אל תוותרו על לקרוא את החלק הקודם (א’)

פריסה תיאורטית

אז תוך כדי שאנחנו לוקחים בחשבון את כמות המים הזמינים, המיקום של מקורות המים, ורמת הזיהום, אנחנו ניגשים לעשות פריסה תיאורטית, על הנייר, לחלוקה צודקת (אזכור לאחד במאי (: ) של מים בין הצרכנים השונים. רגע לפני הפריסה עצמה, אני רוצה להתעכב על הצרכנים השונים ועל צרכי ההשקייה שלהם.

השקייה במים אפורים

ראשית, אני מזהיר שוב שכל מה שנכתב כאן אינו תואם את עמדת חוק המים האפורים. על דעתי בעניין זה תוכלו לקרוא בחלק הקודם ובמאמר “לא רק המים אפורים” שפרסמתי לפני שנה וחצי. ולענייננו.
השיטה המרכזית שאני נוקט כאן בטיפול במים היא אגני חיפוי מסועפים (של ארט לודוויג) עם ווריציאיות קטנות שעליהן עוד נדבר. כשאנחנו נותנים דעתנו על השקייה במים אפורים בשיטת אגני החיפוי, אנחנו צריכים לזכור כל הזמן שני דברים:

1. סינון המים האפורים נעשה באמצעות הצרכנים והאדמה עצמם, ולא לפני (לכן חשוב להקטין זיהום ולהפריד רמות זיהום שונות, כתבתי על זה בחלק הקודם)
2. קצב ההשקייה הוא לא אחיד. פה יש יומיים בלי כביסה, ושם שבוע ויפאסנה, מה שאומר שמקורות המים שלנו אינם סדירים.

באופן עקרוני צמחים עם מערכות שורשים גדולות, לדוגמא עצים, יכולים להסתדר עם מרווחים גדולים בהשקייה, יש עצים שאף מעדיפים מרווחים גדולים, ויש לא מעט אנשי מקצוע שימליצו על מרווחים גדולים בהשקייה כאסטרטגיה לפיתוח מערכת שורשים עמוקה יותר (אם הצמח מפונק וכל הזמן מקבל את המים מאוד קרוב לשורשים, הוא לא יצליח להתמודד עם הפסקה פתאומית בהשקייה). עצים מסוגלים להסתדר עם השקייה תת-קרקעית בעומק יחסית גדול מתחת לפני הקרקע. העניין מסתבך כשאנחנו בחונים את האפשרות להשקיית ירקות (על דשא אני בכלל לא מדבר. אם אתם מעוניינים להשקות דשא עם מים אפורים שיטת אגני החיפוי המסועפים בכל מקרה לא מתאימה לכם).

ארט לודוויג כותב על זה קצת בספרו Create an Oasis with GrayWater (התרגום שלי):

“הסיבה העיקרית שבגללה לא משקים ירקות עם מים אפורים, היא החשש מהעברת מחלות… בעבר אני פסלתי באופן מוחלט השקיית ירקות במים אפורים, אך החלטתי להרחיב בנושא כיוון שאני מבין את הפיתוי… שיטת אגני החיפוי המסועפים פשוט לא מתאימה לירקות: פיזור המים לא אחיד, לעיתים המים עולים על החיפוי במקום מתחת,… ספרינקלרים לא באים בחשבון (מים אפורים שמתפזרים ברוח הם בעייה חמורה). בנוסף, קצב ההשקייה כלל לא תואם לגידול ירקות, שדורשים כמויות מים שונות בשלבי הגדילה השונים,…”.

יש עוד, ומי שמעוניין יכול להמשיך לקרוא בספר עצמו. אני אמשיך בניסיון לעשות סדר ולצמצם את כל הבעיות לשתיים שציינתי למעלה.

אני נוטה להסכים עם הנטייה לא לגדל ירקות על מים אפורים ברמת זיהום גבוהה (תכף אסביר למה אני מתכוון). בכיור המטבח שלנו, גם אם איננו צורכים בשר או חלב כלל, עדיין יכולים להתפתח פתוגנים, שבקלות יכולים לעבור בהשקייה. אסור לשכוח שאלמנט הסינון לפתוגנים  במצב שלנו הוא הצרכנים עצמם יחד עם האדמה. עצים בהחלט מסוגלים לכך, והפירות שלהם מאוד גבוהים (כך שאין חשש לזיהום על פני הפרי), אך חלק גדול מהירקות גדל ממש בגובה פני הקרקע. בנוסף, הירקות עדינים, ויסבלו בקלות גם מהמלחת הקרקע שנגרמת על ידי הסבון בשימושים היום-יומיים (שבלי שום קשר כדאי להפחית בהם / להחליף אותם / לסרב להם).

