בחלק א’ של המדריך למדנו איך להתחיל במסע המרגש ליצירת תקשורת דו-כיוונית עם התינוקות שלנו לגבי היציאות שלהם. בחלק ב’ של המדריך להלן, נעסוק בסיטואציות מיוחדות ובפתרונות וטיפים מעשיים לחיים ללא חיתולים.

בלי חיתולים בלילה

בהחלט ניתן לישון עם תינוק לא מחותל ולא להתעורר בתוך שלולית! תינוקות בריאים שעדיין לא התרגלו לחיתולים מתעוררים כדי לעשות את צרכיהם ולא עושים פיפי/קקי מתוך שינה. פעמים רבות, כאשר התינוק מתעורר קלות, מתפתל, מסובב את הראש מצד לצד ו/או מתחיל לרטון, זה פשוט סימן שהוא צריך פיפי. כהכנה, כדאי לכסות את המזרן בשעוונית להגנה במקרה של פספוס. כמו כן, הכינו גיגית, קערה גדולה או סיר ליד המיטה כדי שלא תצטרכו לקום מהמיטה לפשפש את התינוק (אנחנו מספיק עייפות גם ככה, לא צריך להוסיף עוד סיבה להתעורר). אפשר גם לבחור קערה עם מכסה צמוד, ואז לא צריך לקום לרוקן אותה באמצע הלילה. כמובן שהרבה יותר קל לבצע את העניין אם ישנים יחד עם התינוק באותה מיטה או במיטה צמודה למיטת ההורים.

כאשר התינוק מתעורר ליניקה, נסו קודם כל לפשפש אותו, או תוך כדי יניקה לפשפש אותו מעל הסיר/קערה/גיגית שהכנתם (מחזיקים את הקערה בין הרגליים ואת התינוק מעל הקערה).
אם התינוק ממש מסרב להתפשפש, ניתן פשוט להחזיק חיתול בד בין הרגליים של התינוק וללחוש לו “פשש פשש” בשקט וכך לעזור לו לשחרר את צרכיו.
בהדרגה, התינוק עושה פחות ופחות פיפי במהלך הלילה ובגיל 5-6 חודשים ומעלה התינוק כבר יכול להתעורר יבש ולהתרוקן בבוקר (כמובן שזה משתנה מילד לילד – הבת הגדולה שלי הייתה יבשה בלילה בגיל חצי שנה והבן הקטן רק בגיל שנה וחצי).
יש משפחות המדווחות שבלילה זה הכי קל! נסו ותראו מה מתאים לכן/ם.

בלי חיתולים בחורף

אין ספק שיותר קל להתנהל עם תינוקת לא מחותלת בחודשי הקיץ – היא יכולה פשוט להיות ללא חלק תחתון כל היום בלי בעיה. אך אין זה אומר שבחודשי החורף צריך לחזור ולחתל. יש כמה נקודות שיכולות לעזור:

• שימרו על חלק הגוף העליון של התינוקת חם מאוד – הראש הוא האיבר שמאבד הכי הרבה חום. כובע חם, חולצה ארוכה ועליה סוודר חם וארוך במידה אחת או שתיים מעל המידה של התינוקת יעשו את העבודה. התינוק שבתמונה עטוף בצעיף מחמם סביב איזור החזה.
• לחלק התחתון ניתן להכין מכנסי חריץ – פשוט לחתוך חריץ במכנסים רגילים ולתפור לאורך החתך. ניתן לקנות מכנסיים כאלה כאן.
• סוף סוף נמצא שימוש לגרביים בודדות – ניתן לגזור את החלק התחתון ולהפוך אותן לחותלות לתינוקות! אפשר גם להשאיר את החלק התחתון, ולהלביש מעליהן גרבי תינוק שיחזיקו את הגרב הגדולה במקום.
• נעלי בית מחממות ונעימות יכולות לתרום לתחושת החמימות של התינוקת.
• נשיאה במנשא – הדרך הטובה ביותר לשמור על חום גוף התינוקת הוא נשיאה במנשא על גוף ההורים. התינוקת מתחממת בעזרת חום הגוף של האמא או האבא. ניתן להשאיר את התינוקת ללא חלק גוף תחתון ופשוט לשלוף אותה מהמנשא לפשפוש כאשר היא מתחילה לזוז באי נוחות (באופן כללי בלי קשר לחורף: נשיאה במנשא עוזרת מאוד כאשר מגדלים תינוקות בלי חיתולים – כמות הפספוסים יורדת באופן משמעותי כאשר התינוקת במנשא).

