אני יודע שלחלקכם זה יישמע מוזר, אבל אני סרבן טכנולוגי. כן, כן… מה שאתם שומעים. טוב, כשאני כותב “סרבן טכנולוגי”, בטח האסוציאציה שעולה לכם היא איזה איש קונספירציות שמתבצר במקלט האטומי שלו, או לפחות איזה שומר גן שלקח את זה עד הסוף, ופרש למצוא לו מערה, אבל לא לסוג הזה של סרבן טכנולוגי התכוונתי. אפשר אולי לנסח זאת מחדש כ”סרבן של אופנה טכנולוגית”, למשל:

• למרות שבכמה שנים האחרונות אני מבלה לרוב יותר מ-8 שעות ביום על המחשב, את פרופיל הפייסבוק שלי פתחתי רק לפני שנה וחצי, וגם אז המניע היה העבודה (רק אחר-כך זה הפך גם לPleasure). זה לא שהתנגדתי לרשת החברתית או בכלל רשתות חברתיות, פשוט היה לי אנטי לאופנתיות שבפייסבוק. היה לי אנטי לאנשים ששאלו אותי “מה?! אין לך פייסבוק?”. אולי היה בי משהו שרוצה לומר “כן, אין לי פייסבוק, ואני עדיין נושם”, או משהו כזה.
• על אף שכבר חמש שנים כולם לא מפסיקים לדבר על אייפון-פה-אייפון-שם, אני ביליתי כמה שנים ללא שום מכשיר סלולארי, ורק לפני כשנה וחצי, (שוב מטעמי עבודה, לא הייתה לי ברירה) רכשתי את מכשיר טלפון הכי פשוט שמצאתי והשתמשתי בו כמה שפחות. והנה עכשיו, כמה שנים אחרי – ושוב מטעמי עבודה – הזדקקתי למכשיר סלולארי (מה קוראים אותו סמארטפון) כדי להתחיל להבין איך עולם המובייל נראה מהצד של המשתמש ולא רק מהצד של המפתח.

הקטע איתי הוא שאני בכלל לא אנטי-טכנולוגי. הרי אתם מכירים אותי: אינטרנט, קוד פתוח, עשה-זאת-בעצמך, מערכות סואלריות ועוד. זה מחזק את מה שאמרתי – ההתנגדות היא לאופנתיות. אולי אפשר לומר זאת כך – אני מחפש את הטכנולוגיה שהיא מגניבה בגלל שהיא שימושית, במקום את הטכנולוגיה שהיא מגניבה ו..אה, כן.. גם קצת שימושית.

זאת בדיוק הבעיה בפייסבוק (לצורך הדוגמא): זה ממש ממש אדיר, הכל – המימדים, השעות שכולם משקיעים בזה, הכל אדיר. אבל מה באמת אנחנו עושים שם? אנשים מבלים שעות בפייספוק אבל על מה בדיוק? דיונים, שיתוף? אין לזה שם. כשמישהו שואל מה עשינו, אנחנו לא אומרים לו “פגשתי את החבר’ה”, או “שיתפתי אלבום תמונות” או “יצרתי אירוע חדש, והזמנתי אליו חברים” אלא “פייסבוק”. לפעולה הזאת יש שם משל עצמה.

בסוף אני מוצא את השימוש הראוי. אחרי סרבנות ארוכת שנים, הפייסבוק הפך להיות עבורי אחד הכלים דרכם “בידיים” מקבל תשומת לב משמעותית. מצאתי לטכנולוגיה המגניבה, שימוש שהופך אותה עכשיו למגניבה באמת, וללגיטימית יותר עבורי. וכך זה קורה מפעם לפעם עם עוד אופנה טכנולוגית כזו או אחרת. עכשיו זה השני, הסמארטפון.

מי צריך מסך מגע?

אז הבנתי שיותר אני לא יכול להשאר מאחורה אם אני מעוניין להמשיך ולפתח בסביבת אינטרנט – הבנתי שאני חייב לדעת איך המשתמשים רואים וחווים את האינטרנט דרך המסך הקטן הזה – מה הם מצפים שיקרה כשהם מתחילים להחליק את האצבעות על האתר שלי, איך הם קוראים את המיילים שלהם ומה זה אפליקציה.

