אי וודאות היא אחד מהמאפיינים של תקופתינו. הרעיון ותנועת הפרמקלצ’ר הם חלק ממציאות תרבותית גלובאלית זו. ביל מוליסון תיאר את הפרמקלצ’ר כתגובה על דרך החיוב (Positivistic) למשבר הסביבתי, הווה אומר – מה אנו רוצים ויכולים לעשות, במקום במה שאנו מתנגדים לו ורוצים שאחרים יישנו עבורינו. תגובה זו היא אתית (ערכית), פרגמטית, פילוסופית וטכנית כאחד.

ההנחות עליהן הפרמקלצ’ר מבוססת:

• המשבר הסביבתי הוא אמיתי ובעוצמה בעלת השפעה הכרחית לבלי הכר על התרבות המערבית התעשייתית. בתהליך זה, איכות החיים ואפילו סיכויי ההישרדות של אוכלוסיית העולם ההולכת וגדלה, ניצבות בפני סכנה.
• ההשפעות המתמשכות והעתידיות של התרבות התעשייתית ושל הגידול המתמיד באוכלוסייה על מגוון המינים העולמי בחמישים שנה האחרונות, מוערכת כיוצאת דופן ומשמעותית בהרבה מן ההשפעה המשולבת של כמה המאות האחרונות.
• בני האדם, על אף היותם יוצאי דופן בטבע, נתונים לאותם חוקי טבע (ואנרגיה) ששולטים בעולם החומר.
• אספקת הדלקים הפוסליים, שמניעה את התרבות התעשייתית בת זמננו, אחראית לכל אותם הגדילות המעריכיות שאנו עדים להן כיום, בין השאר הגידול באוכלוסייה, בטכנולוגיה, בצריכת אנרגיה ומשאבים.
• על אף הרומנטיזציה המדע-בדיונית אודות המציאויות העתידיות, הדלדול הבלתי נמנע של הדלקים הפוסיליים בתוך דורות ספורים (ואולי אף מהר מזה) ידחוף אותנו חזרה לדפוסים הטבעיים ולדפוסים קדם-תעשייתיים שמאופיינים בדלות משאבים ואנרגיה.

העובדות על כך שהמשאבים הטבעיים מגבילים את ההתפתחות האנושית כבר ברגע זה, אחרי 300 שנה של צמיחה מואצת ו-50 שנה של סופר-צמיחה, מתחזקות ומצטברות. מודלים למערכות טבעיות מרמזים על קריסה חזרה למנגנון של צריכת משאבים ואנרגיה (בעיקר אנרגיה מתחדשת) נמוכה, והסבירות לירידה חדה באכלוסייה האנושית היא גבוהה.

מצד שני, אוטופיסטיים כלכליים וטכנולוגיים טוענים כי אנחנו עומדים בפתחה של מהפכה תעשייתית וגלובלאית שתוביל אותנו לתור הזהב של הרווחה החומרית. גם לצד זה יש לפחות מספר טיעונים משכנעים. הרעיונות של אמורי לווינס אודות קפיטליזם נטורליסטי והדוגמאות הדרמטיות של מדע ותעשייה שעושים יותר עם פחות משאבים ואנרגיה הנם בעלי תוקף.

על אף שתרבות שצורכת פחות ופחות אנרגיה ומשאבים נראית בלתי נמנעת, טבע התרבות הזאת (והמרכיבים השונים שלה) – אינו בטוח ואינו וודאי, לכל הפחות.

פרמקלצ’ר היא מענה בעיצוב יצירתי לעולם בעל זמינות הולכת ויורדת לאנרגיה ולמשאבים. לרבים, ההתמקדות של הפרמקלצ’ר בקרקע וניהול משאבים טבעיים משלימה את ההתמקדות של האוטופיסטים בתעשייה ובטכנולוגיה ירוקות, אך ישנם כמה הבדלים:

