לגדל דבורים בחצר, הייתה החלטה ספונטנית. מסקרנות לשמה, הלכנו (אריה ואני) ללמוד דבוראות (פעם קראו לזה כוורנות). פגשנו את פרנק, איש מופלא, שהיה לנו למורה והיום חבר והוא זה שהדביק אותנו בחיידק האהבה לדבורים.

מחד נחשפנו לחיים המופלאים שבכוורת ומאידך למדנו שבעולם ישנה בעיה קשה של העלמות דבורים.

דבוראים עומדים חסרי אונים מול תופעה שכוורות מתרוקנות והדבורים נעלמות כלא היו. הסיבות לא ממש ברורות, מה שידוע שצמצום שטחי הבר, שהם שטחי המרעה שלהן, ריסוסים בשטחים חקלאים ואפילו בפרדסים (הזקוקים לדבורה להאבקה), לא מקלים על חיי הדבורה. ישנה גם השערה שהשפעת האנטנות הסלולאריות גורמת לשיבוש במנגנון הניווט של הדבורה. חקלאים מודאגים חוששים מירידה ביבולים של הדרים, אבוקדו, ליצ’י, מנגו, נשירים למיניהם ירקות ופירות (אבטיח, מלון, תות שדה), צמחי תבלין ועוד, שתלויים בהאבקה. בארה”ב כיום חקלאים משלמים לדבוראים בעבור הצבת כוורות במטעים, כך נודדות כוורות, אלפי ק”מ ממקום למקום.

בשנים האחרונות, תוך כדי ניסיונות להתגבר על הבעיה, החלו לגדל דבורים בשטחים עירוניים, על גגות גורדי שחקים, במרפסות, בחצרות אחוריות ומי יודע אולי בעתיד אפילו יעמידו כוורות בכיכר העיר… צמחיה עירונית, עצים, צמחי תבלין ופרחי נוי, עשויים להיות כרי המרעה העתידיים לחיזוק אוכלוסיית הדבורים. כך תיחסך מהכוורת החשיפה האינטנסיבית לריסוסים קטלניים.

היה ניסיון להעמיד כוורת על גג בת”א, שלא צלח. התנגדות השכנים הביאה בסופו של דבר לשריפת הכוורת. גם בורות ופחדים וחשש מעקיצות (או מאלרגיה לעקיצות) מעמיד את הדבורים בסכנה. לא אחת כשנתקלים באזורינו בנחיל דבורים, מיד מוזעק מדביר לרסס ולחסל את הנחיל.

כוורת היא חיית מחמד, הדורשת תשומת לב, חום ואהבה, כמו כל בעל חיים שגדל במחיצתנו. הכוורת היא יצירה מושלמת של הטבע, סופר-אורגניזם מגובש וחכם.

נחיל הדבורים היא ישות מורכבת הגדולה מסכום חלקיה.

הבנת החכמה וההרמוניה של עשרות אלפי הפריטים החיים בתיאום, בשיתוף ובחוסר אנוכיות, פותח צוהר ללמוד את נפלאות הבריאה.

אם נרצה, זוהי מונרכיה דמוקראטית כשכל נתין בה מוכן בכל שעה להקריב את חייו על מזבח השרות עבור הכלל. למלכה תפקיד מוגדר, להטיל ביצים. בשיא העונה כ-2000 ביצים ליום. מלכה נחלשת, מוחלפת בחדשה, ההחלטה להפיל את המלכה מוטלת על כתפי הפועלות. הדבורים מלמדות אותנו שיעורים אינסופיים, על שיתוף, על חיי קהילה, על אחריות. ההתבוננות בעונות השנה עבורנו, כיום, אינן רק על שינויי קור או חום, גשם או שמש. כל עונה מביאה עימה צרכים שונים לכוורת, קצב משתנה, ריחות ופריחות, חלקן אהובות על הדבורים ואחרות לא. כמובן זה משפיע על השיקולים בבחירת שתילים או עצים. קיומם של יצורים בבית, הניזונים מצוף, נלקח בחשבון.