ואז השגתי אחד. אני חייב לומר – זה נחמד, אבל לא נפלתי. זה באמת מעניין להכניס את כל פעולות התקשורת לתוך מכשיר אחד קטן שנכנס לכיס, אבל חוץ מזה, חיפשתי משהו שיהפוך את המכשיר מסתם מגניב, למגניב כי הוא שימושי, למצוא את הפלוס הזה שנותן לו ניקוד מבחינתי, שאולי גם איך שהוא יפצה על כל האנרגיה שהושקעה בו והילדים הסינים שהרכיבו אותו בשכר לא משהו (כן, צריך להיות מודעים גם לזה). את המשימה שלו בעבודה שלי (תכנות ועיצוב בסביבת האינטרנט) הוא כבר עושה, אבל חיפשתי את האקסטרה.

כך התחלתי לחקור באינטרנט אודות אפליקציות שעוסקות בקיימות, אבל באמת עוסקות, לא איזה טיפ יומי שיספר לי לנסוע באופניים במקום באוטו ולעשות קומפוסט. את זה, אם הייתי רוצה, הייתי יכול להשיג גם בטיפ יומי לדואר האלקטרוני שלי. לא צריך מכשיר במאלנתלפים כסף. חיפשתי משהו שבאמת ינצל את האפשרויות המכשיר על היכולות הטמונות בו, ויגרום לי ממש לרצות להשתמש בו, להרגיש שזאת טכנולוגיה שימושית שהיא גם מגניבה, ולא להפך.

מצאתי הרבה אפליקציות שפשוט לא עברו מסך, לא נתנו את הפלוס הזה שחיפשתי. ואז מצאתי את האפליקציה של פרוייקט נח (Project Noah).

פרוייקט נח

פרוייקט נח הוא יותר מאשר אפליקציה. הפרוייקט התחיל כניסוי אקדמאי שמטרתו הייתה לבחון האם אפשר להקים מערכת כיפית לשימוש ביישומים סלולאריים שתעודד אנשים להתחבר מחדש עם הטבע (וואחד תרתי משמע) ולתעד את עולם החי והצומח. החבר’ה בפרוייקט ניסו לרתום את הפופולאריות של הסמארטפונים לצורך איסוף מידע אקולוגי חשוב ושמירה על המגוון הביולוגי.

ואיך בדיוק הם עשו את זה?

באתר הפרוייקט כל אחד יכול לפתוח חשבון, ופשוט להתחיל להזין תצפיות טבע מצולמות. המערכת מאפשרת לי להזין כל מיני פרטים על התצפית, בין השאר – תמונה (עליה התצפית מתבססת), מיקום על מפת גוגל, תאריך, קטגוריה – בעל כנף, זוחל, צמח וכו’, שם מדעי, בית גידול וכל הפרטים שאני חושב שאני יודע אודות התצפית הזו.

אחרי שאני מזין את התצפית, שאר הגולשים יכולים להציע לי הצעות לגבי הסיווג, או לפרסם תגובות אודות התצפית. כמובן שגם כאן, כמו בכל רשת חברתית, יש את כל המערכת הבסיסית של יצירת קשר, כמו צ’אט, תגובות, המלצות, לייק (שכאן זה לב קטן ליד התצפית), וכל משתמש יכול לזכות ב”סיכות” (איך אומרים Badges בעברית? מישהו מהצופים, אולי?) שמעידות על ההשגים שלו באתר, לפי עמידה בייעדים כלשהם, בדומה לאתרי שאלות-תשובות. מה שמיוחד ברשת החברתית הזאת היא שבפרוייקט נח מה שעומד במרכז הם תצפיות – כרשת חברתית לחוקרי טבע חובבים, והנושא המרכזי שלה, שכמעט לא מזכירים אותו בפעילות עצמה – המגוון הביולוגי.

את הרעיון, להשתמש בקהל כדי למפות הופעות של בעלי חיים בטבע, כבר שמעתי בעבר מחבר. אבל מה שמיוחד כאן הוא הביצוע, והמיתוג של תצפית טבע כפעילות חברתית שממונפת ומוערכת בתוך הקהילה. כל המידע בסופו של דבר נשמר על המערכת, פתוח לכולם ולטובתם.

מה השימוש שניתן לעשות בידע הזה? אני די בטוח שגם את זה האקדמיה לא תוכל לקבל ככלי מדעי מהימן בשנים הקרובות (סיפור דומה לוויקיפדיה), כך שלא הייתי הולך לכיוון ההוא. מה כן? ובכן, אחת האפשרויות המעניינות יותר במערכת היא היכולת של כל משתמש ליצור “משימה” ולהזמין משתמשים אחרים להשתתף במשימה. למשל, אני יכול להכריז על משימה בה על המשתתפים למפות את כל חרקי בקעת הירדן, או מיפוי קדחתני של פטריות המאכל הארצישראליות. כך הפרוייקט מאפשר למשתמשים עצמם לתת ערך מוסף גם ביצירת המסגרת לתצפית, ולא רק בתצפית עצמה.