בלי חיתולים מחוץ לבית

לאחר שאת מרגישה נוח עם תינוק לא מחותל בבית, הגיע הזמן לצאת החוצה! ניתן לשמור על הקשב לצרכים של התינוקות שלנו גם מחוץ לבית: בגינה הציבורית, באוטו, בבנק, אצל הסבתא, ברכבת ואפילו במטוס (אנחנו טסנו עד אוסטרליה וחזרה עם תינוקות לא מחותלים…). אז איך עושים את זה?

ראשית, מניסיוני לעיתים כאשר אנחנו בחוץ יש פחות פספוסים מאשר בבית. זאת מכיוון שכשאנחנו בחוץ, התינוקות נוטים להיות בקשר פיזי קרוב אלינו יותר מאשר בבית, כלומר רוב הזמן הם יהיו עלינו. ובכל זאת, כמה טיפים שיכולים לעזור:

•  כאשר יוצאים מהבית, ניתן להציע פיפי/קקי בכל “תחנה” שהגענו אליה. למשל: לפני שיוצאים מהבית (“פיפי של לפני טיול”), כשמגיעים לגינה הציבורית, לפני שנכנסים לחנות וכולי.
•  כדאי להצטייד תמיד בנייר טואלט, בקבוק מים ושקיות ניילון (למקרה שתמצאו במקום ללא פח אשפה).
•  קקי של תינוק יונק נספג באדמה מהר מאוד – שיפכו על הקקי קצת מים ו/או כסו בחול. קקי של תינוק לא יונק או שאוכל מוצקים, ניתן לאסוף עם טישו או שקית ניילון ולזרוק לפח.
• לחלופין, ניתן לצאת מהבית עם סיר קטן – ראו פתרון מקורי בתמונה…
•  אם מגיעים לבית של מישהו שלא זורם אתכם ונלחץ מהרעיון שיש לו תינוק לא מחותל בבית, יש שתי אפשרויות: לקבוע עם חברים כאלה מפגש מחוץ לבית או לחתל תוך שמירה על הקשב (כלומר עדיין להציע פשפושים ולהקשיב לאיתותים כאילו היו בלי חיתול). אפשרות אחרת היא לספר להם עוד ועוד על הנושא ועל מה שאת עושה, עד שזה יהיה ממשי עבורם והם כבר לא יילחצו כל כך.
• באוטו ניתן לקפל חיתול בד ל-4 או להשתמש במגבת קטנה ולהניח מתחת לתינוק כך שהחגורה תתפוס את זה. אם יברח פיפי, זה יספוג את הכל. כמו כן, כאשר התינוק מתחיל להתפתל ולקטר, כדאי לעצור בצד הדרך ולבדוק אם הוא צריך להתפנות. לחלופין ניתן לעצור כל 20-30 דקות בהתאם לדפוס של התינוק שלך, כפי שאת כבר מכירה אותו.
•  הכי חשוב –אם את נמצאת במקום כגון בנק או סופרמרקט והתינוק מאותת לך שהוא צריך להתפנות, את פשוט עוצרת רגע ושואלת איפה השירותים והולכת לעזור לו להתפנות – בדיוק כפי שהיית עושה אילו ביתך בת ה-3 הייתה מבקשת שירותים. מדובר כאן בשינוי הפרדיגמה לפיה תינוק = חיתול. זהו דפוס מחשבה שצריך להתרגל אליו, וזה קורה באופן טבעי ככל שמבלים יותר ויותר זמן בלי חיתולים.

“שביתות פשפושים”

תופעה נפוצה מאוד כאשר מגדלים תינוקות ללא חיתול היא תופעת ה”שביתה”, כלומר סירוב של התינוק להתפנות כאשר מציעים לו (בדרך כלל מלווה על ידי פיפי מיד או קצת אחרי שהצענו).

ישנן סיבות והסברים שונים לתופעה, ונדרשת לעיתים סבלנות ויצירתיות מצד ההורים על מנת לצאת מהשביתה בשלום :-)

נעבור להלן על כמה סיבות ופתרונות אפשריים:

• הסיבה הנפוצה ביותר לשביתה היא לחץ סמוי או גלוי של ההורים סביב הנושא. השביתה בדרך כלל מתרחשת אחרי תקופה מסויימת שהתינוקת גדלה בלי חיתול וכבר התבססה תקשורת טובה בין ההורים לתינוקת, ופתאום משהו קורה: שיניים, מחלה, דודה שבאה לביקור מאמריקה, מוות במשפחה, מעבר דירה וכולי. בעקבות השינוי הזה, התינוקת פחות פנויה לאותת להורים ופתאום יש הרבה יותר פספוסים או אפילו רק פספוסים. ואז ההורים נלחצים! “רגע…מה קורה כאן? אולי איבדנו את זה? אולי כבר אין תקשורת? אולי זה לא ‘עובד’ כל העניין הזה??”. מחשבות מאין אילו מכניסות לחץ; התינוקת מרגישה את הלחץ ומגיבה בהתאם – שביתה.

