סיכמנו במאמר הקודם שראוי לתת לפירות מקום מרכזי בתפריט שלנו, הרי הם מכילים את כל אבות המזון ומהווים מקור אנרגיה זמין אידאלי לבני אדם. פירות הם קלים לעיכול, רוויים בויטמינים ומינראלים חיוניים לבריאות שלנו. פרי בשל הוא בעל טעם נפלא ויוצר תגובה בסיסית בגוף. פירות לא דורשים חימום או בישול, לא הוספת מלח ותבלינים – אפשר פשוט לאכול אותם ולהנות כמו שהם. רוב הפירות גדלים באזורנו ולכן יש לאכילת פירות גם יתרון סביבתי בחיסכון אנרגיה וזיהום: אין צורך לשנע אותן מקצה אחד של העולם לקצהו שני. שאריות פירות קל לקמפסט וכך להחזיר נוטריינטים לאדמה. יותר עצי פרי משמע מזון נגיש, אוויר נקי, מזג האוויר נעים יותר וסביבה נאה המאפשרת מגוון ביולוגי.

נתינה וקבלה

כל מי שניהל אי פעם מערכת יחסים עם עצי פרי יודע, שפירות בשלים העץ מנדב בשימחה, אין צורך להפעיל כוח בזמן הקטיף, רק מושיתים יד, נוגעים והפרי בידיים שלכם. זהו הפרי שהכי ראוי לאכילה, העיכול שלו פשוט ויתן לאוכלו את מיטב היתרונות התזונתיים.

אתם ודאי שואלים את עצמכם מה האינטרס של העץ להשקיע מאמץ אנרגטי כה רב ביצירת גושי מתיקות צבעוניים לאוכלים מפירותיו. ובכן, העץ משקיע אנרגיה כדי שאנו נפזר את הזרעים שלו תוך כדי אכילה או דרך ההפרשות שלנו, וכך הוא יוכל להתרבות ולהתפשט. זהו מהלך שיווקי מבריק של האבולוציה.

בוסריות ובשלות

ביחד עם ההמלצה להפוך את הפירות למנה עיקרית באה ההזהרה: אכלו פירות, אבל רק כאשר הם בשלים.

פירות לא בשלים, פירות בוסר, מכילים חומצות מזיקות בריכוז גבוה. ההסבר הרווח לקיום חומצות אלה הוא שכך העץ שומר על הזרעים שבפרי עד שהם מוכנים לפיזור, רק אז החומצות הופכות לסוכרים טעימים לחיכם של בעלי החיים הניזונים מהם. לאדם חומצות אלה בעיקר פוגעות בשיניים ובמערכת העיכול. פירות טרופיים וסוב-טרופיים כמו מנגו, אנונה, אבוקדו, בננה הם בעלי ערך תזונתי אדיר, רק שבהיותם בוסר הם מכילים חומרים רעילים המזיקים לבריאותנו, המוציאים את שכרנו בהפסדנו.

הקשר בין פירות בוסר לבין פגיעה בבריאות האדם היה ידוע עוד מימי קדם. עובדה זו שימשה למשלי מוסר והתנהגות נאותה בתרבות היהודית. פסוק מספר ירמיהו פרק ל’א: “בַּיָּמִים הָהֵם לא יאמְרוּ עוֹד: אָבוֹת אָכְלוּ בּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה, כִּי אִם אִישׁ בַּעֲווֹנוֹ יָמוּת, כָּל הָאָדָם הָאוֹכֵל הַבּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו “.
אכילת “בוסר” – פרי לא בשל, מושוות ל”חטא” שהעונש עליו הקהיית שיניים.

אכילת פרי בשל אולי נשמעת כפעולה פשוטה וקלה לביצוע, אולם בימינו מציאת פירות בשלים יכולה להיות אודיסאה לא קטנה. זאת כיוון שהיום את רוב הפירות קוטפים כשעודם בוסר – כשהם קשים ואינם מוכנים לאכילה, ותהליך ההבשלה הטבעי שלהם נפסק.
חלק מהפירות לא ימשיכו להבשלה לאחר שנקטפו בוסר, ביניהם: תאנים, סברסים, רימונים ועוד.

קירור

לפירות רבים יכולת להמשיך את תהליך ההבשלה מבלי להיות מחוברים לעץ, זאת בתנאי שהם אינם מוחזקים בקירור לפני ההבשלה (תפוחים, אגסים, אפרסקים, משמש, בננות, אבוקדו, מנגו, אנונה, פפאיה, אפרסמון). למרות זאת רוב הפירות הנמכרים בשווקים נקטפים בוסר וישר מאוחסנים בקירור על מנת לשמור על חיי המדף הארוכים שיאפשר שינוע ותזמון של מכירת הפרי לפי דרישות השוק. כאשר פירות אלה מוצאים מהקירור הם כבר לא יבשילו! הם ישארו “יפים” וקשים לזמן מה ואחר כך יתחילו להירקב. כך הורגלנו ציבור הצרכנים לפגוש את הפירות ולאוכלם– קשים, בוסריים ו… למרבה הצער מזיקים.

