסדקו את העץ. הקדיחה הראשונית מאפשרת לבורג להפעיל הרבה פחות לחץ לצדדים על העץ שבו הוא מוברג. בנוסף, ברגי סיבית הם בעלי ראש גדול בצורת חרוט הפוך, ולכן כדאי לקדוח עם מקדח גדול מעובי ראש הבורג מין גומחה כדי שהראש ישתלב בעץ ולא יבלוט החוצה.

מחיצות בין מגירות

השלב הבא הוא המחיצות בין המגירות. חשוב לזכור למדוד טוב טוב, כדי שהתיבה המלבנית תצא מדוייקת ככל שאפשר, והמגירות יוכלו לצאת ולהכנס בחופשיות סבירה. אם צד אחד של המחיצה יהיה קטן או שווה לגודל המגירה, לא תוכלו לפתוח את המגירה לשני הצדדים. לכן בשלב הזה שוב חישבתי את הגובה בפועל של פנים המסגרת הגדולה, החסרתי בעובי של שתי מחיצות (3.8 ס”מ אחרי מדידה) וחילקתי בשלוש. 22 ס”מ, יצא הגובה ברוטו של כל מגירה. את המחיצות עצמן ניסרתי קצת יותר רחבות מהרווח שאליהן יכנסו, כדי שישבו בלחץ, בנוסף לכך שהברגתי שני ברגים לכל מחיצה, דרך הצד החיצוני של המסגרת הגדולה.

הכנת המגירות

גם כאן חשוב לא לפשל במדידה. לפני הניסור של כל מגירה דאגתי למדוד פעמיים האם כל אחד מהחלקים (חמישה במספר לכל מגירה – תחתית, שני קירות, ושני פנים שפונות החוצה לחלל) נכנסים ויוצאים חלק דרך החלל שבו המגירה צריכה לשבת.

מכיוון שהשתמשתי בעצים שהיו לי, בכל שלושת המגירות הקירות של המגירה לא הגיעו לכל הגובה המירבי שיכלו להגיע אליו. זה לא כל-כך הפריע לי מכיוון שגם כך המגירות הן עמוקות מספיק, ועוד עומק לאו דווקא יתרום להן, אלא יוסיף עוד משקל (יותר עץ) ועוד עבודה, וחבל.

כל החיתוכים והחיבורים די פשוטים כאן, ואפשר להבין אותם מהתמונות כך שאין לי עוד מה להדריך לגביהם. מה שכן, לא תמיד היה לי עץ ברוחב הנכון והייתי צריך לאלתר. למשל, בחלק מפני המגירות היה עלי לחבר שתי חתיכות כיוון שלא היה לי משטח אחד בגודל מתאים. אני לא חושב שזה פוגע משמעותית באסטיטקה, אבל יהיו אחרים שיחשבו אחרת.

כל מגירה צריכה, כמובן, לקבל את התשומת לב שלה, כדי שתצא מדוייקת עם החלל שלה. מכיוון שהכל כאן עשוי בעבודה ידנית (חוץ מהחיתוך עצמו ומהליטוש) והעץ הוא עץ מהזבל, שהספיק לקבל בטן, להתקמר מעט, ועוד פגעים קטנים, המגירות לא יצאו שוות כך שאי אפשר להחליף ביניהן. זה לא כל-כך מפריע, אבל חשוב לדעת. כל מגירה לוטשה והותאמה עד שנעה יחסית בחופשיות בתוך המרחב שלה, ולשני הצדדים.

הארונית במקום

הארונית כבר עומדת ומתפקדת במקומה כחודש. מה שבוודאות חסר, ואמרתי לעצמי שאטפל בזה מאוחר יותר (ועוד לא הגעתי לזה) הוא להרכיב ידיות משני צידי כל מגירה, מאחר שכרגע (מפאת המשקל, הגודל והחיכוך שבין המגירה למחיצה) כדי לפתוח מגירה לצד מסויים, צריך לדחוף את המגירה מהצד השני. ובזה לא יצרנו הרבה נוחות, אלא אם כן תמיד יש מישהו משני צדדי הארונית. וזה, כמובן, לא המצב.

אין מה לומר – לבנות את הרהיטים שלך בעצמך זה כיף גדול, ואני ממליץ לכולם להתנסות בזה, לפחות מעט. עבורי זה חלק משינוי התפיסה אודות מה אפשר וכדאי לעשות בעצמך, ואיך להתנהל עם חומרים בצורה מקיימת יותר (כמו לבנות מעץ זבל במקום לקנות עץ חדש).