פתרונות אפשריים: להרפות, לשחרר ציפיות, לזכור שהתהליך הוא לא ליניארי ושיש כל מיני שינויים בדרך, לזכור להרפות את הגוף, לנשום נשימה עמוקה כשמציעים לתינוקת פשפוש וכולי. עוד משהו שיכול לעזור – לגלגל שטיחים, להגן עם שעווניות על רהיטים שלא רוצים שיתלכלכו וכולי. זה יכול לעזור לשחרר לחץ על רהיטים שנהרסים.

• צורך בשינוי:  יכול להיות שהתינוקת פשוט מואסת במיקום או בתנוחת הפשפוש הרגילה שלה. פתרונות אפשריים: יצירתיות! להציע מיקומים חדשים ו/או תנוחות חדשות, להציע להם “להשקות את העץ/עציץ”, להמציא סיפור או שיר חדש שילווה את הפשפוש וכולי.
• צורך בעצמאות: לפעמים התינוקת “תשתמש” בנושא הפשפושים כדי להודיע לנו שהיא זקוקה לחופש בחירה גדול יותר בחייה. בעצם כך היא מכריזה עצמאות על גופה.  פתרונות אפשריים: להמנע ממאבקי כוח וכעסים סביב הנושא; לאפשר יותר בחירה בתחומים אחרים;  לאפשר בחירה בתחום הפשפושים: למשל להציע שני מקומות אפשריים לבחירתה של התינוקת (“את רוצה לעשות פיפי בסיר או בכיור?”).

למידע מועיל והרבה רעיונות להתמודדות עם שביתות, יש דף מעולה בנושא באתר “באופן טבעי”. 

התחלה מאוחרת

רצוי להתחיל להוריד חיתול כבר בשבועות הראשונים אחרי הלידה. עד גיל 4-5 חודשים בדרך כלל אין בעיה להתחיל, והתינוקות מתרגלים יחסית מהר לכך שלוקחים אותם להתפנות. מעל גיל חצי שנה, ניתן להוריד חיתול, אך יש לקחת בחשבון שתהליך בניית התקשורת בין ההורים לתינוק צפוי שייקח זמן רב יותר, מכיוון שהתינוק כבר התרגל לחיתולים. זה פשוט אומר שכל המידע שחל גידול תינוקות קטנים בלי חיתול חל גם על גידול תינוקות גדולים בלי חיתול, רק שההורים מתבקשים להתאזר בכמות נכבדת יותר של סבלנות, רוגע והבנה כלפי פספוסים. יש לזכור שהמטרה בגידול הילד ללא חיתול היא שהוא יהיה ללא חיתול! המטרה אינה “גמילה מוקדמת”. הכרתי תינוקות שהורידו להם את החיתול בגיל 9-10 חודשים והם היו עצמאיים בעשיית צרכים כבר בגיל שנה וחודשיים בערך, ולעומת זאת תינוקות שגדלו בלי חיתול מלידה והגיעו לעצמאות רק בגיל שנתיים. כך שמה שמנחה אותנו אינו הגיל שבו הילד יגיע לעצמאות בעשיית הצרכים, אלא עצם העובדה שהוא גדל בתקשורת איתנו על הצרכים שלו, ובלי חיתול שמגביל את חופש התנועה שלו ואת יכולת ההתבטאות שלו בנוגע לצרכים.

לסיכום…

אין ספק שגידול תינוקות בלי חיתולים הינה חוויה המספקת לנו אתגרים רבים. על כל משפחה לראות מה הכי מתאים לה – האם להיות בלי חיתול כל הזמן? או אולי לפעמים עם חיתול ולפעמים בלי? חשוב מאוד לשמור על השפיות שלנו בתוך כל התהליך הזה, לשמור על רוגע, אהבה והקשבה לעצמנו ולתינוקות שלנו. כפי שציינתי במדריך הקודם, כדאי לחפש משפחות נוספות באזורכם שמגדלות את ילדיהן ללא חיתול – זה תמיד עוזר שיש את מי לשאול שאלות. וכמובן שתמיד אפשר לשאול גם אותי דרך האתר הנפלא הזה…

אז שיהיה בהצלחה ובהנאה!

המדריך כתוב בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים ולכל הג’נדרים….