שומרים על המגוון ונמנעים מהבלאגן

ניהול זמן הוא אחד האתגרים הכי גדולים שעומדים בפני כמתכנן פרמקלצ’ר וכעוסק עצמאי. הזמן שלי מחולק על פני המון משימות קטנות, והעדפת המשימות היא בעצמה משימה מורכבת עד כדי משתקת לעיתים.

דייוויד הולמגרן, בספרו Permaculture: Principles & Pathways Byond Sustainability, מתריע כי בעתיד הקרוב לעין, ואנחנו חשים זאת כבר עכשיו, הפרנסה של יותר ויותר מאיתנו תהפוך ללא-יציבה, וזאת כסימפטום למערכת כלכלית שנגמר לה הדלק, תרתי משמע. לכן, ראוי שלא נשים את כל הביצים בסל אחד. אם פרנסתו של אדם מגיעה מכמה מקורות, ומקור אחד פושט רגל או מפסיק להניב (המפעל נסגר, התרנגולות נטרפו, אנשים לא קונים אומנות, וכו’ וכו’), המכה המיידית בפרנסה קטנה יותר מאשר אם היה מסתמך על משכורת אחת ממקור אחד.

אל תצטטו אותי, זאת רק תחושת בטן, אבל אני מרגיש שכבר היום אנחנו רואים את זה. אני מרגיש שפחות אנשים סביבי רצים לאקדמיה, אולי כי היא כבר פחות מבטיחה עבודה מסודרת. וכמובן שזאת לא תופעה שמורה לישראל, היא מתרחשת בכל העולם והולכת ומחריפה.

אם בכל זאת אנחנו מנסים למצוא דרך, הכיוון של הולמגרן עושה רושם כמתאים. לגוון ולהעריך את המגוון. הבעיה היא שהמגוון יוצר בלאגן, ומכיוון שיש לנו יעדים ודד-ליינים ואנחנו לא תלויים רק בעצמנו. אז נשאלת השאלה איך שומרים על המגוון ונמנעים מהבלאגן.

אני ממש גרוע בניהול זמן. לפחות כך אני מרגיש. בנוסף אני גם גרוע בהטמעת דפוסים באופן מלאכותי (דפוסים שלא באים לי בקלות, אבל אני מבין שהם טובים לי בראש). שתי החסרונות האלו מלבים אחד את השני, ומכשילים אותי בדרך ליצירת מנגנון משוב שיאפשר לי לנהל זמן בצורה מאוזנת. מה בסך הכל רציתי?

• להצליח לנהל את הפרוייקטים שלי, בלי שיפלו דברים בין הכיסאות (משימות שלא נעשו ונשכחו למשל)
• להשאר מאוזן – לתת מקום גם לעצמי בתוך כל המשימות, לא לשכוח את הדברים שאני אוהב, ואת אלו שמסבים לי אושר ו/או שלווה
• לעזור לעצמי יותר לסיים דברים, לפני שאני פותח דברים חדשים.

אז חיפשתי קצת באינטרנט לראות מה יש לומר על ניהול זמן. למשל, כאן מדברים על עשר הטעויות בניהול זמן: כשלון בניהול רשימת לעשות (ToDo List), אי קביעת מטרות אישיות, אי קביעת סדרי עדיפויות, כשלון בעבודה עם הסחות דעת (Fu#$%ing Facebook!), דחיינות (התכונה לדחות למחרכך), לקחת על עצמך יותר מדי, להנות מלהיות עמוס (אנשים שמצליחים לעבוד רק תחת לחץ, למשל), ריבוי משימות בו זמנית (Multi Tasking), להתעלם מהצורך בהפסקות ותזמון משימות בצורה לא אפקטיבית.

על פניו, הכל נכון. והם לא גילו לי שום דבר חדש. פשוט עשו רשימה. הבעיה עם כלים קונבצניונאלים לניהול זמן, עד כמה שאני יודע, היא שהם ממוקדים ביעילות משימתית, ולרוב מתעלמים מצרכים יותר הוליסטיים, או לכל הפחות מתייחסים אליהם כמגבלות ולא כמשהו שראוי לתשומת לב.

על כן, התחלתי לפתח עבור עצמי כלי לניהול זמן על פי עקרונות הפרמקלצ’ר.

שני צירים לניהול זמן

ציר ראשי – האלטרואיזם המשולש

בעמ’ 73, הולמגרן מציג את האלטרואיזם המשולש של אודום:

“…האוורד אודם תיאר את “האלטרואיזם המשולש” בטבע: בערך שליש מהאנרגיה של אורגניזם או אוכלוסייה נצרכת לתחזוקה מטבולית, שליש מהאנרגיה מופנת להזנת היצרנים הנמוכים במערכת (אלו שהאורגניזם או האוכלוסייה ניזונה מהם), ושליש מופנה להזנת הרמות הגבוהות יותר במערכת.

התנהגות ארנבים מספקת דוגמה פשוטה. ארנבים אוכלים עשב על מנת לחיות, לגדול ולהתרבות. הזבל שלהם מדשן את העשב שמאכיל אותם, וה”הקרבה” של ארנבים חלשים לטורפיהם עוזרת לשמור את האוכלוסייה בכושר ובאיזון. עם מעגל המשוב הזה נכשל, אוכלוסיית הארנבים עצמה תפגע. לדוגמא, אם יעדיפו הארנבים לעשות את צרכיהם מתחת להגנתם של שיחים גדולים כדי להמנע מטריפה, הסיכוי שאוכלוסייתם תגווע גדל, גם מפאת פיצוץ אוכלוסין שיוביל לרעיית יתר של העשב (מקור המזון שלהם), וגם על ידי צמיחה מוגברת של שיחים ועצים מדושנים שיגדלו ויצלו על העשב, וימנעו ממנו לצמוח חזרה במלוא הכוח.”

