בשנים האחרונות הקונספט של קיזוז פחמן (Carbon offsetting) החל צובר תאוצה – יותר ויותר חברות וארגונים מכריזים על עצמם ”נטרליים פחמנית” (Carbon natural), אך אל תתנו ללוגואים הירוקים הללו להטעות אתכם. מה זה קיזוז פחמן, מה הרעיון שעומד מאחוריו, מהן הבעיות והשאלות הרבות שקיזוז פחמן מציף – כל מה שמקזזי הפחמן לא אומרים לכם.

סיפור שהיה כך היה

“בשנת 1921 וינסטון צ’רצ’יל ביקר בתל-אביב כשר המושבות של ממשלת בריטניה. מאיר דיזינגוף, ראש העיר דאז של תל אביב, רצה להראות לאורח הנכבד את נפלאות העיר העברית הראשונה ועד כמה התערו היהודים בארצם הישנה – חדשה ע”י שתילת עצים. מכיוון שבחולות תל-אביב טרם צמח אז דבר, כרתו עצי ברוש ואורן והציבו אותם במסלול הנסיעות של השר. תושבי תל-אביב יצאו לקבל את פניו של צ’רצ’יל, הדוחק היה רב, ובמהומה שהתחוללה התמוטטו העצים. דיזינגוף החוויר כסיד. צ’רצ’יל לעומת זאת פרץ בצחוק מצלצל ואמר: “מיסטר דיזינגוף, בלי שורשים זה לא יצליח” (חוברת קק”ל).

הסיפור הזה ממחיש עד היכן נהיה מוכנים ללכת לצורך עשיית רושם, למראית עין. “בלי שורשים זה לא יצליח” אמר צ’רצ’יל, ודיבר על העצים שנכרתו לכבודו ו”נשתלו” מחדש, אך המשפט הזה הרבה יותר עמוק, ונכון פשוט לכל דבר – כל עשייה צריכה שורשים. לעשות אך ורק למראית עין ולצורך קבלת אישור חברתי לעשייה, ללא חשיבה לעומק ולקיחת אחריות על מעשים, תמיד יביא כשלון במבחן הזמן. זה נכון לשתילת עצים לראווה כמו במקרה של דיזינגוף, זה נכון לקידום אתרי אינטרנט ללא תוכן אמיתי, וזה נכון למצב ביש בו תצרכו עזרה, ו-2000 החברים שלכם בפייסבוק לא יתאמצו לעזור לכם, כי פשוט אין ביניכם קשר בעומק מספק.

וזה נכון גם לקיזוז פחמן.

אז מה זה קיזוז פחמן?

בוויקיפדיה העברית אין ערך מתאים. בגירסא האנגלית הערך Carbon Offset מתחיל כך:

“A carbon offset is a reduction in emissions of carbon dioxide or greenhouse gases made in order to compensate for or to offset an emission made elsewhere.”

ובעברית – קיזוז פחמן הוא הפחתה בפליטות פחמן (כל תרכובות הפחמן, לא רק CO2, למשל גם מתאן) במטרה לפצות או לקזז על פליטה שנעשתה במקום אחר. בדרך כלל קיזוז פחמן מתורגם לתמיכה פיננסית בפרוייקטים שיקטינו את פליטת הפחמן בטווח הקצר או הארוך. פרוייקטים שכאלו עשויים להיות (מסודרים לפי הפופולאריות שלהם) אנרגיה מתחדשת (חוות טורבינות רוח, אנרגיית ביומסה, או סכרים הידרואלקטריים, ועד אנרגיה סולארית), חיסכון אנרגטי, השקעה בחיסול מזהמים תעשייתים או חקלאיים, חיסול ייצור מתאן ממזבלות, ופרוייקטים העוסקים בייעור מחדש.

כל פעולה שאנחנו עושים פולטת כמות (ידועה יותר או פחות) של פחמן לאטמוספירה: טיסה לחו”ל, בניית בית, גידול מזון, נסיעה לסופר, ועד צריכת החשמל אותה צורך המחשב שלי כשאני כותב מילים אלו. אם אני מודאג מפליטות פחמן (באופן כללי, ומשלי באופן ספציפי) אני יכול, תיאורטית, לעשות פעולות שיקטינו את פליטת הפחמן הכללית שלי, בכך שיצרכו חלק מן הפחמן, או ימנעו שחרור של פחמן ממקום אחר. אני יכול, למשל, לקרוא על עצים ולראות שעץ בוקיצה בן 80 שנה, קולט 2,352 גרם של פחמן דו-חמצני בשעה. אם יהיה אחד כזה ברשותי, או לפחות אחד כזה שאני התורם היחיד להיותו, אוכל להרגיע את מצפוני ולצרוך 2,352 גרם של פחמן כל שעה בשקט ובשלווה. אם כמות כזאת של פחמון לזכותי אני יכול, למשל, לנסוע ברכב שלי כ-260-300 ק”מ ביום, ולהיות רגוע, או להדליק 90 נורות חסכוניות (פחות או יותר) בלי הגבלת זמן. הכל תיאורטית.

