בין אם תרצו ובין אם לא, סביר להניח שבקיץ הזה תגלו בקומפוסטר שלכם רימות שמנמנות מנשנשות את הפסולת האורגנית בהנאה מרובה (לפעמים אפשר לשמוע אותן לועסות!). אפילו הקשוחים שבאנשי/נשות הפרמקלצ’ר עלולים להיגעל למראה מלבב זה. אז לפני שאתם מדפדפים הלאה, כמה מילים אודות הזבוב שמככב בלא מעט סרטוני יוטיוב. הכרות והבנה תמיד עוזרים בביטול פחד וגועל…

מקורו של זבוב החייל השחור (hermetia illucens) ביבשת אמריקה, אך היום בעזרתינו הנדיבה הוא נמצא באזורים נרחבים בעולם וגם בישראל (השמועה אומרת שהוא עדיין לא הגיע דרומית לבאר שבע, אם מישהו ראה הוא מוזמן לכתוב בתגובות). כמו זבובים רבים מחזור החיים שלו מורכב מארבעה שלבים: ביצה, רימה (לארווה בלעז), גולם וזבוב בוגר. לזח”ש יש מספר דרגות של גולם שבינהם הוא מתנשל ושלב נוסף שנקרא טרום גולם (Prepupa) שבו הרימה מפסיקה לאכול ומחפשת מקום להתגלם על הקרקע.

החלק הדומיננטי במחזור חיי הזבוב הוא הרימה. הרימה ניזונה מפסולת אורגנית לרבות זבל עופות, זבל חזירים ושאר ירקות. בשונה מהתולעים האדומות (אירופאיות מפונקות), רימות אלה בעלות גפי פה לועסות והן לא בררניות כשזה נוגע לאוכל, הן יפרקו בצל, שום וקליפות של הדרים כאילו היה זה מעדן גורמה של ממש.

ואם כבר התחלתי להשוות לתולעים האדומות, אז אין מה להשוות… הזח”ש הרבה יותר מתאים לאקלים הים תיכוני שלנו והוא פעיל באביב – קיץ – סתיו. הזבובים לא אוהבים להיזדווג כשקר ומעונן ולכן לא נראה את הזח”ש והרימות בחודשי החורף. הבדל נוסף הוא שהתולעים צריכות להתרבות ולגדול בתוך החומר האורגני, תהליך הדורש זמן. לעומת זאת אוכלוסיית הזבוב מתחילה בפתיחה חזקה כאשר כמה מאות ביצים מוטלות מעל החומר האורגני, והרימות הצעירות מתחילות מייד לאכול בקצב מסחרר… כמה מהר? בסרטון הבא (לבעלי לב חזק בלבד!).

בשלב זה בוודאי כבר התחלתם לחפש קוטל זבובים אקולוגי באתר… אז אפשר להירגע. למרבה המזל הזבוב הבוגר חי רק את החיים הטובים, משמע: לעוף, למצוא בת זוג ולהזדווג. אוכל כבר לא מעניין אותו בשלב הזה ואפילו גפי הפה שלו לא מפותחות לאכילה. חוץ מזה הוא גם לא המעופף הכי טוב בעולם ומעדיף להמנע מכניסה למבנים (זבוב הבית לעומתו ידוע כמעופף מעולה).

אז מה יוצא לנו מכל זה? ראשית, החבר’ה האלה פותרים לנו את בעיית הפסולת האורגנית. שנית,  אנו מקבלים רימות עשירות בחלבון ובזרחן להאכלת התרנגולות, הדגים והזוחלים שלנו. זהו דבר לא טריוויאלי בכלל, אם שאלתם את עצמכם פעם מהיכן מגיע החלבון הדרוש לתרנגולת על מנת שתטיל ביצה ענקית כל יום? אז במרבית המקרים מדובר בקמח דגים שאינם ראויים למאכל אדם המהווים חלק חשוב מתערובת המזון שלהן (לא בר קיימא במיוחד…). אז בעצם בשונה מתולעי הקומפוסט המספקות לנו הומוס איכותי, התוצר של הזח”ש הוא הרימות עצמן. גם מהזח”ש נקבל קצת הומוס, אך הוא בכמות קטנה ואיכות נמוכה יחסית לזו של התולעים.

הבעיות מתחילות שהרימות אכלו מספיק והן שואפות להיות זבוב או זבובית (טרום גולם). הן מתחילות לטפס ולעלות במעלה המיכל לחפש לעצמם פיסת קרקע להתגלם בה. אך אם אין קרקע, הן יזחלו ויחפשו אותה ובאמת שרימות מתחילות להסתובב לך בבית זה יכול להיות קצת לא נעים… אבל בפרמקלצ’ר כמו בפרמקלצ’ר אין בעיות אלא רק פתרונות. כל מה שצריך לעשות זה לתעל אותם למקום חפצינו. בעצם זהו מנגנון נהדר לאיסוף הרימות שהן בשיא גודלן, זבל נכנס – מזון עשיר לבע”ח יוצא. בתמונה מתקן יעודי לגידול הרימות (Biopod) הגדלות ונופלות היישר ללול התרנגולות (הן עפות על זה)

מערכת האכלת תרנגולת פרמה-אוטומטית

ביופוד שהכנתי בעצמי

למעלה תמונה של ביופוד שהכנתי בעצמי (בעזרת ד”ר יוטיוב) והוא אפילו עובד לא רע בכלל

עוד דבר שחשוב לי להזכיר זה נושא הריח, חוות רימות לא מאוזנת עלולה להדיף ריח חריף הנוצר בגלל תנאים אנאירובים. הדבר יכול להגרם משתי סיבות: החומר רטוב מידי, קורה לרוב בשל סתימה של צינור הניקוז, או שיש יותר מידי חומר אורגני יחסית למספר הרימות (האכלת יתר). אני אישית פתרתי את בעיית הריח ב”ביופוד” שלי על ידי הוספת עלים יבשים וקצת חול לאיזון הרטיבות.

מי שרוצה עוד… יש על הזבוב המון חומר ברשת (חפשו Black Soldier Fly), מאמרים מדעיים, אתרי אינטרנט, סרטונים ביוטיוב ובלוג מצויין שממנו שאבתי הרבה מידע.