כשבחרתי לכתוב כל חודש מאמר לאתר “בידיים” התחייבתי לעצמי, לאסף ובעקיפין גם לכם – הקוראים, לעסוק בנושאים הקשורים בקיימות, אך לא במובן החומרי של המושג, אלא בפן החברתי-תרבותי.

אחד התחומים בהם עוסקים הרבה כל המתעניינים בקיימות, הוא תחום החינוך. ולא בכדי – חינוך זו היא אחת הדרכים המשמעותיות ביותר ליצירת עתיד טוב יותר, או ליצירת שינוי בכלל.

לכן- בחרתי הפעם לעסוק בנושא הלקוח מתחום החינוך, מתוך התמקדות בחלק ממנו- ההורות.

אני רואה את חווית ההורות כהזמנה לצמיחה אישית. או במילים אחרות: אם הבאתם ילד לעולם, קיבלתם מאמן אישי צמוד, מסור מאין כמותו, שיאתגר אתכם במקומות המדויקים ביותר עבורכם, בהם רצוי עבורכם להתפתח. מאמן שמתאים את עצמו תמיד לצרכי ההתפתחות המיוחדים לכם, המוכן להקריב את עצמו, נפשית ופיזית, לטובת התפתחותכם האישית.

בקיצור- הורות זו סדנת התפתחות עצמית ומודעות אישית, האינטנסיבית ביותר שתוכלו למצוא בשוק, המדויקת ביותר ומותאמת ביותר עבורכם באופן אישי.

מתוך תפיסה זו בחרתי לחנך את ילדי בחינוך ביתי. או יותר נכון – אפשרתי לעצמי לחנך את עצמי ביתר אינטנסיביות.

הבחירה שלי לקחת אחריות מלאה על הדרך בה ילדי גדלים ועל המרחב בו מתקיים המפגש שלי איתם, מתממשת דרך החינוך הביתי. יש עוד דרכים אחרות- ישנם הורים שבחרו להקים מערכות חינוך אלטרנטיביות תוך כדי השקעת אנרגיה עצומה והתמודדות עם הבירוקרטיה הממסדית. ישנם הורים שבוחרים לשלוח את ילדיהם למוסדות משרד החינוך ולשנות את המערכת מבפנים ע”י לקיחת אחריות ומעורבות הורית. כל הורה ודרכו שלו. המהות החשובה כאן היא לקחת את האחריות על חיינו ועל הדרך בה גדלים ילדינו “בידיים” שלנו.

המפגש בין הילד להורה מתרחש בזמן היחיד הקיים – בהווה.

בין אם שמתם ליבכם לכך ובין אם לא – ילדים כמעט תמיד נוכחים בהווה. רגשית, פיזית ותודעתית. ככל שהם גדלים הם לומדים מאיתנו את תפיסת המציאות הקלוקלת שלנו ומתחילים לחיות, לחשוב ולהיות גם בעבר ובעתיד. אבל רוב הזמן ילדים נוכחים בהווה.

לאחר שחקרתי והתנסיתי באין ספור שיטות ריפוי, מודעות והתפתחות עצמית, קראתי ספרים, שמעתי הרצאות, התנסיתי בטיפולים וכד’… הגעתי למסקנה שאליה הגיעו רבים לפני: שהכל, או כמעט הכל מסתכם בדבר הפשוט ביותר והוא – נוכחות בהווה. כאשר אנו נוכחים בהווה אנו בריאים, אנו מחוברים לעצמנו רגשית, אנו מחוברים לחלק הנשמתי שקיים בנו ומסוגלים לקלוט הבנות ומסרים. כאשר אנו נוכחים בהווה כל החלקים שבנו מתפקדים במיטבם.

והילדים… כמו תזכורת בלתי פוסקת, מעצם קיומם והיותם, מזכירים לי להיות נוכחת בהווה. בוכים, צוחקים, בוהים, רעבים, ישנים, ערניים, סקרנים…נוכחים ללא הפסקה.

וכל שנותר לנו כהורים הוא להיות עימם בנוכחות מלאה בהווה. לכעוס איתם, להרגיש איתם, להכיל איתם ואותם ואת עצמנו. להתבונן בהם ללא שיפוטיות וביקורת ופשוט להיות עבורם.

כמה קל ופשוט.

כמה קשה עד כמעט בלתי אפשרי.

בדרך לשם, לנוכחות השלמה בהווה עם ילדינו, נפגוש את כל המקומות מהם ברחנו כל חיינו: את כל הפחדים שלנו, את כל הרגשות הקשים לנו להכלה, את כל המקומות בהם נפגענו אנו בילדותנו, את כל החסרים והחסכים שאנו נושאים בתוכנו.

מכאן שהמפגש עם עצמנו דרך ההורות הוא גם הזדמנות לריפוי. ריפוי עצמי קודם כל ואח”כ גם ריפוי הסביבה. כי אם החלמנו בעצמנו, אז ילדינו יגדלו להיות אנשים בריאים יותר ויהפכו את העולם למקום בריא יותר.

ובכך נוצר השינוי.