“זה פשוט מאוד. הנה הסיפור במשפט אחד, התגלית המדעית החשובה ביותר של כל הזמנים: קחי גז מימן, הניחי אותו לנפשו, והוא יהפוך לשיחי ורדים, לג’ירפות ולבני-אדם”, בריאן סווים, קוסמולוג ומורה רוחני

אז נכון, אנחנו עדיין בעיצומן של הרפתקאות המים המהוות את הבסיס למערכת שאנחנו מנסים לייצר. עם זאת בינתיים החיים ממשיכים והמערכת מתחילה את צעדיה הראשונים בתהליך הריפוי וההתפתחות שלה.
תהליך ההתפתחות של מערכת אקולוגית הינו תהליך מופלא ומורכב ועלינו כמעצבי מערכות מקיימות לחקור וללמוד את תהליך זה, הנקרא סוקצסיה.
ההגדרה לסוקצסיה (לפי ויקיפדיה):  “המהלך הטבעי של חילוף החברות בטבע, מחברת החלוץ ועד לחברת השיא”. רק אציין שמבדילים בין שני סוגי סוקצסיות, ראשונית ושניונית, מוזמנים לקרוא על כך עוד.

הנה סרטון המסביר את הנושא, בקצרה.

חברת חלוץ

חברת חלוץ היא הראשונה בטור הסוקצסיוני.
היא מתאפיינת ב:

• צמחים חד שנתיים
• ניצול נמוך של אנרגיית השמש
• בריחת מים
• כושר נשיאה נמוך
• מגוון מינים נמוך
• ייצוא משאבים
• מחסור במשאבים
• יחסים תחרותיים
• חוסר יציבות

הצמחים יהיו צמחים קשוחים ו”אופורטוניסטים”.

ביער אצלנו ניתן להבחין בכך שחברת החלוץ מורכבת מדגניים, חובזות, חרדלים וגדילנים. זה בנק הזרעים שהצליח להשתמר בשטח על אף שנים של לחימה בסוקצסיה ע”י חומרי הדברה. אנו מקווים שעם הזמן יגדל המגוון של החד שנתיים, תוך כדי שאנו מכניסים למערכת שיחים ועצים.

עם הזמן, נוסף חומר אורגני למערכת, מתרבים היצורים השוכנים בה ומבקרים בה, והם מביאים עמם זרעים ועושים קקי, נבנית אדמה פורייה יותר, יש יותר צל ומיקרו-אקלימים…
המערכת מסוגלת עם הזמן לאפשר מחייה למגוון ביולוגי רב יותר ויצורים “מפונקים” יותר. תוך מספר שנים (מספר המשתנה ממערכת למערכת) תגיע המערכת לחברת השיא.

חברת שיא

חברת שיא היא חברה הנמצאת בשיווי משקל דינאמי. לכל מערכת יש את חברת השיא שהיא יכולה לשאת בהתאם לכושר הנשיאה שלה. (בעיקר מבחינת משאבי המים, הקרינה וחומרי ההזנה)

היא מתאפיינת ב:

• צמחים רב שנתיים
• ניצול גבוה של אנרגיית השמש
• שימור מים
• כושר נשיאה גבוה
• צריכה מקומית
• מחזור משאבים
• עושר משאבים
• מגוון נישות
• יותר יחסים הדדיים ושיתופי פעולה
• יציבות

כפי שניתן לראות, חברת השיא מנצלת את מלוא כושר הנשיאה ופוטנציאל המשאבים של השטח (הרי זו הגדרתה…) והיא פוריה ובת קיימא- ולכן, בבואנו לעצב מערכת טבעיות, רק טבעי הדבר שנשאף לחקות את חברת השיא.