כך יוצאים לשוק ולמדפי רשתות המזון פירות במצב בוסר שאינן ראויות לאכילה, או שקיררו אותן לפני שהיו בשלים ולעולם לא יבשילו אלא ירקיבו. אנחנו מקבלים בשוק פירות שבעצם… אינם טובים למאכל!

הבחלה

בננות למשל, נקטפות ירוקות וקשות מאוד, מוכנסות לתוך חדר בו מתבצעת ההבחלה: הבשלה סינטטית, שבה מוחדר לחדר אטום גז אתילן, שהוא הורמון המקדם את ההבשלה ולאחר כשלושה ימים הבננות יוצאות לדרך צהובות. קשה מאוד למצוא בארץ בננות (גם לא אורגניות) שאינן מובחלות. אפרסמונים ומנגו עוברים גם הם תהליך הבחלה.

יש הטוענים שבשלות מלאכותית ומהירה זו אינה משתווה לאיכות פרי בשל באופן טבעי.

“עושה לי לא טוב”

לא מעטים הם האנשים המתלוננים על שורה ארוכה של מכאובים מגוונים לאחר אכילת פירות. מכאבי ראש, עד לעצירות או שילשול, בעיות בשיניים, תופעות של “אלרגיה” ועוד. לפני שמטילים אשמה על הפרי יש לבדוק מספר דברים:

• כי הפירות נאכלים רק בהיותם בשלים.
• שאין הבעיה בריסוס (שהוא נושא רציני ובעייתי בפני עצמו) או בהבחלה של אותו הפרי הנאשם.
• שהפירות נצרכים כמנה נפרדת ולא כקינוח לאחר ארוחה מבושלת.

הכנה לבשלות

הבחירה בפירות כאחד מהמרכיבים העיקריים בתפריט כרוכה בהערכות נכונה: יש להצטייד גם בפירות בשלים ובו בזמן גם בפירות בתהליך הבשלה, כך שיהיה אפשר להבטיח אספקת פירות בשלים ברצף ללא תלות בהימצאות פירות בשלים בשוק. יש בהתנהלות כזו צורך בתכנון ומחשבה והיא נוגדת במשהו את תרבות צריכת הסיפוקים המידיים שאנו רגילים לה. אם זאת יש בהמתנה להבשלת הפרי התחברות להתליכים הטבעיים, וכן לימוד ותרגול של מידת הסבלנות, וההנאה שבצפיה.

רוב הפירות משחררים אתילן ברמות גבוהות קרוב למועד הבשלות. יצור אתילן מוגבר כאשר הטמפרטורה עולה, וזו הסיבה בגללה הפירות מבשילים מהר יותר בקיץ מאשר בחורף. קירור במקרר יכול להיות שימושי כאשר יש לנו פרי בשל ורוצים להאט את קצב ההבשלה (כך שלא ירקיב).

פיתרון אפשרי נוסף לבעית זמינות הפרי הבשל הוא שימורו. יבוש טבעי או הקפאה ביתית של פירות שהם כבר בשלים הוא קל ונוח.

הפרי הבשל

לכל פרי יש סימנים קצת שונים לבשלות. להלן סקירה מצומצמת של כמה פירות וסימני הבשלה שלהם:
(סקירה מורחבת יש למצוא בספרו החשוב של יצחק בן אורי ז”ל “תזונת האדם ובריאותו”)

בננות
בשלות כשהגוון שלהן צהוב (ולא ירוק) ועל קליפתן נקודות חומות-שחורות וניתן לתלוש אותן ולקלפן בקלות. כתמים שחורים גדולים מעידים על פגיעה בבננה. בננות שהגיעו לבשלות כדאי לאחסן במקרר. הקליפה הופכת להיות שחורה אך הפרי במצב מצוין.

לבננה מוניטין שאינו מגיע לה. כאשר הבננה נאכלת בשלה היא אינה “יוצרת ליחה” וגם לא גורמת לעצירות. בננה היא קלה לעיכול, משביעה וקל לקחת אותה לאן שהולכים. (בתמונות, מימין לשמאל: בננה בוסרית, בננה בוסרית ירוקה, בננה בשלה, ובננה בשלה מאוד)

 

 

אבוקדו
פרי שומני עשיר בויטמינים ומינרלים. שומן האבוקדו הוא הבריא ביותר בין השומנים. יש זנים שונים של אבוקדו המבשילים בעונות שונות בשנה. כאשר בוחרים אבוקדו חשוב שלא יהיה פגום ותיהיה אחידות ברכות או בקשיות של הקליפה.