הדבורים מצטרפות למערכות התומכות בסביבתנו. כמו הקומפוסט הבונה אדמה עשירה מתחת, עושה הדבורה את מלאכת ההאבקה ממעל. פאפיות, התפוח, האבוקדו, הליצ’י, הירקות והתבלינים, זוכות לתמיכה מקרוב. כבר היום, אחרי שנתיים עם כוורות בחצר, ניתן לראות עלייה בכמות הפרי על העצים שלנו.

דבש בכוורת יש כל השנה, זהו מזונה של הדבורה. באביב, כשהפריחה מרובה, מתמלאת הכוורת בשפע של דבש. זו העונה שבה אפשר לקחת ממחסני האוכל שלה מעט גם עבורנו (מגדלים קונבנציונאליים אוספים כ-25 ליטר דבש מכוורת, אנחנו רודים כ-10ליטר). הרדייה מתבצעת בסוף האביב/תחילת הקיץ, כדי לאפשר לכוורת להתמלא מחדש. מחסני המזון בכוורת, זו הערובה לחוסנה של הכוורת לקראת שלהי הקיץ השחון והחורף הקר, שלעיתים יכול לסכן את המשך קיומה של הכוורת.

דבורי דבש בחצר האחורית

בשל מידתה וצפיפותה של החצר האחורית שלנו, העמדנו את הכוורת הראשונה מתחת לחלון חדר השינה, בשולי השביל החוצה את החצר, השנה הוספנו כוורת שנייה ממול. לא אחת אנשים תמהים על הבחירה להעמיד כוורות בגינה, בקרבה פיזית לשביל ולחלון.

בחמש השנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך מואץ של עיור באזור המגורים שלנו, פרדסים ושטחי בר נעלמים בקצב מסחרר. גידול דבורים בתנאים אורגניים, ללא תוספות כימיות לכוורת, זוהי לדידנו שליחות.

המפגש של קבוצות מבקרים (תלמידי בי”ס, מורים וסתם אורחים) וכן תלמידי פרמקלצ’ר, עם הכוורות, מעורר בתחילה רתיעה וחשש, במהרה מוקסמים המבקרים מהסיפורים ומההתבוננות בכוורת. אם נצליח לשנות מעט עמדות ודעות מוטעות לגבי דבורים – זה חלקנו.

כעת שהחצר רוחשת דבורים הששות לאבקה וצוף, זוהי מעבדה מרתקת לבדוק שינויים בכמות הפרי. אנחנו מגדלים כ-30 עצי פרי וביניהם ערוגות קטנות ואינטנסיביות של ירקות ותבלינים.

פתרונות ביתיים לרדיית הדבש

כמות הדבש שאנחנו רודים היא קטנה לכן איננו משתמשים בצנטריפוגה להוצאת הדבש מהחלות. שיטה שנהוגה אצל מגדלי דבש מסחריים. הפתרונות שלנו הם ביתיים ומעט פרימיטיביים, אבל הרדייה משמחת את הנכדות שלנו שצופות בדבש הניגר.

חלות הדבש המוכנות לרדייה, מכוסות בקרום של שעוות דבורים, את השעווה מגרדים בעדינות והיא נאספת בכלי נפרד בהמשך היא תשמש את אריה ליצירת סבון וקרמים. על מסגרת עץ, אנחנו מותחים רשת ברזל דקה, המסגרת מונחת על מיכל. על המסגרת אנחנו מניחים את החלה הנקייה משעווה, הדבש ניגר לאיטו וממלא את המיכל וממנו נעביר את הדבש לצנצנות.

חיי הדבורים עשירים ומלאי עניין. נדרש ידע בסיסי כדי לגדל אותן וגם להצליח. אחרי שנה של לימודים, עברנו שנתיים של גישושים טעויות וגם הצלחות. היום, שלוש שנים מאז שהצבנו את הכוורת בחצר, עדיין “התבוננות” ו”הקשבה” היא הכלי המשרת אותנו בבואנו אל הכוורת.