• הפרמקלצ’ר נותנת עדיפות לשימוש בעושר קיים על מנת לבנות (מחדש) הון טבעי, בעיקר בצורת עצים ויערות, כמאגר מוכח ומובטח של עושר באמצעותו ניתן יהיה לקיים את האנושות אל תוך עתיד עם פחות דלקים פוסיליים.
• הפרמקלצ’ר מדגישה תהליכים של תכנון מחדש “מלמטה למעלה” ומתחילה קודם כל באינדיבידואל ומשק הבית כסוכני השינוי של כל הרמות ההירכייה הגבוהות – השוק, הקהילה והתרבות.
• הפרמקלצ’ר התהוותה על רקע של הסתברות גבוהה לקריסה טכנולוגית, כלכלית ואפילו חברתית, נושא שהאופטימיסטים של הטכנולוגיה הנקייה מתעלמים ממנו, תוך כדי שהוא מתממש והופך למציאות קיומית עבור בני אדם רבים מסביב לעולם כבר עכשיו.
• הפרמקלצ’ר רואה בחברות הקדם-תעשייתיות כמספקות מודלים המשקפים עקרונות תכנון מערכתיים טבעיים בצורה עמוקה יותר, מודלים אשר יש להם רלוונטיות גם עבור חברות פוסט-תעשייתיות.

פרמקלצ’ר, כתגובה אפקטיבית למגבלות הטבעיות באנרגיה ומשאבים טבעיים, תנוע בעתיד הקרוב מהמצב הנוכחי שלה כ”תגובה אלטרנטיבית למשבר הסביבתי” לכיוון המיינסטרים הכלכלי והחברתי של החברה הפוסט-תעשייתית. אם אז ישתמשו במושג “פרמקל’צר” או ישתמשו בשמות אחרים – זה כבר חשוב פחות.

הפרמקלצ’ר כרעיון והתנועה שמאחוריו כבר הספיקו לשנות את חייהם של אלפי אנשים, ואפשר לומר שאדוות הרעיון כבר הגיעו למיליונים, במגוון דרכים ואמצעים. כל זה התרחש ללא שום תמיכה משמעותית ממוסדות, תאגידים או ממשלות. יש כאלו שזוקפים זאת לזכות הכריזמה והאנרגיה של ביל מוליסון. על אף שאין לערער על התפקיד המכריע של אנשים בודדים וחזקים בתחילת הדרך, האבולוציה, ההשפעה וכושר העמידות של הפרמקלצ’ר הונעו ועדיין מונעות על ידי הרלוונטיות שיש לה לחיי בני האדם והמצב שבו אנחנו נמצאים.

אחרי שהוכחנו את הרלוונטיות של הפרמקלצ’ר לעתיד דל-אנרגיה, מה נוכל לומר על הרלוונטיות של הפרמקלצ’ר אם נניח תרחיש אחר, של עולם חדש שופע אנרגיה ומשאבים (אנרגיה גרעינית, הנדסה גנטית, מושבות חלל, או כל חלום מדע בדיוני כזה או אחר)? ככל שניתן לחזות, במצב כזה גבולות הפרמקלצ’ר יתכווצו לתרבות של קבוצות ואינדיבידואלים מבודדים תרבותית באופן יחסי שימשיכו להחזיק בתרבות דלת-אנרגיה ומשאבים מסיבות אתיות.

השאלה אודות מה הפרמקלצ’ר היא ומה היא לא מטרידה אנשים. היריעה הרחבה שהפרמקלצ’ר חולשת עליה איפשרה ומאפשרת את האבולוציה המתקדמת שלה אל עבר ההטמעה הכוללת שלה בתוך המושג “אלטרנטיבה אקולוגית”. ישנן סכנות רבות בצביעת הפרמקלצ’ר כ”תיאוריה של הכל”, בביקורת המוכרת של “Jack of all trades, master of none” (טובה בהרבה דברים, מצויינת בשום דבר), ובלהמציא את הגלגל מחדש. ובכל זאת, הפרמקלצ’ר מתגלת ומתעצמת ככוח משפיע של שינוי חברתי.

הערה: הסיכום אינו מחליף קריאה בספר. הסיכום מתמצת את עיקרי הדברים, כדרכו של סיכום. אני ממליץ לכל אדם שיש לו הרצון להעמיק בלמידת התיאוריה שמאחורי הפרמקלצ’ר ברכישה או השאלה של הספר הנפלא הזה, ולא לוותר על קריאה מעמיקה.