אם מאחסנים את הפרי בקירור בהיותו בוסר, הפרי לא מצליח להבשיל מכיוון שהאנזימים נהרסים ובמקום להבשיל, נרקב. פרי רקוב הוא בעל קליפה שחורה וטעם מר.

פרי בשל הוא רך למגע, הצבע בפנים אחיד וטעמו מתקתק. הצבע של הקליפה ושל התוך תלוים בזן של האבוקדו.

 

תאנים
פרי מתוק בעל ערך תזונתי רב המבשיל בקיץ. יש הרבה זנים של תאנים בארץ במגוון צבעי קליפה כאשר בשל: מסגול שחור ועד ירוק צהוב. את הפרי קוטפים כאשר הוא בשל, פרי שניקטף בוסר אינו מבשיל אלא נרקב.

כאשר בשל הפרי רך למגע וקצת מכווצ’ץ. יש לו ארומה נעימה וטעמו מתוק מאוד. פרי בוסר מנופח קצת, אין לו ארומה וקשה להרגיש את הטעם. (מימין תאנה בוסרית, משמאל תאנה בשלה)

 

 

 

קיווי
בשל כאשר הוא רך למגע וטעמו מתוק חמצמץ, הבפנים בגוונים כמעט שקופים. פרי בשל יש לאחסן במקרר ויחזיק מעמד במשך כשבוע. (מימין קיווי בוסרי, משמאל קיווי בשל)

 

 

 

 

מנגו
מגדלים מספר זנים של מנגו בארץ ולכן קשה לתאר צבע של קליפה כאשר הפרי בשל, זה יהיה תלוי בזן. יש למשל זן של התחלת הקיץ, מאיה, עם קליפה כתומה ושל סוף הקיץ, קיט, עם קליפה ירוקה. חלק גדול מהמנגו בארץ נקטף בהיותו בוסר ועובר תהליך של הבחלה (כמו הבננות). מנגו בשל הוא רך ובעל ניחוח נעים. מנגו לא בשל הוא קשה ומכיל חומצות מזיקות. מנגו בשל כדאי לשמור במקרר. (שוב, מימין מנגו בוסרי, משמאל מנגו בשל)

תפוחי עץ
תפוחים מתוקים בדרך כלל מגיעים מאזורים קרים בצפון הארץ. התפוחים הכי בריאים למאכל הם האדומים והצהובים. ה”בתוכו” של תפוח עץ בשל הוא לבן עם גוון צהבהב (ולא ירקרק).

מכיוון שרוב התפוחים מאוד מרוססים ולעיטים קרובות גם מצופים בשעווה (בכדי שיהיו מבריקים יותר) אם אינם אורגנים מומלץ לקלף אותם.

אגסים, אפרסקים, נקטרינות, שזיפים
הפירות הללו בשלים כאשר רכים. אז הם מתוקים, רווים במיץ טעים ומזינים. כאשר בוסריים הם חמוצים, מרגש של הקליפה קשה (אי אפשר להכניס אצבע) ואין בושם. במצב לא בשל ה”בתוכו” קשה, מעט מיץ, לא מתוק אלא חמוץ ואסטרינג’נט. יוצרים בגוף תגובה חומצית.

אבטיח
פרי המכיל כמות גדולה של נוזלים, ויטמינים, מינרלים וסוכר טבעי. אבטיחים מבשילים על הצמח. הראשונים שמופיעים בשוק בעלי קליפה ירוקה אחידה אינם מומלצים למאכל, גדלים בתנאים לא טבעיים ובדרך כלל אינם טעימים. לאחר שפותחים את האבטיח כדאי לאחסן במקרר.

המלצות לסיכום

• לא לפני ולא אחרי – חשוב לא לאכול פרי בוסר, אך גם חשוב לא לאכול פירות שעברו את שלב הבשלות. בפרי תוסס הסוכר שבו הופך לאלכהול (הפוגע בבריאותנו)
• מתוק הוא הטעם הטבעי שלנו, והוא המדד – פרי שאינו מתוק אינו ראוי למאכל
• אין לאכול פירות בוסר. פרי בוסר הוא מזיק
• לצרוך פירות בעונתם – האיכות טובה יותר והמחיר נמוך יותר
• פרי בשל כדאי לאחסן במקרר כך שלא ירקיב מהר. עדיף לא לאכול פירות קרים מידי
• למען מציאת פירות שעוברים תהליך הבשלה טבעי כדאי ליצור קשר עם המגדל, לוודא מה הטיפול שעובר הפרי ולרכוש ישירות ממנו. זה חוסך פערי תיווך ומבטיח איכות נאותה של הפירות
• הפרי דורש כבוד, יש לאכול אותו כמנה בפני עצמה ולא לאחר ארוחות מבושלות

פירות בשלים מזינים ומשמחים את לבב האדם,
בתאבון ובשמחה.