את הטור הראשון שאני מפרסמת כאן בחרתי להקדיש למושג הזמן, מכיוון שזמן הוא הבסיס לכל שהותנו בעולם הזה, והדרך שבה אנו מעבירים כאן את הזמן קובעת את איכות שהותנו.

רבות התורות והשיטות, המורים והמאסטרים, שגרסו כי נוכחות פשוטה בהווה היא התרופה כנגד כל החולי והסבל שבנו והמקור לכל הבריאות הגופנית והנפשית.

מאז שבחרתי לקחת את הזמן שלי בידיים, היום שלי נראה אחרת:

חוץ מאשר בארועים מיוחדים, השעון אינו משחק את תפקיד השליט בחיינו. הקימה בבוקר היא איטית ובעצלתיים, בזמן שבו אני מרגישה שבאמת מיציתי את כל העייפות מתוכי… בקיץ – כשהשמש חודרת אל המיטה מבעד לחלון. בחורף – ממש מאוחר ביום, כשצינת הבוקר מתחילה להתפוגג אל מול חום השמש של הצהריים.

המזון אינו מוכתב בשעות קבועות של ארוחות אלא כשיש רעב וצורך. בני הצעיר מרגיש רעב מיד כשהוא קם ועד שלא יאכל משהו יהיה נרגז ועצבני. בתי האמצעית לעומתו, תהיה רעבה רק כשעה או שעתיים לאחר הקימה ורק אז תאכל.

סדר היום שלנו מוכתב מבפנים החוצה, מתוך הקשבה לצורכי הגוף והנפש… מתי לומדים? כשמתעוררת בתוכנו סקרנות. מתי נחים? כשמשתלטת עלינו עייפות. מתי אוכלים? כשהרעב בא לבקר. וכשהגוף רוצה לזוז ולפעול, אפשר לצאת החוצה לרוץ, לטייל, לקפוץ, לטפס על עצים, או להישאר בבית ביום גשום ולרקוד…

אני רואה בדרך החיים הזו את הבסיס הנכון עבורנו לבריאות, לשמחה, להצלחה והגשמה.

אבל אל תטעו – זה לא הגיע ברגע. זהו תהליך מתמשך של שימת-לב, הקשבה ודיוק פנימי שמתבטא רק בסוף במציאות החיצונית. בתהליך הזה למדתי רבות על עצמי ועל הסביבה וחקרתי את האמונות והתפיסות שלפיהן אנו חיים.

לקח לי זמן להשיל מעלי את תכתיבי החברה לגבי מה אני אמורה לעשות עם היום שלי (לעבוד, להיות יצרנית, שיהיה לי סדר יום קבוע ומובנה), מה אני אמורה לעשות עם הילדים שלי (לשלוח אותם לגן ולבה”ס, אלא מה?) ובכלל- מה אני אמורה לעשות עם החיים שלי (נו… מתי כבר תעשי עם עצמך משהו?!). התהליך של השלת התכתיבים מבחוץ התקדם במקביל לתהליך של דיוק ותשומת לב פנימה: התחלתי להקשיב יותר לעייפות שלי ולהענות לה, לאו דווקא כשזה מתאים ומקובל. זה לא פשוט עם 3 ילדים אבל אפשרי. התחלתי להקשיב יותר לאיתותי הגוף, של רעב ושובע וגם מה בדיוק הגוף מבקש כשהוא רעב. לפעמים שמעתי אותו מבקש וידעתי מה מבוקשו, אך מתוך עצלות אכלתי מה שהיה נגיש וזמין ללא הרבה השקעה. אבל לאט-לאט התחלתי לתת לו יותר ויותר את מבוקשו וגיליתי שכך יותר טוב לשנינו – העייפות שהיתה פוקדת אותי פעם לאחר האוכל נעלמה, החיוניות התגברה, הבריאות השתפרה. חיי התעצבו יותר ויותר בהתאם לצרכים הייחודים לי ולבני משפחתי.

אז איך אתם מתנהלים עם הזמן שלכם? איך הייתם רוצים שיומכם ייראה?

התחילו לשים לב לסימנים ולהקשיב לאיתותים מבפנים. אולי לא הכל תוכלו ליישם מיד. שינוי לוקח זמן. אבל הוא מתחיל בזיהוי הצרכים האמיתיים שלכם ובהכרה בהם. אם אתם זקוקים למנוחה קצרה באמצע היום אולי תוכלו למצוא מקום שקט ופשוט להניח את גופכם במאוזן לכמה דקות. ואולי בתור התחלה גם זה לא אפשרי עבורכם בסדר היום שקיים בחייכם כרגע. אבל עצם הזיהוי של הצורך הזה יוביל אתכם למציאת פתרונות למימוש רצונכם.

אז מה עושים? איך לוקחים את הזמן בידיים שלנו?

1. מתחילים לשים-לב ומקשיבים פנימה – לרעב, צמא, עייפות, קול פנימי שאומר לכם להפסיק לעשות מה שאתם עושים או שאתם לא במקום הנכון עבורכם.
2. איפה שאפשר, כמה שאפשר, פועלים ע”פ הצרכים הפנימיים. אם אי-אפשר, כי המציאות שבה חיים כרגע אינה מאפשרת זאת, אז רק מקשיבים, מכירים בצורך הפנימי שלנו ומודעים אליו. עצם ההתכוונות לשינוי בכיוון מסוים מניעה כבר את תחילת התהליך.
3. כל שינוי גדול מתחיל בהרבה שינויים קטנים. התמקדו בעשיית מעשים קטנים ופרקטים בדרך לשינוי שאתם מבקשים להביא לחייכם. אם למשל אתם רוצים לעשות שינוי תזונתי, התמקדו במשהו אחד קטן ואפשרי שאתם יכולים לעשות בקלות כבר מחר. התמידו בו במשך שבוע. בשבוע שאחריו תוכלו להוסיף עוד משהו קטן ואפשרי לסדר היום שלכם. כך, לאט אבל בטוח תייצרו את השינוי שאתם חפצים בו.
4. כשיש לכם את הזמן לכך – צאו לטבע. מתוך ההתבוננות במחזורי הטבע, הצמחים ובעלי-החיים, תוכלו לשאוב השראה. שכן הם כולם מחוברים למקצבים הפנימיים שלהם בתאום מושלם עם השמש, מזג-האויר ושאר הגורמים שמחוץ להם.

לסיכום

חשוב להבין שזהו תהליך ושלפעמים לוקח לדברים זמן להסתדר כמו שרוצים. אבל עצם ההיכרות העמוקה עם עצמכם וצרכיכם יוביל אתכם למקום שלם יותר ומדויק יותר עבורכם. אז לא לוותר ולא להישבר- מגיע לכם זמן איכותי עם עצמכם…