למה?

הכל התחיל מהשאלה הראשונית – “מה לעזאזל אפשר לעשות עם כל השקיות הללו?”. אחרי סירוב, הפחתה ושימושחוזר, עדיין קשה להפטר מהם. בהתחשב בזה שמערך המחזור לא בנוי לטפל בשקיות, ואם כבר – נכון להיום – להוסיף את השקיות למערך מחזור הפלסטיק של בקבוקי השתייה שכן עומד על רגליו (פחות או יותר) גורם לירידה באיכות בחומר הגלם הסופי, תוך שמושקעת בו אנרגיה רבה ומשאבים בהובלה ובמחזור. אז הנה פתרון אחד אפשרי לשימושחוזר.

הרעיון

המחשבה היא להשתמש בכל פסולת הפלסטיק הקטנה שאנחנו היום לא ממש ממחזרים – דיבלים שהוצאנו מהקיר ולא שמישים יותר, ידית של סכין שיצאה משימוש, סקוץ’ שכבר ממש חייבים לזרוק לפח וגם – עודף השקיות שאין לנו שום דבר אחר לעשות איתן, מכל הסיבות עליהן כתבתי במאמר הקודם – “שקיות פלסטיק וחמשת ה-R-ים: מקרה מבחן“.

יש לא מעט אפשרויות לשימושחוזר בשקיות הפלסטיק, אבל אני רציתי לייצר שימוש רלוונטי אבל דווקא לא אחד מהתחום של האמנות השימושית. ממש שימוש פונקציונאלי נטו. אז בואו ניצור לבנים לבידוד. שמעתי אנשים (במדינות אחרות) שקוראים לזה Eco-blocks, יענו – אקו-לבנים. זה נשמע לי תואר קצת מוגזם בשביל בקבוקים עם פסולת. אז נקרא לזה “זבלבלוקים”

איך עושים את זה?

אני משתמש בבקבוקים מרובעים של פר%$ת, מכיוון שבקבוקים עגולים ישאירו הרבה חללי אוויר פרוצים ביניהם, שבהם נצטרך להשקיע הרבה אנרגיה אחר-כך במילוי. בקבוקים עם הרבה עיטורים גם יקשו על הדחיסה. עדיף למצוא בקבוקים שהצורה שלהם כמה שיותר חסכונית, וכמה שיותר אחידה (בלי עיטורים). יש כמה ווריאציות של בקבוקי חלב שגם יכולים להתאים, אבל הבעיה עם בקבוקי חלב שצריך להשקיע מאמץ בניקיון שלהם, אחרת הם מסריחים די מהר. אז העדפתי להשתמש באלו.

אפשר תמיד לשמור את הבקבוק שמתמלא מתחת לכיור, עם הצינור לדחיסה מאחורי המקרר, וכל פעם שפסולת מתאימה ובלתי ניתנת לשימושחוזר או שימושאחר צצה (למרות שהיא לא רצויה) אפשר לדחוף אותה בזריזות לתוך הבקבוק. את הבקבוקים המלאים שומרים במחסן עד שיש מספיק כדי להשלים את הפרוייקט המיועד.

בסרטון הבא אני מראה את התהליך (המאוד פשוט) ליצירת הלבנים. כשיהיו לי מספיק, גם אציג פרוייקט בו אשתמש בהן.