כשקראתי על האלטרואיזם המשולש לראשונה הבנתי שיש כאן משהו. המשאב שלנו הוא זמן, למרות שאפשר לגשת לאותו המנגנון גם עם משאבים אחרים (כסף למשל). ואז הלכתי לאינטרנט וחיפשתי עוד מידע אודות האלטרואיזם המשולש (אולי עוד מישהו נתקל באותן השאלות שלי), ואכן – נתקלתי בפוסט בבלוג איזוטרי בו הכותב דיבר על כך שבעיקרון הרעיון מדליק לגמרי, אבל מאוד קשה ליישום:

In the end, he suggests that we consider allocating “one-third of our time to providing for our material needs, one-third to self-development and reflection, and one-third to wider societal benefit,” which brings me to the crux of this post…

או בעברית: שליש מהזמן יושקע בצרכים חומריים, שליש מהזמן יושקע בפיתוח עצמי ורפלקציה, ושליש מהזמן יושקע לטובת החברה. הוא (kribnotes) ממשיך ואומר:

This sounds great. I’d love to figure out how to do this. It is very difficult, however, in our modern money-based world. To be part of “the system,” you have to earn money. Let’s assume, for simplicity, that there are 12 productive hours in a day (removing time for meals and sleep and such). So we would have 4 hours for work (to meet our material needs), 4 hours for self-development, and 4 hours for wider societal benefit. In a week, this would be 28 hours of each. Now, in our modern world, a “regular” full-time job is around 40 hours a week, and many people have to work longer hours than that, either to make enough to live or because the job demands it of them. For the sake of simplicity, though, let’s keep it at 40 hours, which means we’re already out of balance by 12 hours/week to the “work” side of things in our “normal” society.

בעצם, אומר הכותב, העולם הכלכלי שלנו לא מוכן לצורה כזאת של ניהול זמן. מקומות העבודה שלנו לא מותאמים לכך, וכל עוד אנחנו נתמכים על ידי המערכת הכלכלית הנורמטיבית (וזה המצב של הרוב המוחלט ביננו) לא נוכל להטמיע את המתבקש מהאלטרואיזם המשולש בחיינו. בדרך כלל אנחנו משקיעים את רוב זמננו בצרכים החומריים, והפיתוח העצמי וטובת החברה נאלצים להסתפק בשאריות, אם בכלל.

ובכן, מעבר למסקנה המשתמעת מאליה שניתן ורצוי להפחית את הצרכים החומריים שלנו באופן כללי וגורף חסר משהו. המענה על המחסור בא בצורת תגובה שהגיב Mark Dyck כתגובה (יחידה ): ) לאותו פוסט:

overlap! I sometimes use my lunch time and commute time as ‘self development and reflection’ time. It’s true!

חפיפה! אז בהחלט. חפיפה היא בעצם ריבוי שימושים בכל אלמנט, עקרון מוכר בפרמקלצ’ר, ואם נתחיל להתחייס לדברים שאנו עושים עם כל המורכבות שלהן, נוכל לראות בעצם שיש אלמנטים במערכת שמשמשים גם לשניים או אפילו שלושה מהחלוקות באלטרואיזם המשולש. בתמונה הבאה, אני מציג חלוקה סכמטית של הדברים שאני משקיע בהם זמן בין שלושת המעגלים, כשכמה מהאלמנטים מופיעים באזורי החפיפה ביניהם.

עכשיו, כשיש בידי את המפתח הנ”ל, התחלתי למלא את הלוח זמנים שלי (לפי שבועות), כשכל יחידת זמן מקבלת רק צבע אחד(הצבע שיותר שולט באותו הזמן באלמנט, זה גם נקודה לדיון). בעזרת כמה לוחות גוגל בצבעים שונים, יצרתי לעצמי לו”ז שבועי שצבוע לפי שלושת המעגלים.

עכשיו בכל שבוע אני יכול לראות בקלות האם יש נוכחות מאוזנת לכל שלושת הצבעים, ואם לא אני יכול לתקן ולאזן אותו מבעוד מועד, במקום להצטער בדיעבד. כמובן שמותר לי באופן מודע לייצר מדי פעם שבועות לא מאוזנים, אבל ראשית – עכשיו זה יהיה במודעות, ושנית – אם יש שבוע לא מאוזן, אני יכול לצאת החוצה (לעשות זום אאוט) ולבחון איך החודש נראה.

חשוב לי לציין (וגם התחלתי עם ההערה הזו) שאני חלש בניהול זמן. על כן זהו תרגיל, או אם תרצו מחקר עצמי על מנגנון ניהול זמן שיהיה טוב עבורי. אשמח לשמוע תגובות ומחשבות שיעזרו לי (ולכם) לאזן את הזמן שלנו, קצת יותר.

בחלק הבא אודות פרמקלצ’ר וניהול זמן אדבר על ציר נוסף שפיתחתי עבור עצמי שלוקח השראה מהמושג סוקסציה, ומכניס עוד אלמנט חשוב לתוך ניהול הזמן שלנו.

** אני ממליץ לקרוא את כל הפרק Apply self regulation and accept feedback בספר הירוק של דיוויד, ולא רק את הרפרנס המדוייקים. דרך אגב, בפרק הזה יש כמה עמודים שיכולים לעצבן הרבה פעילים חברתיים. לא אגלה לכם למה (: