תמיד אומרים “עדיף מאוחר מאשר אף-פעם לא” כך שאם מישהו מכם מתחיל עכשיו את גינת הירק שלו, נספק כאן את כל ההסברים אודות ערוגה מוגבהת, היתרונות שלה ואיך לבנות אחת כזאת.

למה להגביה ערוגה?

כמה סיבות טובות להגביה את הערוגה:

• יותר מהכל, ערוגה מוגבהת שמתוכננת כך שלא נצטרך לדרוך בתוכה. כך היא שומרת על דחיסות אדמה נמוכה (Soil Compaction), מה שמאפשר ניקוז טוב יותר של נוזלים עודפים, צימוח שורשים בריא יותר, ואם מנהלים את הערוגה כראוי, גם מבטל כמעט לגמרי את הצורך בקילטור.
• הבנייה נעשית פעם אחת. לאורך עונת הגידול תוכן הערוגה מתכווץ, כך שלקראת העונה הבאה פשוט נוסיף עוד קומפוסט ישירות על שאריות הגידולים שנשארו מהעונה הקודמת ונשתול בשכבה החדשה.
• בערוגה מוגבהת אפשרי לשתול באופן צפוף יותר כיוון שאין צורך במרווח דריכה בתוך הערוגה, ואווריריות האדמה מאפשרת לצמחים גישה קלה יותר לנוטריינטים ומים, והתחרות קטנה.
• בערוגה מוגבהת קל להקטין את הצורך בעישוב לאורך הזמן, כיוון שהגובה והמחסום הפיזי מקטין את פיזור הזרעים של העשבים.
• ערוגה מוגבהת מאפשרת נוחות גדולה יותר לטיפול בערוגה. אפשר למצוא שרפרף מתאים בגובה הנכון לישיבה תוך כדי העישוב, או אפילו להניח קרש ארוך על שפת הערוגה המוגבהת (בהנחה שהיא בנויה להחזיק אתכם) כדי לשבת או לשכב עליו בזמן השתילה.
• קל יותר לשלוט בהרכב ואיכות האדמה. ערוגה מוגבהת היא הפתרון הטוב ביותר למקרה הקיצוני של שכבת אדמה דקה מדי – מעט Topsoil.
• השליטה בהרכב האדמה מאפשרת לכם להתאים את האדמה לצרכים המיוחדים של צמחים מסויימים. נניח שסוג מסויים של צמח דורש Ph שונה, בערוגה מוגבהת אפשר לשנות באופן ממוקד את הרכב האדמה כדי להגיע לאיזון הדרוש לצמח.
• מניעת בזבוז משאבים כמו קומפוסט, מים, חיפוי ועוד – השטח תחום ומצומצם, אנחנו לא משקים את השבילים לחינם, ולא מפזרים קומפוסט אלא מתחת ומסביב לשתילים עצמם.
• מחקרים מראים שערוגות מוגבהות מניבות פי 1.5-2 יותר מערוגות רגילות על האדמה. (כמובן שאין זה התנאי היחיד לתנובה גבוהה).
• ערוגות מוגבהות נוטות למתן את השפעות מזג האוויר על הצמחים. הצמחים מוגנים יותר מרוח וקור בחורף.
• בקלות יחסית ניתן לשלב במבנה הערוגה המוגבהת תוספת שתאפשר להדלות עגבניות, או מבנה מתפרק שיאפשר להלביש ניילון בחורף וליצור חממה קטנה.
• אם יש לכם בעיות חולדים או מכרסמים אחרים ש”מטפלים” לכם בירקות, פשוט פרסו רשת לולים או רשת Suspended ובנו את הערוגה המוגבהת עליה. בעוד שלערוגה רגילה לא ניתן לחסום את הגישה מלמטה, לערוגה מוגבהת אפשר.
• ואם כבר מדברים על בעלי חיים – הסיבה הראשונית שבגללה פנינו לערוגה המגובהת במקום ערוגות רגילות על האדמה, היא הכלבות שמסתובבות בחצר, ולא כל-כך רואות בחסה הקטנה שבערוגה משהו שצריך לשמור עליו. הסיכוי שהכלבות ידרכו בערוגה המוגבהת הולך וקטן ככל ש… הערוגה גבוהה יותר, והרבה יותר קל ללמד אותן לא לדרוך בתוך משהו ברור כל-כך.

ויחד עם כל היתרונות הללו, יש גם (לפחות) שני מכשולים שכדאי לשים אליהם לב:

• האדמה נוטה להתייבש יותר מהר (ניקוז יכול להיות גם ניקוז יתר). פתרונות אפשריים הם להשתמש בתערובת בעלת ספיחת נוזלים גבוהה (למשל, פחות קומפוסט לא מוכן, ויותר הומוס מוכן), ולחפות – חיפוי בשכבה עבה של רסק גזם או אפילו קרטונים יקטין את קצב ההתייבשות של הערוגה.
• הפרדוקס של חומר הבנייה – מצד אחד אנחנו רוצים להשתמש במה שיש, וכמה שיותר לנצל זבל שאי אפשר לנצל לדברים אחרים, ומצד שני אנחנו הולכים לאכול את הירקות והפירות הללו כך שאנחנו מעוניינים להימנע כמה שיותר מחומרים שיזהמו את אדמת הערוגה. למשל, עדני רכבת וגם עצים קנויים בדרך כלל מטופלים בחומרים רעילים מונעי ריקבון. החומרים הללו אמנם מגנים על העץ, אך עשויים להרעיל גם את המזון שלנו. חשוב לא להקל בכך ראש. חשוב – חמורים, ערוגה מוגבהת לא עוצרת.

בניית מבנה הערוגה

מי שיחפש ברחבי הרשת ייראה שכמות הדרכים לבניית ערוגה מוגבהת היא גדולה מאוד. מה שאני אציג כאן התבסס על העקרון המחמיר של “כמה שיותר עם מה שיש לי, עם כמה שפחות עבודה”.

בשלב הראשון ניקיתי את השטח מעשבים, תוך כדי שאני עושה ערימה של על החובזה והחרדלים שאני עוקר, כי הם יחזרו לערוגה חזרה באחת השכבות, עם כל החיידקים והמיקרופאונה שבשורשים שלהם. אז עושים ערימה של כל העקירות בצד. בשלב השני סימנתי עם מעדר את קו הערוגה המוגבהת, וחפרתי לעומק של 10 ס”מ. לכל זה נקרא לצורך העניין ה-Top Soil ואנחנו רוצים להמנע מלערבב אותה עם שאר האדמה, כיוון שבה נמצאים המון בעלי חיים שאנחנו רוצים להחזיר חזרה למיקום הטבעי שלהם, בקו הגבול בין החוץ לעומק האדמה. את ה-15 ס”מ הבאים מפרידים לערימה נפרדת.

השלב הבא הוא לייצב את המסגרת. אני בחרתי להשתמש במשטחי סיבית ישנים מהזבל ובדלת שמצאתי שהייתה חתוכה לשלישים. אפשר לבחור כאן באלף חומרים, כמובן. לאחר שסידרתי אותם בסדר הנכון כך שיסגרו את הצורה של הערוגה באופן שלם, העמדתי אותם בתוך בור הערוגה, צמוד לדופן, עם תמיכה מבחוץ באמצעות אבנים (שיצאו מהאדמה בתהליך החפירה) ותמיכה מבפנים באמצעות מעט אדמה – לא יותר מדי כי גם ככה אחרי זה הערוגה תהיה מלאה מבפנים. התמיכה מבחוץ חשובה יותר.

שכבה ראשונה

עכשיו הגיע השלב למלא את הערוגה. התחלתי בשכבה של 10-15 ס”מ של ענפים יחסית גסים, אך במצב רקבון מתקדם. חשוב לדאוג שכל השכבות יוצאות יחסית מפולסות ואחידות על פני שטח הערוגה.

שכבה שנייה

שכבת אדמה מהערימה השנייה שהוצאתי (השכבה העמוקה יותר). דאגתי שאם אני כבר מחזיר אדמה לערוגה אז אנקה את האדמה מאבנים גדולות מחצי-אגרוף, על הדרך.

שכבה שלישית

כל החומר הצמחי שגדל על שטח הערוגה, שעקרתי ממש לפני שעה קלה, וחשוב מאוד שזה יהיה יחד עם השורשים (הם החלק הכי חשוב בעצם בשכבה הזאת). השורשרים והאדמה שהם מחזיקים רוויה בחיידקים ובעלי חיים מועילים ובעזרת החזרתם לערוגה אנו דואגים למקסימום קליטה שלהם מחדש.

 

שכבה רביעית

עוד חומר אורגני. במקרה של הערוגה שלי, יש בשפע עלי אלונים, אז בזה השתמשתי.

שכבה חמישית

זבל חמורים. זה המינימום שהאתונות יכולות לעשות למען הערוגה, בהיותן האיום הכי גדול על השתילים הקטנים חסרי הישע. שכבה אחידה יחסית של 5-10 ס”מ זבל אתונות.

 

 

שכבה שישית

להחזיר את הTop Soil. אותה ערימה ראשונה שהוצאתי בה הבחנתי בריכוז הכי גבוה של יצורים חיים (בעין בלתי מזוינת) תחזור חזרה לאותו גובה פחות או יותר בעמודת הערוגה המוגבהת. גם מכאן, אם מצאתי אבנים גדולות דאגתי להשאיר אותם בצד, ולערום אותן מסביב לפלטות שאיתן השתמשתי לבנות את הערוגה, כתוספת תמיכה.

חיפוי

וכמו שאמרנו, בסוף בסוף, אחרי השתילה, לא לשכוח חיפוי. החיפוי יעזור להקטין את אבדן המים לאוויר.

בנתיים השתילים נראים שהם מסתדרים עם הערוגה, והכלבות לא נצפו דורכות בתוכה כך שלעת עתה השגנו את מטרתנו. לגבי כמויות עצומות של תנובה ומינימום עבודה על עישוב – את זה עוד נראה.

תוספת

החברים מ”יש מאין” עשו סרטון מצויין אודות ערוגות מוגבהות. מוזמנים להעזר גם בו.