בעקבות דיון שהשתתפתי בו בדוא”ל בין כמה אנשים בשבוע האחרון, החלטתי לשתף אתכם במה שאני יודע ולמדתי על המלחת קרקע (בהקשר למים אפורים), ועוד קצת תגובות שקיבלתי מהמכותבים לשרשור המיילים. מצפה לתגובות ושאלות, כדי שנוכל להעמיק את המחקר.

חשוב: כל מה שנכתב כאן מוגש רק כשיתוף מידע, ואינו בגדר המלצה או אישור לבנות מערכת מים אפורים בניגוד לחוק מדינת ישראל. מי שכן מחליט לבנות ולתחזק מערכות מים אפורים (בדגש על מערכות עם תשומות נמוכות שנבנו בבנייה עצמית) מוזמן לשתף את מחשבותיו וממצאיו כאן בתגובות, ובערך “מים אפורים” באקוויקי.

למה אי אפשר לפרק מלחים?

• הבעיה העיקרית של מערכות מים אפורים היא לא פתוגנים (כמו שנהוג לחשוב, על פי ההפחדה של משרד הבריאות) אלא המלחת קרקע.
• לא ידוע לי על הצלחה של סינון מלחים ממים באמצעות פילטרים ביולוגיים, אך גם אם קיים פילטר ביולוגי שיצליח ל”שאוב” את המלחים ולהטמיע אותם בחומר הצמחי/חי שלו, אז שוב תתעורר בעיית הסילוק של המלח, שמוטמע עכשיו בגוף החי. זאת דרך ללא מוצא עד כמה שאני יודע.
• לגבי רמת חומציות – אין לי הרבה מידע, אבל כמו שאנין מבין את זה, מכיוון שחומציות/בסיסיות היא סקלה שכל הטבע נשען עליה בפעילות שלו, לדעתי אפשרי בהחלט לשלוט ברמת החומציות / בסיסיות של המים האפורים באמצעות פילטרים ביולוגיים
• לפרק מלחים אי אפשר – אשלגן ונתרן הם יסודות. המשמעות היא שניתן רק להזיז אותם, לא באמת “לטפל” בהם.
• אני כבר לא זוכר מאיפה, אבל כשחקרתי לפני שנתיים את נושא האגנים הירוקים בעקבות עבודתו של ארנון גורן, דובר על נוסחה של שקיעת מלחים (ומתכות) באגן הירוק (כי קצב המים מואט כך שחומר המרחף שוקע) והצטברות בקצב של חצי סנטימטר לשנה. הפילטר הביולוגי מטפל רק בחומר אורגני (ופתוגנים, רחמנא לצלן) אך אין דרך לטפל בהצטברות המלחים. מה שאומר גם שכעומק האגן כך אורך חייו. אגן ירוק בעומק של 80 סנטימטר יחיה 160 שנה, ואז זאת פשוט תהיה בריכה מלאה בחצץ, מלח ומתכות כבדות. (אני יכול למצוא את המקור אם זה חשוב למישהו).
• ברוב המוחץ של הסבונים, כולל האקולוגים, המלח שמשמש בתהליך יצירתם הוא נתרן (sodium). הרבה פעמים לא ניתן לדעת כיוון שהיצרן לא רושם באופן מלא ומדוייק את הרכיבים, מצב שנפוץ יותר אצל היצרנים הקטנים (בטח ובטח כשהיצרן הוא יצרן ביתי לא מורשה). יש להניח מראש כי כל סבון בברירת מחדל היום מכיל נתרן).
• כששאלתי את אנשי השיווק של דר’ ברונר (פירמה אמריקאית של סבון פריק ביולוגית שמגיע לארץ) על המלח בסבונים הנוזליים שלהם, הם הבטיחו שמדובר באשלגן. גם בראד לנקסטר תומך באמירה הזאת (ובכלל הקישור מכיל תוכן חשוב בנושא. כדאי לקרוא)