עלינו לשאול את עצמינו כיצד נראתה חברת השיא היכן שאני נמצא? או במילים אחרות – לאן ניתן לשאוף? במקומות רבים בעולם קל יחסית לענות על שאלה זו מכיוון שיש עדיין בנמצא מערכות ”בראשיתיות” , משמע מערכות שאופיין הטבעי לא הופר. (אין זה אומר שלא היו מעורבים בני אדם בסיפור, אלא רק שנוכחותם השתלבה במארג הטבעי של המערכת).

המצב בישראל שונה. האזור של ישראל הינו אחד האזורים הראשונים בהם התפתחה חקלאות. משמע, אזורים רבים בארץ מופרים בצורה ניכרת כבר מאות ואלפי שנים, ולגבי חלק מהאזורים לא ניתן אפילו למצוא תיעוד לאיך שהם היו נראים לפני עידן החקלאות. ובאמת לגבי חברת השיא של אזורים מסויימים ישנה מחלוקת בין מומחים לעניין.

בין מצב “חברת החלוץ” למצב של “חברת שיא” יש הרבה מאוד שלבי ביניים, וגם התהליך אינו לינארי ומסודר אלא הוא יותר דפוס או תבנית הניבטים מתוך הכאוס. כמובן שיש הרבה תיאוריות לגבי הנושא, אך מה שאותי מעניין זה להתייחס לסוקצסיה כדפוס, כמקור השראה לנו כמתכנני פרמקלצ’ר.

הסוקצסיה היא תהליך עוצמתי עד מאוד ואני ממש רואה אותה כביטוי לדחף הבסיסי של הקוסמוס בהתפתחות. כמו שבני אדם מתפתחים, תודעה מתפתחת, תרבות מתפתחת….. העולם נמצא בשינוי מתמיד ובהתפתחות לעבר הרמוניה.

עד כמה אנחנו מודעים לכוח הזה? עד כמה אנחנו נותנים לו חשיבות  כשאנחנו מתערבים במערכות טבעיות? עד כמה אנחנו מפחדים ממנה?

ראו כמה אנרגיה ומשאבים אנחנו משקיעים במלחמה בכוח טבעי זה. בכל פעם שאנחנו חורשים את האדמה או מרססים עשבייה  אנחנו למעשה נלחמים בדחף של המערכת להתפתח!
יכול להיות שיש לנו אשלייה שיום אחד ננצח. שאם נעשב מספיק, ונרסס מספיק יום אחד האדמה פשוט תיכנע.

סוקצסיה בתכנון היער

אז עכשיו שאנחנו מודעים לדפוס הזה, לכוח החזק הזה אנחנו שואלים את עצמינו איך אנחנו יכולים לעבוד איתו ולא נגדו.
אני חושבת שהשלב הראשון הוא קודם כל לנשום. להירגע. לא להילחץ. לא לפחד מהפרא. לשחרר את האשליה שיש לנו שליטה על משהו. לבוא בצניעות וללמוד ממה שהאדמה מבקשת ללמד ולהראות לנו.  להבין שלטבע דרכים נסתרות ושהמערכת מורכבת מהמון פרפרים שהשפעתם לא ידועה מראש. תפקידינו הוא קודם כל לסייע בתהליך הריפוי והשיקום, ולכוון אותו למקום שבו נוכל לחיות איתו בהרמוניה. וגם, כעת כשאנו מודעים לתהליך הזה אנו יכולים במודע לסייע לו ולהאיץ אותו.

שיקום מערכות החיים יכול להתרחש באפקטיביות גבוהה יותר. סוקצסיה “אקראית” תארך 200-10,000 שנה, בעוד שסוקצסיה מודעת תארך 20-1,000 שנה.

אז איך עושים את זה?

כשאנחנו מנסים להבין כיצד לשלב את רוח הסוקצסיה בתכנון ובעבודה שלנו יש יותר שאלות מתשובות, ויש לפתח חשיבה מחוץ לקופסה. אביא כאן כמה נקודות (בכל נקודה אצרף דוגמה שאנחנו חשבנו עליה או שכבר ניסינו. נשמח מאוד שתחלקו איתנו רעיונות נוספים  לעבודה עם הסוקצסיה).