מה שבטוח הוא שלפרויקט נח יש לפחות שתי ביצים בקן שלו. אחד – האתר מאפשר לקהל שלם של חובבי טבע למצוא לעצמם מקום בתוך עולם האינטרנט ולשתף אחד את השני באהבה שלהם למחקר העצמאי. שתיים – קצת פחות נפוץ אולי ובעוצמה פחותה, אך אני מאמין כי נוכל למצוא בין המשתמשים מכורי סמארטפון שדרך הפרוייקט מצאו עוד משהו מגניב לעשות עם הסמארטפון שלהם (שוב המגניב הזה…) ואולי על הדרך למדו דבר או שניים אודות עולם הטבע והחשיבות של המגוון הביולוגי.

והאפליקציה?

האפליקציה הסלולארית עצמה (לפחות באנדרואיד) עוד טעונה שיפור – עדיין יש בעיות עם המיפוי בשטח, היא מציגה תצפיות כפולות (כל תצפית מוצגת פעמיים, ככל הנראה תקלה) ולעיתים היא עושה בלאגן עם הסנכרון של המידע לאתר. ועדיין, את המיפוי אפשר להשלים באתר האינטרנט עצמו, מה גם שככל הנראה הפרוייקט הזה כאן כדי להישאר כך שעם הזמן האפליקציה עוד תשתפר ככל שיותר אנשים ישתמשו בה וידווחו על תקלות וצרכים.

עצי פרי חופשיים בישראל

אני החלטתי לנסות להכניס ערך משלי לתוך הפרוייקט, ועדיף שיהיה קצת פחות מדעי וטקסונומי, ויותר שימושי, אז פתחתי משימה באתר – Freeuit of Israel. מטרת המשימה היא לתעד עצי פרי וצמחי תועלת בשטחי בר וספר-בר (נניח על גבולות שטחים חקלאיים או בוודאיות סמי-עירוניים) לשיתוף ולשימוש הציבור, על מנת לעודד את טיפוחם של עצים אלו ואת השימוש בפירות שלהם. היופי הוא שכל אחד יכול להתחיל ממש ליד הבית שלו. בנתיים אני עובד על למפות את הסביבה הקרובה אלי, הוואדיות של טבעון. תארו לכם כמה יבול אפשר לקבל מעצי הפרי הללו אם רק נמפה אותם יחד, ונשמור עליהם.

כמובן שאפשר למפות תצפיות ללא סמארטפון כלל (זה דורש טיפה יותר תושיה) – פשוט חמשו את עצמכם במצלמה דיגיטלית כשאתם יוצאים להסתובב, וכשאתם מגלים עץ פרי חדש, פשוט רשמו לעצמכם איפה נעשתה התצפית. כשתגיעו הבייתה, הכנסו לאתר והזינו את התצפית שלכם, כולל המיקום ה(פחות או יותר) מדוייק שבו התצפית נעשתה. את כל המידע ניתן לערוך גם בדיעבד.

אני מזמין את כולם (גם אלו שאין להם מכשיר סלולארי שתומך באפליקציה), להרשם לפרוייקט הנחמד, ולהצטרף אלי למשימת מיפוי עצי הפרי וצמחי התועלת החופשיים בישראל, כדי שנוכל לשמור עליהם ולהנות מפרותייהם בעת ובעונה אחת. כולם גם מוזמנם להשתמש במפה עצמה תוך כדי שאתם מטיילים. כרגע מפה טובה חסרה גם באפליקציה כך שבעלי הסארטפונים לא נהנים מיתרון כלשהו כשכולנו נרצה לטייל עם מפת עצי הפרי בשבילי הארץ.

סיכום

אמנם אני לא בטוח לגמרי שהאפליקציה הזו סיפקה לי את כל השימושיות שחיפשתי כדי להפוך עבורי את הטכנולוגיה הזו ממגניבה וגם שימושית למגניבה כי היא שימושית, אבל זאת בהחלט התחלה. יש הרבה פוטנציאל בשימוש במיקור קהל מבוסס מיקום (השימוש באיסוף נתונים מציבור משתמשים רחב למסד נתונים אחד) לטובת האדמה והאדם. פרוייקט נח הוא דוגמא קטנה ונחמדה למימוש הפוטנציאל הזה.