למה מים הם המלך…?

בפעם הקודמת (לחלק א’, כאן) כתבתי על איך הכל התחיל ואיך ניגשנו לתהליך התכנון ואיסוף הנתונים. החודש אפרט על תחילת תהליך התכנון והביצוע של עבודות עפר לשימור מים. במקרה שלנו שימור המים הוא למעשה שימור הנגר העילי שמתנקז אלינו לשטח.

למה מים זה המלך? או – למה הנושא של המים כל כך חשוב ולמה הוא הראשון שנתייחס אליו בתהליך התכנון? כמה סיבות:

• שימור מים משתלב עם אחת המטרות המרכזיות שלנו, שהיער יוכל יום אחד להיות עצמאי מבחינה אנרגטית. משמע, שהוא יוכל לשרוד ולהניב גם אם לא תהיה לנו אנרגיה לשאוב מים ממעמקים או להתפיל מי ים. לכן נרצה למקסם את כמות המים שהשטח שלנו יוכל להכיל, וליצור מאגרי מים תת קרקעיים.
• מים, אם הם בעודף או אם הם בחוסר קובעים בצורה רבה מאוד אספקטים שונים בתכנון. מים זה אומר במקרה שלנו ביצוע עבודות עפר- והרי לא נוכל לבצע עבודות עפר לאחר שיישתלו העצים, נכון?
• בחירת זני העצים והשיחים תעשה בהתאם לכמה מים יש! לדוגמה- אם אני יודעת שבשטח שלי יש 450 מ”מ גשם בשנה אבחר זנים של עצים ושיחים המותאמים לכמות זו של מים(אם אני מוציאה מהחישוב אפשרות להשקייה). אך אם לאחר עבודות עפר אוכל להכפיל ואף לשלש את כמות המים שיש לי בשטח, אוכל גם לבחור זנים שצריכים כמות גדולה יותר של מים.

נבחן כמה אסטרטגיות לשימור מים: שימו לב שיש שיטות בהם המים נאגרים באדמה ויש שיטות שהמים נאגרים מעל האדמה. אנו נוטים להעדיף אגירת מים בתוך האדמה משום שבדרך כלל זה הכי זול והכי בריא למערכת, וגם מעשיר את מי התהום. עקרון מנחה חשוב נוסף: למים יש גם תכונה מאוד מסוימת,ומאוד קבועה שצריך ללמוד לעבוד איתה ולנצל אותה לטובתנו – מים תמיד זורמים למקום הנמוך ביותר.

סוולים: נקראים גם ‘שיחים’ (בש’ כמו שבלול). סוולים הם חפירים הנעשים על קו גובה (קונטור) , לאגירת מי נגר על מדרונות. המים נעצרים בחפיר ומחלחלים לאדמה.

לימן (סכרים): לימן הוא מעין מישור הצפה הנוצר בעקבות הרמת סכר על תוואי של וואדי. המים הנאגרים בלימן מחלחלים לאדמה ויוצרים מעין מאגר מים תת קרקעי. ניתן לראות לימנים רבים בארץ, במיוחד באזורים מדבריים.

מאגרים מדופנים: ממוקמים בנקודות אסטרטגיות אשר אליהן ניתן לנקז מים , במטרה לייצר גוף מים קבוע. ניתן לדפן עם יריעות פלסטיק, חרסית ועוד. מהמאגרים ניתן לשאוב מים ולהשתכשך בהם גם בחודשי הקיץ. (בתמונה: מאגר אחד מתוך רשת של מאגרים בחוות פרמקלצ’ר באורגון, ארה”ב)

Zai holes: ‘מיני’ אגירת מי גשם. בשיטה זו הצמחים נשתלים בתוך בורות המונמכים מעט מפני האדמה. את הבורות האלה ממלאים בקומפוסט, ביו- צ’אר, חיפוי ועוד. מתאים למקומות מאוד יובשניים.