אך מה אם יש לנו מקור מים אחד שהזיהום בו כל-כך נמוך עד שהוא זיהום אורגני צמחי בלבד? ויש לנו כזה. מכונת הכביסה שלנו, בה אנו משתמשים אך ורק באגוזי כביסה, ללא שום תוספות אחרות כמו מרכך ושות’,… אז את בעיית העברת המחלות (או קבלת הזיהום בחזרה אלינו דרך הירקות), אפשר לומר שניתן לפתור באמצעות שימוש בחלק הכמעט לא מזוהם הזה של המים.

עכשיו נשאר לנו לפתור את בעיית תדירות ההשקייה. לעזרתי נחלץ יואב אגוזי, שמיישם בדיוק בימים אלו שיטת השקייה שנקראת ערוגות פתיל (wicking beds), ומתעד אותה כאן ב”בידיים”. לא ארחיב על השיטה כעת, רק אספר שהיא שיטה להשקייה תת-קרקעית שמתאימה גם לירקות, שעובדת על הרווית האדמה מהעומק, על ידי הנימיות של מצע הגידול מעומק של 50 ס”מ. במצב כזה, ירקות בוגרים יכולים להסתדר עם קצב השקייה לא סדיר. וזה עובד ומוכח. עכשיו רק צריך לחבר את זה למערכת המים האפורים שלי. אתם כמובן מוזמנים להציץ באתר זה שמרכז הרבה תוכן וניסיון אודות השיטה.

אז ככל הנראה, גם אני וגם יואב נסקר יישומים שונים של השיטה כאן ב”בידיים”, כשיואב הוא החלוץ. אני אספר יותר כשנגיע לתכנון והיישום הספציפי של החלק הזה של המערכת.

חשוב לומר שגם אגני חיפוי מסועפים וגם ערוגות פתיל מקטינים את דרישות ההשקיה מאלו שמצויינות בספרות (כל צרכן והדרישה שלו) מכמה סיבות:

• שתיהן מרוות את האדמה כך שהיא נשארת לחה לאורך זמן
• במצב כזה, האדמה לא מגיעה למצב שבו היא יבשה לגמרי כך שמים תמיד מוחזקים ומחלחלים לאט יותר.
• שתיהן עובדות על העקרון של השקייה תת-קרקעית שמקטינה עד מחסלת את אידוי המים.
• אם אגני החיפוי גדולים מספיק, כמו שצריך, הם מוכנים לקליטת מי הגשמים בתקופות בשנה שיורד גשם.

חלוקה לתת-מערכות

אז כעת נחלק את שלושת מקורות המים לשלוש תת-מערכות. אנו מתבססים על כל העובדות שאספנו לאורך התכנון עד עתה (צרכי ההשקיה, מקורות המים, כמות המים, רמות הזיהום, ועוד…). אז שיפצתי את השרטוט מהמאמר הקודם, וכעת הוא נראה כך:

אפשר לראות שהוספתי מחסן ומדרגות, וחוץ מזה מופיעות בו גם:

• (תת) מערכת א’ – שני עצי הדר הזקוקים להשקייה (שניהם גם במצב קשה של יובש), יקבלו את המים באגני חיפוי מסועפים מהכיור שנמצא ממש לא רחוק מהם. הצינור שמוביל לביוב ישמש כOVERFLOW למצב של סתימה במערכת כך שבכל מקרה אם יש בעיה במערכת (עוד בצינורות עצמם) המים יובילו לביוב.
• (תת) מערכת ב’ – עץ תאנה קטן, שמסביבו תבנה ערוגת קיץ. ערוגת הקיץ תושקה במים אפורים באיכות מעולה ממכונת הכביסה בשיטת ערוגת הפתיל, והמים העודפים (OVERFLOW) מערוגת הפתיל יגיעו לתאנה שבמרכז שמסביבה יהיה אגן חיפוי.
• (תת) מערכת ג’ – המים מהשכנים יזרמו את המרחק הכי גדול, ויתפצלו פעמיים, כך שעץ ההדר הקרוב יקבל חצי מהמים, וההדר הרחוק משמאל והתאנה הקטנה שלמטה יקבלו כל אחד רבע מכמות המים, בשיטת אגני החיפוי המסועפים.

אז תכנון הקונספט גמור, ואפשר לגשת לעבודה. כאמור יש עוד הרבה דברים שכדאי להתחשב בהם, אבל אנחנו מתעכבים עליהם תוך כדי. מה שעשינו עד כה מאפשר לנו לרדת לשטח ולהתחיל לגעת בידיים. בפעם הבאה נתחיל בתת המערכת א’.

שאלות, מחשבות, ותהיות יתקבלו בברכה.