[3] Traditional liquid soaps (e.g., Dr. Bronner’s or handcrafted soaps) are made from potassium-based lye whereas traditional hard soaps are made from sodium-based lye

נתרן, אשלגן וסבונים

• ההרכב הכימי של סודה לשתייה הוא NaHCO3 (סודיום ביקרבונט – נתרן מימן פחמתי) הוא נתרני. אי לכך, ניקיון באמצעות סודה לשתייה גם היא ממליחה את הקרקע (בעיקרון המילה סודה מגיעה מסודיום – Sodium, קרי נתרן, כך שסודה לשתייה, סודה קאוסטית, כל אלו הם ווריאציות של נתרן).
• עד לפני 150 שנה, סבונים יוצרו בייצור מצומצם, לעיתים ממש במשק הבית, כשהמלח ליצירת הסבון הגיע מאפר עץ, דהיינו אשלגן. הסיבה למעבר לסבונים נתרניים (מנתרן ולא אשלגן) היא בעיקר טכנולוגית, עקב הוזלת תהליך הפקת הסודה הקאוסטית (NaOH). כך התאפשר מעבר לייצור המוני (מה שמאפיין את כל המהפכה התעשייתית – עד היום יצרנו את המוצרים לבד בבית בהשקעה רבה -> מצאנו דרך יעילה יותר להפיק חומרי גלם ואנרגיה שמדובר במסות -> מעבר לייצור המוני -> אוי וויי! גילינו ועדיין מגלים שמה שעשינו במאה שנה האחרונות מזהם לאללה). בנוסף, ייצור של סבונים קשים (לא נוזליים) מחייב סודה קאוסטית. אי אפשר לייצר סבונים קשים עם מלח אחר (נניח אשלגן).
• בעיקרון ניתן לייצר סבונים נוזליים פשוטים בקנה מידה ביתי/קהילתי מאפר עץ (אשלגן קאוסטי) ושמנים שונים. יש ספרים בנושא. יש לפחות אדם אחד בארץ היום שמייצר סבוני אשלגן בהצלחה בחודשים האחרונים (קיבלתי ממנו במתנה חצי ליטר לנסיעת מבחן. תודה!)
• אפשר לשאול, למה בכלל לטרוח להמיר מלח אחד במלח אחר – סיקור די מקיף שהתפרסם כאן – מציג כמה עובדות והמלצות מעניינות

1. “בניגוד לנתרן, מהווה האשלגן יסוד הזנה לצמח והוא מוסף לעיתים קרובות כדשן. ריכוז יוני האשלגן בקולחים נע בין 0.2 ל-1 מא”ק/ל’ (כעשירית מהריכוז האקוויוולנטי של הנתרן בשפכים). יצוין כי אשלגן בעודף עשוי גם הוא לגרום לנזקי קרקע[…] יחד עם זאת, השפעתו המזיקה של יון האשלגן על מבנה הקרקע פחותה בצורה ניכרת בהשוואה לזו של יון הנתרן. במחקרים שונים נמצא כי הרס מבנה הקרקע בהשפעת יוני אשלגן חל כאשר אחוז האשלגן החליף היה 60%, לעומת הרס מבנה שנצפה בנוכחות של 10% נתרן חליף. יש לתת את הדעת גם לעובדה כי בניגוד לנתרן, האשלגן נצרך על ידי הצמח ומגיע בסופו של דבר לאדם כמזון.”
2. “[…]מתכוון המשרד לאיכות הסביבה לפעול גם במישורים הבאים: […] צמצום תכולת הנתרן בתעשיית הדטרגנטים – צמצום פליטות הנתרן כתוצאה משימוש בדטרגנטים ובאבקות כביסה הינה פעולה מורכבת, שכן היא דורשת למעשה שינוי בהרכב הדטרגנטים המיוצרים והמיובאים לארץ. המשרד לאיכות הסביבה מצוי עדיין בשלבי לימוד הנושא”

• עוד על השפעות המלחת קרקע בצמחים ניתן לקרוא כאן (ביוכימיה לפנים).