טרסות: אחת השיטות העתיקות והמוצלחות לשימור נגר עילי. בעבר, חקלאים שנדחקו מהמישורים הפוריים ונאלצו לגדל מזון בגבעות ובהרים הבינו שאדמה מעובדת אשר בוארה מעצים ומהצמחייה הטבעית נסחפת ונאבדת. לכן החלו לבנות קירות אבנים אשר יוצרים מעין ‘מדרגות אדמה’ שמונעות ממנה להיסחף. טרסות נבנו במהלך ההיסטוריה החקלאית באזורים נרחבים בעולם.

אז אחרי שהבנו פחות או יותר מהן האפשרויות שעומדות בפנינו ניגשנו להביט במפות ובאתר.

זוהי המפה טופוגרפית של האזור. הקטעים הירוקים (הכהה והבהיר) הם הקטעים אשר מתנקזים לשטח שלנו (הכתום) שנמוך מהם. גודל השטח הירוק-כהה – 86 דונם. גודל השטח הירוק-בהיר – 270 דונם. אני מזכירה כאן שלפי הנתונים שאספנו יש כל שנה אירוע (או שניים) שיא של 80 מ”מ גשם במכה אחת. אל הכמות הזו נתייחס בחישוב הנגר.

אז כמה מים מתנקזים אלינו?

נוסחת חישוב כמות הנגר העילי: Q=C*I*A

כש:

• Q = נפח המים הניגרים באירוע שיא
• C = קבוע אשר גוזרים מטבלת הנגר, שמאגדת נתונים כגון סוג קרקע, שימוש קרקע וכו’.
• I = קוב למ’ רבוע (מ”מ גשם)
• A = גודל השטח שמנקז נגר.

וכל המים האלה מתנקזים לתעלה שמתנקזת לפינה הדרום מערבית של השטח שלנו! חשוב לציין שאלו הערכות בלבד והרבה פעמים המציאות מפתיעה מאוד, כפי שנראה עוד מעט…

אז לפי המפה שמעלה, השטח הירוק כהה – 86.6 דונם כפול 80 מ”מ (או 0.08 קוב) כפול 0.05 (קבוע C) = 346.5 קוב לשנה. המון לא?!

התעלה ממוקמת בפינה הדרום מערבית ומנקזת את השטח הירוק כהה.

החלטנו לנקז את המים שמגיעים מתעלת הבטון לסוול, או למס’ סוולים, שכן האזור המערבי של השטח הוא בשיפוע. לפי החישובים של כמויות המים שאמורות להגיע מהתעלה עלינו לבנות סוול שמתאים לכמויות המים שחישבנו. רק שהיינו מאוד סקפטים לגבי כמות הצפוייה, אז החלטנו לחפור סוול שמתאים להכיל חצי מהכמות במחשבה שאם יהיה צורך נחפור סוולים נוספים במורד המדרון.

על איך מתכננים סוול אני ממליצה לקרוא בספר של בראד לנקסטר – Rainwater Harvesting for Drylands and Beyond, Volume 2: Water-Harvesting Earthworks – שם יש פירוט על איך לתכנן סוול בהתאם לסוג האדמה ולשיפוע הקיים – מומלץ.

חפירת הסוול

דגש חשוב בעבודות עפר – מומלץ בתחילת העבודה לגרוף את ה30 ס”מ הראשונים של ה- top soil ולהשיבם למקום רצוי בסוף העבודה, כך שבגשמים הזרעים שנמצאים בשכבה זו יוכלו לנבוט. ולקבוע עם הטרקטוריסט לפי ימי עבודה ולא בקבלנות.

הסוול בחורף

החזרת ה-top soil השתלמה!

אך סיפור הסוול עוד לא נגמר… החלק הדרומי שלו לא נחפר עמוק מספיק ולכן כל המים מתרכזים בחלק הצפוני. נצטרך להעמיק אותו בקיץ הקרוב. הסוול אינו מכיל את כל כמות המים המכסימלית שמגיעה (הסקפטיות שלנו התבדתה – הטבלה לא משקרת!) ולכן נרצה להוסיף עוד סוול או סוולים.

עוד לא תכננו אותם. בחודש הבא אכתוב על תהליך התכנון והביצוע של האלמנט השני (והמרגש!!) שעשינו בסתיו האחרון – האגם…