לא רק חברות מסחריות, ארגונים ואנשים פרטיים עושים קיזוז פחמן. זה קורה גם ברמה המדינית. הקונספט של אשראי פחמני (שהוא מקרה ספציפי של קיזוז פחמן), צמח מפרוטוקול קיוטו. אשראי פחמני ניתן לחברה או ארגון שהפחיתו את פליטת הפחמן שלהם בטון אחד (טון פחמן = אשראי אחד). בעקבות כך החברה המפחיתה שזוכתה באשראי הפחמני יכולה למכור (בכסף) את האשראי שלה לחברה אחרת שזקוקה לאשראי כדי לפלוט את טון הפחמן שהוא שווה.

אי אפשר להתעלם מהשאלות הרבות שעולות מהסיפור הזה – איך בודקים מה הוא פרוייקט קיזוז פחמן ראוי ומה הוא לא? איך נזהה אם פרוייקט לא עומד במשימה שהציב לעצמו? אם הולכים על קיזוז פחמן יש לחפש את הפרוייקטים המורשים תחת הפיקוח המחמיר ביותר. לכאורה, יש למי לפנות.

רגולציה וקריטריונים

בשוק צומח ופרוץ של קיזוז פחמן, מוסדות בינלאומיים משתדלים לייצר תקנים שיחמירו את הפיקוח על הקיזוז, ובכך יגדילו את אחוזי הפרוייקטים שיגיעו למימוש. ידועים חמישה קריטריונים (מהמוסד למשאבי העולם, מוסד “רציני”) שעל כל קיזוז למלא כדי “להבטיח” יושר סביבתי:

• אמיתי – אשראי פחמני ינתן (יזוכה עבור) רק בהוכחה של פעולה כנה של צמצום בפליטות, ולא על פליטות פחמן שלא הופחתו, אלא פשוט לא נצרכו מלכתחילה. למשל, אם אני עובד מהבית במקום לנסוע ברכב הלוך חזור לעבודה, וכך זה היה תמיד, זה לא יהיה אמיתי אם אמכור את אשראי הפחמן שלי לאדם אחר, כדי שהוא יוכל להשתמש באשראי שלי. לא הייתה כאן פעולה של צמצום, כי תמיד עבדתי מהבית, ולכן זה לא אמיתי.
• תמידי – הקיזוזים הם תמידיים אם אינם הפיכים. ככל שיש סיכוי להפיכות בקיזוז (לדוגמא, היער ששתלתי נשרף) כך על המקזזים לשלם יותר ביטוח כך שהכסף העודף ישמש להקטין את הסיכויים להפיכות, או כדי לשקם את הקיזוז מאוחר יותר.
• מתווסף – פרוייקט הקיזוז חייב להיות כזה שלא היה מתרחש אם הכסף לא היה מאפשר זאת. הכוונה היא למנוע מהעירייה שלכם לגבות כסף מכם על כך שהיא נוטעת עצים לקיזוז פחמן עבור העיר. הרי העצים הללו כבר משולמים במיסים.
• בר ניטור – על פרוייקט הקיזוז להיות כזה שניתן לנטר אותו ולאשר שהוא אכן מתבצע כמתוכנן, על ידי צד שלישי.
• בר אכיפה – יש חובת אכיפה על המסחר בפחמן. על הפרוייקט להבטיח שניתן לדעת בכל רגע נתון עבור מי מקוזז פחמן ובאיזה היקף, על מנת להמנע מספירות כפולות של אשראי פחמני.

אוי ויי… הנה, שוב קברנו קצת ביקורת עצמית ורצון לשינוי תחת ערימות של בירוקרטיה ורגולציה. חושבים שזה מסובך? בדקו את The Golden Standards – סוג של יצור כילאיים בין חברה לארגון ללא מטרות רווח שבא להקשות ולהקשיח את הכללים בעולם קיזוז הפחמן (התחלתי לקרוא את מסמך הדרישות שלהם ונשברתי באמצע…). כפי שנראה בהמשך, הקריטריונים האלה יפים על הנייר, אבל עולם הטבע, ומסתבר שגם העולם הכלכלי, מתנהלים קצת אחרת בפועל.

עד כאן חלק א’, חלק המבוא. בחלק ב’ אתייחס לבעיות שעולות מרעיון קיזוז הפחמן, ובחלק ג’ אנסה להתוות אלטרנטיבות.