1) אנו מבקשים להשתמש בכל השלבים של הסוקצסיה – אין צורך לחכות 100 שנה למערכת יציבה ויער בוגר על מנת להנות מתוצרת.

דוגמאות – אם כרגע יש לי הרבה מאוד עשב, אז ניתן להשתמש בו לרעייה.

 

בשנים הראשונות, כשהעצים עדיין קטנים, ניתן לגדל חד שנתיים אוהבי שמש במרווחים שבין העצים. בשלבים מאוחרים יותר כשיהיה יותר צל אחוז החד שנתיים יירד ואת מקומם יתפסו צמחים אוהבי צל. הנה אנחנו זורעים אבטיחים בלימן המתייבש.

 

שימוש נוסף וחשוב מאוד שיש לעשב זה חיפוי! ע”י כיסוח העשבייה מספר פעמים במהלך החורף אנו בונים שכבת חיפוי ומוסיפים למערכת חומר אורגני יקר.

2) תכנון צמחייה: נתכנן את היער הבוגר ואז נפרק את זה לשלבי סוקצסיה בזמן ובמרחב.
דוגמאות – בשנים הראשונות  של היער אחוז “עצי החלוץ” יהיה גבוה, וככל שעובר הזמן יהיה ניתן לדלל אותם ולהחליפם בעצים מפונקים יותר. עם העצים התומכים שנשארים ביער  ניתן לעשות “chop & drop”- העשרת הקרקע בחנקן ובחומר אורגני ע”י גיזום מתמיד של עצים ושיחים קושרי חנקן.

אנחנו שתלנו ביער אצלנו בשלב הראשון בעיקר עצי צחר, סיסם הודי ומסקיט.

 

 

 

3) להשתמש במה שיש

17 דונם של חובזה.

 

זה מה שאמא אדמה העניקה לנו השנה. לא היינו צריכים לדשן, להשקות, להפוך את הקרקע או לקנות זרעים. 17 דונם של ירק שופע ו… אכיל. אז אם זה מה שיש אז למה שלא נשתמש בזה?

אנחנו השתמשנו בחוביזה להכנת שייקים ירוקים וגם להכנת ממרח ירוק שקראנו לו “חובסטו”. את החובסטו מכרנו ב”מזון טוב” ובאירועים שונים. אני מאמינה שאם היינו משקיעים יותר מאמץ בעניין היינו יכולים להגדיל היקף הייצור והמכירה, כי חוביזות לא היה חסר לנו…וגם מחמאות מצד הטועמים!

חישבו כמה היה עולה לנו להכין את זה אם היינו צריכים להשתמש בירק שגודל או נקנה?…

 

4) נאיץ תהליכים טבעיים

בניית אדמה בריאה ופורייה המסוגלת לתמוך במגוון מינים גדול הינה תהליך הדורש זמן רב בטבע (התהליך ההפוך, לצערי, קורה ממש מהר. ע”ע בעיות סחף קרקע). אנו יכולים לנקוט צעדים אקטיביים על מנת להאיץ את התהליך הזה ע”י חיקוי דפוסים טבעיים, שימור משאבים (ומים כמובן), שימוש במיקרו – אורגניזמים ועוד.

על כך אדבר בחודש הבא…..

ועד אז – מתכון להכנת חובסטו. מומלץ כל עוד יש חוביזות בסביבה!!!

חומרים (להכנת בערך חצי ליטר ממרח):
קערת עלי חובזה טריים שטופים, מיובשים וקצוצים.
400 מ”ל שמן זית
9 שיני שום
חופן פקאנים
כפית ורבע מלח
רבע כפית פלפל
ויאללה למג’ימיקס! (שימו לב – הטעמים מעט חזקים בהתחלה אך הם מתעדנים אחרי יום – יומיים..)