מה בכל זאת אפשר לעשות?

• רעיון – אולי אפשר ליצור כלי פשוט לקביעת רמת מליחות הקרקע על בסיס פרופיל הצומח בשטח, כמו במדריך הזה. חשבו על האפשרות של זיהוי וכימות מיני עשב, להצליב את הנתונים בטבלה ולצאת עם x המלחה (נניח). אולי יש איזה אקולוג/ביולוג שרוצה לקחת את זה כנושא לעבודה? אשמח לעזור בחשיבה אם יימצא כזה אדם.
• אם כך, סבונים אשלגניים יקטינו את הזיהום לשישית מהזיהום המקורי, וחלק מאותו אשלגן גם ישמש ממש כדשן לצמחים המושקים במערכת המים. אך כמו כל חומר שנמצא בעודף, הם עדיין יכולים ליצור זיהום קרקע (במיוחד כשאנחנו עובדים עם מערכות סטטיות, בהן במשך עשרות שנים, אותם שניים שלושה עצים מקבלים את המים בלי תחלופה כמעט).
• ארט לודוויג מדבר על הצורך והאפשרות לשטוף את האדמה מהמלחים המצטברים. אך הוא גם טוען שבפחות מ-750 מ”מ גשם בשנה שטיפת המלחים לא תהיה יעילה. אפשר כמובן להגדיל את הכמות הזאת, על ידי אגירת מי גשמים לצורך שטיפת המערכת, אבל עבור רוב אזורי הארץ מדובר על בין 150 ל200 מ”מ כך שעבור כל מטר רבוע שמושקה במים אפורים נצטרך להזרים (וגם לדעת שזה עובד איכשהו) עוד 150-200 ליטר מים. אישית, זה נראה לי כמו סרט רע – לשטוף מים אפורים עם מים טובים לגמרי.
• אז בפרמקלצ’ר, כשאין פתרון, אין בעיה. פשוט נמנע זיהום במקור. השאלה היא איך אנחנו מקטינים עד אפס את המלחים שיוצאים אל מערכת המים שלנו (וכמובן שגם כל משחות השיניים, קרמים, כל העניינים הללו כולם צריכים תחליפים בסוף (בכולם יש רמה גבוהה של מלחים), אם יש לנו רצון להפסיק את המלחת המים ולהשתמש במים האפורים להשקייה).
• יש כל מיני רעיונות איך לצמצם עד לאפס את השימוש בסבון: במנדוסה (ארגנטינה) החבר’ה מורידים את השומן מהצלחות באמצעות העמילן שיש בתירס הגרוס (ואחרי זה מאכילים את התרנגולות עם קמח תירס מועשר בכל שאריות המזון). לא עובד משהו, אבל אפשרי. בפארגוואי (ובצופים) מנקים את הצלחות עם אפר ומים. אבל את כל השיטות ה”חוראניות” לא הרבה ישושו ליישם.

צמחים כתחליף לסבונים

• רעיון אחד שאני משקיע בו הרבה מחשבה בזמן האחרון: אגוזי סבון (או לחילופין מין עשב מצוי בישראל בשם סבונית השדה). צמחים אלו מכילים ספונינים שהם חומרים אמפיפתיים – Amphimathic. אמפיפתיה היא בעצם התכונה שאנחנו שואפים ליצור בסבון, ועל כן אגוזי סבון (וצמחים אחרים המכילים ספונינים, גם קטיניות בריכוז מסויים) עשויים לשמש כחומר סבוני – שעושה פעולת סיבון

More specifically, they are amphipathic glycosides grouped, in terms of phenomenology, by the soap-like foaming they produce when shaken in aqueous solutions, and, in terms of structure, by their composition of one or more hydrophilic glycoside moieties combined with a lipophilic triterpene derivative.[1][2]

• איתי האובן מציע צמח נוסף כתחליף לסבון – אהל הגבישים, שגם גדל בר בארצנו (בעיקר בשרון ובשפלה בקרבת הים). יש לבחון את ביצועי הסיבון של אהל הגבישים כדי לאסוף עוד מידע על האפשרות לשימוש בו בתוך סבון. בעיה אפשרית – הצמח אוהב מליחות כך שיש אפשרות ששימוש בצמח גם תמליח את הקרקע במידה מסויימת (ראו כמה סעיפים קדימה, את ההשערה שבאגוזי סבון אין מלחים כלל, או לפחות היותר ברמה זניחה)
• כשמדובר באגוזי סבון המין המוכר ביותר הוא Sapindus mukorossi, אך ישנם כעשרה מינים אחרים במשפחה, ולפחות האתר הזה מציין את כולם כבעלי אגוזי סבון מתאימים
• ידוע שרמה גבוהה של ספונינים רעילה לאוכלוסיות אקווטיות (בעבר שבטים היו משתמשים בצמחים בעלי ספונינים לדייג בעזרת הרעלת המים), אך ככל הנראה אין רעילות משמעותית כשמדובר בקרקע מוצקה (או החדרת מים לקרקע). באזכור באתר של בראד לנקסטר, מרכז מחקר בהודו עושה שימוש באגוזי סבון במים אפורים ועד עתה התוצאות טובות (אין לי מושג מה זה אומר ועל פי מה זה נקבע).

the Navdanya Biodiversity Conservation Farm in Ramgarh, Dehra Dun, Uttaranchal, India, has been experimenting with using the soap nut from the soap nut tree (Sapindus mukorossi) as a biocompatible soap in their communal kitchen and laundry, the greywater from which is then reused in the landscape. From what I observed, all seemed to be working well.

• אחד הזנים (לכל הפחות) קיים בארץ במשתלות וולך (לכל הפחות). נראה לי שאם רוצים אפשר להתחיל לעשות ניסויים בגידול שלו. לפי המשתלה הוא עמיד יחסית, ולפי וויקפדיה ומקורות אחרים הוא לא דורש המון מים.
• לגבי ייצור תמיסת סבון מאגוזי הסבון (כיוון שאי אפשר לשטוף כלים במכונת הכביסה), יש כאן רשימה של מתכונים בסיסיים שכדאי לנסות, גם לשמפו, מדיח וכקוטל חרקים טבעי.
• מאשה דולב מוסיפה – יש היום להשיג בשוק ליין של חומרי ניקוי שעשוי מאגוזי סבון. חב’ אקוקלין מייצרת תרכיז של אגוזי כביסה. החומר מרוכז ואחרי דילול יכול לשמש לכל דבר – כביסה, כלים, מדיח וכו’. עדיין לא ניסיתי. (מי ניסה ויכול להעיד על המוצר?)
• עד עתה לא מצאתי מחקרים המדברים על כמות המלחים באגוזי הסבון. אני משער בבטחון שאם קיימים מלחים, מדובר בכמות זניחה. הסיבון של אגוזי הסבון מגיע מהספונינים, וזה וודאי. כך שאין מלחים הקשורים בפעולת הסיבון. ועדיין, אם לא אמצא מחקרים, אני מתכנן לשלוח דגימה למעבדה לניתוח מלחים של אגוזי הסבון, שאותם יהיה באפשרותי לגדל. (מישהו רוצה להשתתף? או לחילופין לספר לי שהוא מצא מחקר שמנקה את אגוזי הסבון מאשמה פוטנציאלית של המלחה)
• כך אפשר לפתור את כל השרשרת – לגדל את האגוזים (שהם ללא מלחים), לייצר מהם סוגים שונים של סבונים לפי מתכונים פשוטים (שלא מצריכים חומרים מסוכנים כמו אשלגן קאוסטי), ולהשתמש בסבון במערכת המים האפורים, שבחזרה תשקה, בין השאר, את עץ אגוזי הסבון. זאת התכנית שלי.